בגוש עציון כבר לא לוקחים סיכונים

מדי שבוע אני, כמו רבים מתושבי גוש עציון והסביבה,מגיעים למתחם הקניות. תינוקות וילדים מסתובבים בסופרמרקט רמי לוי הסמוך ללא חשש, פלשתינים וישראלים רוכשים מוצרים לחגים ולימות השבוע כתף אל כתף. עד עכשיו.

עד גל הטרור ב־2015 הסתובבתי ללא אקדח. יליד קריית ארבע, תושב גוש עציון זה שנים, ורק אז החלטתי לרכוש כלי נשק. דקירה ועוד דקירה רמסו והרסו כל דו־קיום. מתחם הקניות בצומת גוש עציון היה שוקק חיים, אולם בתקופת גל הטרור גיליתי חניות ריקות רבות במקום שפעם לא היה ניתן למצוא בו ס"מ בין כלי רכב לכלי רכב. כיכר השוק נשארה ריקה.

בשנים האחרונות שבו הרוכשים לאיטם למתחם, הדו־קיום שוקם במידה מסוימת, אולם כעת שוב היכה הטרור והרים את ראשו המכוער. כשרצתי לתוך המתחם, בדרך למקום הפיגוע, לא יכולתי שלא לראות את האירוניה העצובה. כאן טיילתי עם בתי הפעוטה ביום רביעי, פה שיחקנו בזמן שאמא קנתה מצרכים לשבת. השלווה הפסטורלית הוחלפה באזעקות ובקריאות בקשר. בשטח כולם היו מוכרים - המאבטחים, החובשים והאזרחים שהוזעקו למקום. שוב פיגוע בצומת גוש עציון, שוב נרצח, שוב סיוט.

מציאות החיים בגוש עציון אינה מסוכנת, רחוק מכך. ברוב מוחלט של הזמן חיים פלשתינים וישראלים זה לצד זה. רוכשים מוצרים יחד, אפילו מזהים אחד את השני, כשכנים ותיקים. המחבל המתועב הגיע במטרה אחת - לרצוח ישראלי, לרצוח כל אפשרות לחיים משותפים.

האקדח יישאר בצמוד לגופי בשנים הקרובות, כמו גם על גופם של רבים מתושבי גוש עציון והסביבה, והלוואי שמדובר יהיה בקנייה המבוזבזת ביותר שביצעתי בחיי. אולם אנו כבר לא לוקחים סיכונים. ארי פולד, שנרצח סמוך לצומת הגוש, חייב להיות האחרון שיירצח באזור, ואנו, התושבים, נעשה הכל כדי שהדבר יקרה. נמשיך לקדם דו־קיום, נמשיך לברך את השכנים בכניסה לסופרמרקט, אולם שוב נפנה עין חשדנית לעבר האדם שאליו חייכנו.

בעוד יום, יומיים או שבוע אחזור למתחם שבצומת גוש עציון, לא כעיתונאי בדרכו לפיגוע אלא כתושב שמגיע לקניות. אצעד בפינה שבה נדקר ארי פולד, ארכוש פיצה במקום שבו התמוטט, ואומר שלום למאבטח שירה לעבר המחבל, בדרך לעוד ביקור בג'ימבורי הקטן שבקניון עם הילדה. שוב ושוב אצעד כמו רבים מחבריי לתוך הקניון, ותמיד אתפלל, גם כשלא אזכור זאת במודע, שהכל יעבור בשלום.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!