תל אביב תקבל דוז פואה בקלות

דקות אחדות לאחר צאת ההודעה הרשמית של איגוד השידור האירופי על קיום האירוויזיון בתל אביב, התקבלו בזו אחר זו שלל הודעות לעיתונות ותגובות בנושא. במרכז הירידים כבר הודיעו על השם עם הניחוח הבינלאומי החדש ("אקספו") ועל כוונתם לגדול ולהתרחב בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים. ראש העיר המכהן רון חולדאי דאג להפיץ את תגובתו הרשמית, וגם המתנגדים מירושלים, שלא ויתרו עד הרגע האחרון גם כשידעו שמאוחר מדי. לכולם מכנה משותף אחד: כולם מבינים את פוטנציאל יחסי הציבור של ישראל בכלל ותל אביב בפרט מול מיליוני אזרחי אירופה.

באירוויזיון 2019 צפויים להשתתף בסך הכל בשני חצאי הגמר 43 זמרים מ־43 מדינות. בשלב הגמר צפויות להשתתף 26 מדינות, שיתחרו זו בזו על המקום הראשון. במשדר עתידים לצפות כ־200 מיליון צופים באירופה, שישמעו פעם אחר פעם את המשפט: "גוד איבנינג תל אביב". הרכבת האווירית לארץ מכל אירופה תחל שבועיים לפני התחרות. הראשונים להגיע יהיו המשלחות עצמן, מייד לאחריהן גם המעריצים האדוקים של התחרות, וככל שנתקרב לתחרות עצמה יגיעו גם עיתונאים ואורחים. בסך הכל צפויים להגיע ארצה עשרות אלפי אורחים. רובם יהפכו להיות היחצנים של ישראל, ונקווה שלטובה.

שני יתרונות גדולים להפקה המקומית: לאנשי התאגיד ולהפקת המשדר אין נעליים גדולות להיכנס אליהן. אירוויזיון 2018 לא נחשב פורץ דרך או מפתיע, אלא מיושן. ההלם ההפקתי ייזכר לנצח אצל לא מעט משלחות, כשבהפקה הודיעו שאין תקציב לנורות לד על הבמה.

מחוץ למשדר, גם חוויית התייר לחובבי הז'אנר בליסבון לא היתה טובה ומורגשת. מוקדי האירועים היו מפוזרים בעיר, ובאף אחת מהן לא נרשמה אטרקציה או לכל הפחות אווירה שלא תקבלו במסיבה תל־אביבית בסוף שבוע רגיל. באופן כללי התחושה היתה שהאירוויזיון נפל על פורטוגל במקרה, ושהפורטוגלים מצידם ממש לא התעקשו להוכיח אחרת.

לכן אלו שני הפרמטרים העיקריים שבהם ההפקה צריכה להתמקד: הראשון, להפוך את המשדר לאירוע מרהיב, יצירתי וחדשני. השני, להפוך את ישראל לאטרקציה תיירותית, להכניס אורחים ובאופן כללי להפוך למדינת אירוויזיון בטוחה לפחות לימים אחדים.

אם כך יהיה, יירשם דוז פואה נצחי גם אצל מי שעדיין סבור שכל היום עסוקים פה במלחמות.