"השפל של השפל": האנדרטה של סמ"ר נעם רוזנטל ז"ל, שנהרג במהלך מבצע "צוק איתן", הושחתה בסוף השבוע האחרון ביישוב מיתר. כך פרסמה אמו אוסנת בפוסט מרגש בחשבון הפייסבוק שלה.
הוא שירת כלוחם בחטיבת השריון 188. נעם, שהיה בן 20 במותו, נהרג ב-31 ביולי 2014 מפגיעת פצצת מרגמה בשטח המועצה האזורית אשכול. הוא הותיר אחריו הורים - מרטין ואוסנת, ושני אחים.
נפל בגיל 20. נעם רוזנטל ז"ל // צילום: דובר צה"ל
בין היתר, האם רשמה בפייסבוק: "השפל של השפל, מבחינתי אין נמוך משם, "לגנוב מהמתים", מי מסוגל??? רק חסרי לב מרושעים מסוגלים לבצע מעשה כזה, הרי מה תועלת להם בסיכות החובש שהשאירו לך חבריך? מה תועלת להם ביתר הסיכות שהשאירו חבריך לצידך? סיכות החילות השונים, היחידות, והאותות שזכו הם? מה יעשו בהם הגנבים? מרושעים שמטרתם אחת - להרע, לפגוע ולנעוץ סכינים בליבי ובנפשי. אז הנה אני מעניקה לכם אות, כאן ועכשיו, הצלחתם במשימתכם, נעצתם את הסכין וסובבתם אותה היטב בנפשי".
ההורים המזועזעים מיהרו להתלונן במשטרה. האב מרטין, סיפר: "לאחר נפילתו של נעם קיבלנו את הארונית האישית שלו, שבה שמר את הציוד האישי שלו. ואת כל אלה, עם הכומתה וסיכות הלוחם שלו, שמנו על חלקת הקבר, ואותה השחיתו ברוע ובזדון לב".
לדבריו, בבית העלמין ביישוב מיתר אין כל מצלמות אבטחה. מי שעשה את המעשה הנפשע הזה", אמר האב מרטין, " הוא פושע, זה כמו לתקוע לנו סכין בגב. הגענו לבית העלמין, וראינו את המחזה הנורא הזה בחוסר אונים. פגעו קשות בזיכרון של בננו. חוסר כבוד כזה למת, זה נורא ואיום. לא נתקלתי בדבר כזה, ולא יודעים אם זה מעשה לאומני או וונדליזם לשמו".
הפוסט המלא
14.09.2018
יום שישי, ערב שבת - שבת המפרידה בין ראש השנה ליום הכיפורים, ואנחנו כבכל יום שישי באים אליך, כי בלעדיך אני לא יכולה לקבל את השבת ו/או כל מועד מיוחד, בביתנו שלנו.
וילד שלי....עכשיו, עכשיו אני בוררת את המילים בקפידה, שלא אחטא....
ונדליזם בחלקה הצבאית בבית העלמין במיתר, ונדליזם לשמו ואין לי מילה אחרת....
הארונית שלך, ניצבת לצדך כבר ארבע שנים, עליה הנחנו תיבה המכוסה בזכוכית מחוסמת, זכוכית עמידה ביקשנו, מיוחדת, כזו שלא נשברת...בתוך התיבה, על כרית העטופה בד שחור, הנחנו את כל שהשאירו לך חבריך, סיכות, סמלים, ומתנות שהשאירו הם, בביקורים אצלך, סיכות שהם ענדו על המדים שלהם בבואם אליך והסירו אותן מעליהם והשאירו אותן אתך לעולמים, כך הרגשתי אני בתוכי
החברים שלך תמיד ולעולם איתך
והיום ילד שלי, היום גילינו את הרוע שזרעו רעי הלב, בעזרת את החפירה המונחת דרך קבע בפינת החלקה שלכם, הבית שלכם, נפצו, במאמצים ובכח רב, את הזכוכית המחוסמת, תלשו את הכרית העטופה בד שחור, ו ג נ ב ו את כל הסיכות, הסמלים והמתנות שהשאירו לך חבריך
השפל של השפל, מבחינתי אין נמוך משם, "לגנוב מהמתים", מי מסוגל??? רק חסרי לב מרושעים מסוגלים לבצע מעשה שכזה, הרי מה תועלת להם בסיכות החובש שהשאירו לך חבריך? מה תועלת להם ביתר הסיכות שהשאירו חבריך לצידך? סיכות החילות השונים, היחידות, והאותות שזכו הם? מה יעשו בהם הגנבים? מרושעים שמטרתם אחת להרע, לפגוע ולנעוץ סכינים בליבי ובנפשי, אז הנה אני מעניקה לכם אות, כאן ועכשיו, הצלחתם במשימתכם, נעצתם את הסכין וסובבתם אותה היטב בנפשי
צילום: פייסבוק
צילום: פייסבוק
ולא ילד שלי, אם אתה שואל, אין מצלמות אבטחה בחלקה הצבאית במיתר, בכל מקום אחר בארץ כנראה כן יש, אך במיתר כנראה מיותר.....
אז אני ילד שלי אני אשאר בבכיי ואתה תוותר לבדך, ללא "החברה" שהייתה לצידך בדמות הסיכות שהשאירו החברים שלך, כאילו הם עצמם לעולם איתך
חייבת לציין לטובה, כי מיד כשנגלה לעיננו ה"מחזה", התקשרנו לביטחון מיתר, בחור צעיר מהאבטחה הגיע רגעים ספורים לאחר שיחת הטלפון, אלינו לבית העלמין, ומיד אחריו הגיע ארנון הקב"ט של מיתר, תודה, הצלחתם לתת לנו וגם אם לרגע, תחושה שכאן במיתר אכן ה"בית" שלנו, ארנון ייעץ לנו להגיש תלונה במשטרה, מיד התקשרנו למוקד 100, לא חלפו 10 דקות ושני שוטרים חביבים צעדו לעבר החלקה הצבאית, מודה, הופתעתי, הופתעתי, צילמו, תיעדו, שאלו, ביקשו שלא נגע בדבר עד שיגיעו אנשי המז"פ וכולם אנשי ביטחון מיתר והשוטרים היו אדיבים ואמפטיים למרות אי הנחמדות שאני הפרחתי באוויר...
אך בינתיים ביקשו מאתנו לא לגעת בדבר ילד שלי,
מבקשת את סליחתך שלך וסליחתם של כל החברים שלך
שוב כשלתי,
גם על הארונית שלך שלצדך, ועל כל שהותירו החברים שלך איתך
לא הצלחתי לשמור......
ועוד סליחה אחת.....
היום לא ניקינו, לא סידרנו, לא שטפנו, לא השקינו
השוטרים ביקשו שלא ניגע בדבר
והמועצה שלנו, למרות שהתחייבה בפני משרד הביטחון, לא ממש דואגת לחלקה הצבאית,
למרות שאני מציינת בפניהם בכל הזדמנות אפשרית כי זו, במיתר, החלקה הצבאית הכי מוזנחת במדינת ישראל, והכל נורא שם, ואם שבוע עובר ואנחנו לא מנקים, שבוע הבא אי אפשר יהיה להתקרב אליך....
אבל מבטיחה ילד שלי, מבטיחה, נגיע, ננקה, נסדר, נשטוף, נשקה
מקווה שאתה מצליח להישאר רגוע ושליו
במקום שאתה נמצא, (תשאיר לי את היתר)
והאבן הקרה כמו שהיא נראית היום,
לא מעיקה ומעכירה את שלוותך
אוהבת אותך ילד שלי
אוהבת ....
כואבת כל כל
כואבת....
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו