הזדמנות להביט פנימה בלי מחיצות

"בנשמת היהודי, כך שמענו תמיד, מחכה ליומה נקודה יהודית", כתב נתן אלתרמן כבר לפני שנים רבות. הוא התרשם שכלל לא משנה איזה סוג של יהודי תהיה, "בור או משכיל, פיקח או כסיל", "צר או ידיד... זיבורית או עידית" - "לא תוכל ... יהודי להיות בלי נקודה יהודית".

יום הכיפורים מגלם יותר מכל את "הנקודה היהודית". התרבות הארץ־ישראלית, שבחרה דגשים משלה ללא מעט חגים יהודיים בלוח השנה העברי - שבועות כחג הביכורים, חנוכה כחג הגבורה וט"ו בשבט כחג הנטיעות - לא נגעה ביום הכיפורים. המתח המתמיד, והלעיתים מפרה, בין הישראליות לבין ה"יהודיות", נמנע בדרך כלל מלגעת בקודש הקודשים של לוח השנה העברי - יום הכיפורים.

אפילו הסופר אהרן מגד, שיחסיו עם הממסד הדתי היו לא פעם אמביוולנטיים, אמר לי שנים אחדות לפני שנפטר כי בין שירצה בכך ובין שלא, כל גופו צבוע ב"צבע יהודי". לדבריו, כשם שכושי אינו יכול "להפוך עורו", כך גם הוא, מגד, גם אם ישתדל ככל שישתדל "מסיבות טובות או רעות" למחוק מעליו את ה"צבע היהודי" - לא יצליח בכך. הוא לא ימחה. "אתה יכול", הסביר מגד, "להשתמד, להתבולל, לשנות את מנהגיך, אבל מ'צבע עורך' היהודי לעולם לא תיפטר". דבריו התכתבו היטב עם "הנקודה היהודית" של אלתרמן.

יום הכיפורים, כיום של הסרת קליפות ושל שיבת האדם לעצמו ולאלוקיו, מוביל אותנו אל אותה נקודה היהודית; אל המשמעות של הקיום היהודי, מעבר לקיום ההישרדותי. על פי חז"ל, משה רבנו קיבל את לוחות הברית השנִיים ביום הכיפורים, ולזכר 40 הימים השנִיים שבהם שהה על הר סיני נקבעו 40 הימים מראשית אלול ועד יום 

הכיפורים - כימי תשובה, סליחה, כפרה ובירור

ואכן - ביום הכיפורים מאפשר חשבון הנפש הפרטי לכל אחד מאיתנו להכיר גם את הכלל היהודי שאנו חלק ממנו. ההתבוננות פנימה והכרת האני היא אחד הכלים היותר מוצלחים להכרת הקולקטיב היהודי שאנו, כפרטים, משתייכים אליו. מי שיתחיל בסדר ההפוך ויבוא תחילה חשבון עם אחרים, עלול לשכוח את עצמיותו, וממילא שייכותו לכלל - תתרופף.

הכלל היהודי והפרט היהודי קיבלו לפני 45 שנה תזכורת לקשר ביניהם. מלחמת יום הכיפורים "צבעה" בפעם הראשונה את יום הכיפורים גם בגוון ישראלי, שרק הדגיש את הגורל היהודי המשותף. הימים הנוראים ההם, שאיימו על קיומנו, כפו עלינו - כפרט וככלל - שידוד מערכות ו"תיאום כוונות" - כשם ספרו של הרב חיים סבתו.

"סתיו יהודי בארץ אבותיי שולח בי רמזי אלול", כתב אברהם חלפי ושר אריק איינשטיין, "כבר משתגעות בי קצת הציפורים הקטנות שורקות העצב של יום הכיפורים. אז יתקע בשופרות לפתוח שערי שמיים, ופנים יהודיות מן הגולה, באפרפר נוגה ירחפו לפני כיסא אדון עולם, ובקשות ותחנונים וניצוצות הרבה בעומק עיניהן".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו