אחד הדברים כמעט הנדירים ביותר במחוזותינו הוא למצוא משהו שאיננו נתון לוויכוח. שקונצנזוס חוצה מגזרים ודעות עוטף אותו ומעניק לו אווירה מזמינה ומכילה. ברבות השנים, אפילו דברים שחשבנו שהם מעל לכל ויכוח, מורמים מפולמוסי הישראליות המתנגחת, מוצאים את עצמם נאבקים על לגיטימיות. מנסים למצוא מחסה מרוחות של שינוי.
עוד בערוץ יהדות ב"ישראל היום":
- חילונים? כולנו צריכים לעשות שינוי כיוון
- חידון: מה אתם יודעים על יום כיפור?
זכה יום הכיפורים והוא מעל כל זה. יום יחיד ומיוחד בשנה שכל יהודי באשר הוא מזדהה ומציין אותו.
ומה בעצם הופך אותו לכזה? ליום שלאיש לא חשוב להתנצח על גביו בענייני חוק ומשפט, לאירוע שהכל מרגישים מוזמנים אליו, ל-24 שעות של רגשות גואים ומטלטלים אשר לאורכה של היממה מציפים בנו את הטמירים והנסתרים שבתחושותינו?
ובכן, יום הכיפורים הוא יום שבו לא משנה כיצד ננסה להציג את עצמנו, איזו מסכה נעטה על דמותנו – משהו הרבה יותר פנימי מתוכנו יאפיל על הכל וידבר בשמנו. ליתר דיוק, הוא יחצין את הנקודה בנשמתנו שהיא בלתי ניתנת לשינוי. כמו שבב קטן המותקן במחשב-על שדבר איננו יכול לשרוט אותו, לפגום בו או לקלקל אותו.
אותה הנקודה, שמכונה בלשון החסידות והקבלה "עצם הנפש", נמצאת בדרך כלל במצב של הוולד. תרדמת. יש מי שלצערנו אפילו שוכח מקיומה ויכול להגיע בטעות למסקנה שמה אתם יודעים, לו בכלל אין אותה. אבל זו אשליה. טעות אופטית. אילוזיה שמתגלית לעין, לא משנה באיזה נסיבות מדובר.
הרב יוסף אהרונוב
ביום הכיפורים נושרות המחיצות והמסכים המסתירים, מתקלפות השכבות החיצוניות ולפתע מתגלה הנשמה היהודית במלוא הדרה. זה כמובן לא קורה סתם ככה, אלא באדיבותו הרבה של אלוקים, שבחר יום אחד בשנה שבו הוא מתקרב אלינו, ובתגובה אוטומטית אנו מתקרבים אליו.
את היום הזה אנחנו מנצלים כדי לבקש מחילה. סליחה. אם יש מילה שלילד קשה להוציא מהפה (חוץ ממסצ'וסטס כמובן...) זו המילה, בה"א הידיעה. "נו חמוד, תגיד סליחה וכאילו שום דבר לא קרה" מפצירים בו ההורים, אבל ילדים יעדיפו שלל אפשרויות אחרות, החל מנשיאה בעונש, דרך חשיקת שפתיים החלטית ועד מלמול של משהו חרישי שנשמע יותר כמו "מריחה" מאשר סליחה.
קשה להודות בטעות. להבין ששגית. אבל דווקא אנשים בוגרים יודעים להעריך את כוחה של החרטה. את הזכות שאלוקים מעניק לנו ביכולת לפתוח דף חדש. את האפשרות לקחת את חטאי ושגגות העבר ולא רק שלא להתעלם מהם, אלא לנצל אותם לבניה מחודשת ומוגברת של טוב. "זדונות נעשו לו כזכויות" אומרת הגמרא במסכת יומא ומגלה לנו שביהדות לא רק שאפשר למחוק את העבר, אלא ניתן אפילו למקסם אותו ולהוסיף אותו לטור הזכות. הרבי מלובביץ' לומד מכאן הוראה נצחית לאדם: יכול אדם לטעון, שאי-אפשר לבוא אליו בטענות, מכיוון שנברא עם יצר הרע, ויש בו נטייה מולדת לחטא. על כך אומרים לו: אדרבה, מטרת בריאת יצר הרע היא להשיג שלמות עליונה עוד יותר מאשר במקרה ששבו מתחילים מאפס. להפוך את המינוס לפלוס.
כמובן, שבשביל זה, להבדיל מאותם ילדים שעליהם דיברנו, צריכים פשוט לבקש סליחה.
ואיך עושים את זה? ראשית צריכים לערוך מאזן. חשבון-נפש. לדעת בדיוק להצביע על החולי והצריך תיקון. מי שלא יודע מה מחלתו, יתקשה לדעת איזו תרופה לקחת. מעבר לכך, יום הכיפורים דורש מאתנו צום. לא לאכול ולא לשתות. להגביר את הרוח על החומר. יהיה מי שיגיד כי הוא עורך חשבונות טוב יותר דווקא לאחר ארוחה טובה ובקבוק קולה קר, אבל לא במקרה שלנו. בסוג המאזן שאנחנו עורכים פה, אזי כדי להגיע לתוצאות האמת, לתת לאותה נקודה פנימית של הנפש להתבטא ולהאיר, צריכים להתנתק מעולם החומר. להתעלות מעל אכילה ושתיה. להדמות למלאכים.
יום כיפור הוא מתנה של ממש. החל מההתרגשות של כל נדרי ועד השמחה של תקיעת השופר המסיימת את תפילת הנעילה. ולאחריה, אלוקים מבטיח לנו כי נחתם לחיים טובים וארוכים ולשלום.
הכותב הוא ראש מפעל השליחות של חב"ד בישראל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו