מירב ישראל: "רעה? אני לא כזאת!"

עשר שעות אחרי שיצאו מבית האח הגדול, אביבית בר זוהר ומירב ישראל נפגשות במשרדי הזכיינית. בר זוהר חמושה בתיק לואי ויטון, בכובע אופנתי ובחליפה מחויטת, ובאופן כללי לא נראית כמו אחת שלא ישנה דקה בלילה. היא נכנסת לחדר עם צוות צילום שכולל במאי, צלם ומקליט, שמלווים אותה לסרט תיעודי על הימים שאחרי.

"איך היא אוהבת את זה, איך היא אוהבת", אומרת מירב. "את נראית כמו קאובוי, אבל יפה לך ככה". 

אביבית: "אני מסבירה לך שאני כל הזמן ככה. מה את לא מבינה?"

מירב: "לאן את הולכת, שככה השקעת?"

אביבית: "עוד לא יצאתי לרחוב. אני רק מתראיינת כל היום. מה איתך?"

מירב: "באתי לעשות צ'ק אין במלון (צוחקת). את רואה שהוא מראיין אותי, מה נראה לך שאני עושה? ומה זה הצוות הזה שמלווה אותך?"

אביבית: "עושים עלי סרט דוקומנטרי". 

מירב: "מה את אומרת, וואו (אנחה). רגע, רגע, לא הבנתי את הסרט. על מה שהיה ב'אח'?"

אביבית: "לא, על החיים שלי. תפרגני".

מירב: "מפרגנת". 

אם הן היו עדיין בבית האח, הדו־שיח הזה היה יכול להתפתח בקלות למריבה קולנית. עכשיו שתיהן משוחררות זו מזו, מתַקשרות באופן סדיר עם העולם החיצון, ובאופן כללי הרבה יותר נינוחות. אבל מירב, כמו הצופים בבית, לא תשכח במהרה את היריבות ביניהן. 

"בוא לא נדבר עליה יותר מדי", היא מבקשת. "יכולים לקחת את זה למקום של 'מירב מקנאה' או של 'מירב איבדה את המקום שלה'". 

ואיך את רואה את זה?

"מהיום הראשון בבית הרגשתי שאני נותנת מעצמי ושאני המאמא של כולם. בכניסה של הדיירים באמצע העונה היו הרבה אנשים צבעוניים, והרגשתי שאני מתחילה להיטשטש בתוכם. המקום שלי התחיל להתערער ואיבדתי את זה. תגיד לי אתה, אתה יודע כמה אנשים בעולם הזה מאבדים את זה, לא מוצאים את עצמם, ואז חוזרים לעצמם. הם פשוט לא מתועדים, ואני תועדתי".

שמעת ביקורות על ההתנהגות שלך?

"שמעתי ביקורות קשות ופחות קשות. אבל מה כבר יכולים להגיד? שאני צעקנית, שאני מתלהמת, שאני רעה, שאני קנאית. אני כזאת? אני לא כזאת. תשאל היום את כל הדיירים בבית מי אני - אף אחד לא יגיד לך את הדברים האלה. תשאל את אביבית, והיא תגיד לך שאני לא כזאת. הכל נבע מהפחד לאבד את המקום שלי. וכמובן שהיו גם דברים שלא אהבתי בה".

כמו?

"היא הגנה על אלי סתם, ולדעתי הוא היה מתלהם סדרתי. הוא יצא על כל העולם באמא'לה ואבא'לה, אז לא הבנתי למה להגן עליו בכל מחיר? מאוד עצבנה אותי ההתנהלות הזאת.

"הרגשתי שהיא גם באה לשחק את המשחק שהיא שיחקה בעונה הקודמת, ומנסה להרחיק את הנשים מהגברים. למה? בואי נהיה כולנו משפחה אחת גדולה". 

ניסית לעשות צעד לקראתה?

"לגמרי. אני טיפוס שאם עולה לי מהר, גם יורד לי מהר, אלא אם כן נפגעתי נואשות, ואז הבן אדם כבר לא ישמע ממני ואין חזור. אני באמת אנושית בנושאים האלה, והדבר האחרון שרציתי הוא שאביבית תהיה לבד. 

"אני זוכרת שבאתי אליה למיטה ואמרתי לה, 'תבואי, אנחנו מנסות לשחרר אווירה, וגם אם אנחנו לא מסתדרות, אנחנו לא אויבות'. אבל היא היתה בשלה. 

"שוב, יש מצב שאני הצטיירתי 'אמא'לה ואבא'לה, איזה רוע', והיא הצטיירה 'אמא'לה ואבא'לה, איזה מסכנה'. אני לא יודעת, וזה גם לא מעניין אותי. בשורה התחתונה אני יכולה להגיד שהיא בן אדם טוב, יש לה משפחה מדהימה, ושַחררו לחץ". 

היתה תחושה שנכנסת ללופ של מריבות שלא הצלחת לצאת ממנו.

"יצאתי על כל העולם, כי העולם יצא מולי. ולמה דווקא מולי? כי הרגיש להם שאני מאבדת את הדרך, ולי הרגיש באותה תקופה שאני לא מאבדת את הדרך. כשאני מחליטה משהו, אף אחד לא יכול לשנות את דעתי. הדרך היחידה לשנות את דעתי היא לתת לי להיות לבד יום־יומיים, ושזה ישקע לי לבד. בבית לא היה לי את הזמן הזה. 

"בא לי לעבור בכל עיר, לקחת מגפון ולצעוק: 'תקשיבו לי טוב, תיכנסו לבתים שלכם לחודש, תנתקו טלפונים, טלוויזיות, ותכניסו ארבעה אנשים שאתם לא מכירים - ודברו איתי אחרי שאתם יוצאים'.

"אין לתאר את מה שאתה מרגיש שם, ואין גם דרך להסביר. כשהייתי צופה בזה בעבר, לא הייתי מבינה על מה הם בוכים. אבל בבית האח הגדול, כשאתה בוכה, אתה בוכה מכל הלב. כשאתה צוחק, אתה צוחק מכל הלב. וכשאתה עצבני - רועד לך כל הגוף.

"אני זוכרת שישבתי שם על הספה והתמרמרתי על החיים שלי, שמשעמם לי ובא לי למות, אבל אז אני מסתכלת כאילו זה רק בית, וכמובן שוכחת מהמצלמות ואומרת לעצמי, מה קורה עם האמוציות? תגידי, את רוצה להירגע מתישהו? הייתי שעה שמחה, ואז שעה בדאון מפחיד". 

נראה לי שאת אמוציונלית בלי קשר.

"ברור, אני אחת שמשחררת, אבל ביומיום אני הרבה יותר מתונה. גם חשוב לי להגיד מה אני חושבת על אנשים, אבל יש דרך. ברוך השם, אני לא סובלת מבדידות, יש לי חברים". 

אחרי שיצאת מהבית, דיברת עם אביבית?

"לא היה לי זמן להחליף איתה מילה. אבל לפני שיצאנו אמרנו אחת לשנייה, 'תודה על שבוע מצחיק בטירוף', והלכנו כל אחת לדרכה".

"אני טיפוס שאם עולה לי מהר, גם יורד לי מהר". בבית האח הגדול

תאהבו אותה או לא, מירב ישראל היתה אחת הדיירות הדומיננטיות והחשובות בעונה הראשונה של "האח הגדול" ברשת 13. היא קוסמטיקאית שנולדה לפני 38 שנים בנתניה. את שירותה הצבאי עשתה במחסני חיל האוויר בצריפין.

"אחרי שהשתחררתי לקחתי את מענק העבודה המועדפת והשקעתי אותו בניתוח אף. אחר כך עשיתי גם בוטוקס בשפתיים. עכשיו בא לי לסגור את כל הפנים בוטוקס". 

בנתניה גם הכירה את בעלה, אייל (36), בבר מקומי. "באתי לבר הזה עם תיק, מה אני אגיד לך, לא לפה ולא לפה, לא נתלה ולא נוח. ראיתי שיש לבחור וייב טוב, ביקשתי ממנו שישמור לי על התיק לדקה, הלכתי להסתובב, רקדתי - וחזרתי אחרי שעה. הוא היה שם, עם התיק".

הראיון מתקיים למחרת היציאה מהבית. מוקדם בבוקר היא פגשה את הילדים אמילי (4) וליאון (3), לראשונה זה ארבעה חודשים. "הם חיכו לי בחלון אצל חמותי. כשהגעתי אליהם, הם צרחו, 'אמא אנחנו אוהבים אותך'. ממש מרקו". 

לפני שנים עבר אביה ניתוח לב פתוח, "וזה היה הטריגר לחרדות שלי. הייתי מפחדת להגיע לבית של ההורים שלי, מחשש שאגלה שקרה משהו. באופן כללי התחלתי לפחד מכל המחלות בצורה קשה. לא הייתי מסוגלת שיספרו לי מה יש לאנשים, כי אחר כך לא ישנתי בלילות.

"אם אני עכשיו פותחת עיתון וקוראת על בחור צעיר שמת מסרטן, אני נגמרת. הוא צעיר, מה היה לו, איפה היה לו. מתחילה לקרוא. אם פתאום כואבת לי היד, מייד אני רואה סרטים ומובילה את עצמי למצב של התקפים. הרבה היסטריה.

"עם הזמן זה ממש הלך והחמיר, וממצב נפשי לא טוב זה הפך להיות פיזי. הייתי מרגישה כמו התקף לב. לחץ בחזה, קוצר נשימה, דפיקות לב, זיעה קרה, רעידות וכאבים.

"בשלב הזה הבנתי שאני צריכה לטפל בעצמי, כי זה לא משהו שאני יכולה להתעלם ממנו. אם נניח היה לי התקף בסופר, אז ברגע שאחזור לשם שוב - זה יקרה לי שוב. ואני במהות שלי מאוד שמחה וכיף לי וצחוקים, ולעבור דבר כזה זה מוטט אותי. הרגשתי שאני מאבדת את עצמי והתחלתי טיפול". 

איזה?

"טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), כי לקחת כדורים זה פלסטר. אם אפשר להתמודד בלי תרופות - עדיף, ואני מצליחה בלי. קיבלתי כלים להתמודד עם מצבים. יש הרבה אנשים כמוני, אבל פשוט לא מדברים על זה". 

איך את היום?

"היום אני חיה בצל של זה. זה אף פעם לא נעלם לגמרי, אבל אתה חי עם זה באהלן־אהלן". 

לא פחדת מזה לפני שנכנסת לבית האח הגדול?

"חד־משמעית כן. אני לא אשקר, הדבר שהכי הפחיד אותי זה לחזור אחורה. אבל הטיפול שעברתי היה מאוד מסור, וכשהייתי בבית יישמתי את כל מה שלמדתי. הסדרתי נשימות, דיברתי הרבה, וגם שמרו עלי מסביב. סיפרתי לדיירים שיש לי בעיה. גם לפניי נכנסו אנשים חרדתיים ויצאו סבבה". 

היו לך התקפי חרדה בתוך הבית?

"כן, פעמיים. פעם ראשונה באחת ההדחות, ישבתי שם על הספה ורק ביקשתי פרמדיק. הייתי בהתקף קשה מאוד, אבל עברתי אותו בסוף. הזכרתי לעצמי שזה לא התקף לב, זאת רק חרדה, תירגעי וזה עובר. הפעם השנייה היתה במריבה הגדולה. אחרי הצרחות הגיע ההתקף.

"עד עכשיו אני מפחדת לחזור למקום האפל, אבל אני מקווה שזה לא יקרה ושאדע ליהנות מהטוב הזה ולמנף אותו".

•  •  •

כשקיבלה את ההצעה להיכנס לבית הכי מפורסם בישראל, כמעט דחתה אותה. "אמרתי להם, אתם מתבלבלים, זאת לא אני. מה כבר יש לי להציע? בסוף שכנעו אותי מיכל הקטנה ויובל המבולבל. אמרתי לעצמי, אני הולכת לתוכנית בשביל להראות מי אני, בשביל למנף את העסק שלי, ואם על הדרך אקח את המיליון - אמא'לה ואבא'לה, איזה כיף. אם לא, אני לא נכנסת למיטה ובוכה בחושך". 

בהתחלה שמרת על פרופיל נמוך יחסית. 

"אתה לא מבין מה הלך שם. כולם דיבורים דיבורים דיבורים. הייתי אומרת לאליאב, 'אוכלים לי פה את המוח, מה עושים עם זה?' הרגיש לי שאנשים מחפשים לתפוס את תשומת הלב בכוח ולהגיד הכל בקול רם.

"אני אמרתי, 'שהמצלמה תתפוס אותי, לא אני אתפוס אותה'. ככה אני גם בחיים הפרטיים שלי. קודם כל בוחנת, בודקת מי עומד מולי, מה קורה שם - ואז נפתחת". 

אחרי שנפתחה, הפכה מירב לחברה הכי טובה של סימה. נקודת המפנה בשהותה בבית נרשמה במריבה הגדולה שפרצה בין סימה לאביבית, שבה בחרה מירב להגן על סימה, אף שלא היתה חלק מהמריבה בכלל. 

"תשמע, נכנסתי ונצרבתי מהאש שבכלל לא היתה קשורה אלי", היא נזכרת. "נעמדתי שם ויריתי לכל הכיוונים".

מה קרה שם?

"אתה אמיתי? זה היה קרקס מדראנו שלם, ואתה לא יודע לאן ללכת. אני בכלל עישנתי עם תומר בחוץ, אני לא קשורה לכלום, ולידנו אליאב מחובק עם הדובי.

"אני שומעת את הצרחות ואומרת לעצמי, יואו, אין לי כוחות, אין לי כוחות. אנחנו ממשיכים לדבר, ופתאום אני שוב שומעת צרחות. אמרתי, טוב, בואו נראה מה קורה. נכנסתי, ואני רואה את סימה בצבע בורדו. זה מה שראיתי מול העיניים. אמרתי שאני חייבת להציל אותה, ואז התחלתי לצעוק. 

"אני בכלל לא יודעת מה אביבית אומרת, וצועקת לה, 'את אל תתערבי, ואתה ואתה ואתה, יש לכולכם מעריצים, אז גם לי יש!' אבל מה אני קשורה בכלל?

"ברגע הזה אמרתי לעצמי, יאללה מירב, קחי את הדברים ושייקחו אותך מפה, כי זה לא בשבילך הקרקסים האלה. והכי אבסורד - שכל זה קרה במשימה של הגן".

מפרופיל נמוך התפוצצת לגמרי.

"בדיוק. הרגשתי שבשלב מסוים אני מאבדת. איבדתי את זה לשבועיים, ולא הצלחתי להתרומם. אבל לשמחתי, בסוף מצאתי את הדרך חזרה. מצאתי את עצמי, הבנתי את עצמי, ומה לעשות, אנחנו בני אדם. 

"בוא נשים רגע את הדברים על השולחן. תראה לי בן אדם אחד שיבוא ויגיד לך שיש לו ביטחון מאה על מאה. אנשים לא נולדים עם ביטחון מופרז, אלא צריך לבנות אותו. גם אם אתה מגיע עם ביטחון־על, אתה מאבד אותו בתוך הבית הזה, כי זה מקום שמוציא ממך דברים שלא ידעת שקיימים בך בכלל. 

"אבל חוץ ממה שקרה, ראו אותי גם מצחיקה, ועוד הרבה דברים אחרים. זה לא שהצגתי רק כעס וצרחות. לא נעים לי להגיד, אבל בתחילת העונה הרגיש לי שאני מחזיקה את הפרקים. אני אמיתית איתך. הרגיש לי שיש הרבה עניין סביבי". 

את מצטערת שיצאת להגנת סימה?

"היום הייתי עושה אותו דבר, כי אני באופי שלי מגינה על חברים שלי. נכנסתי, ראיתי תמונה מול תמונה ואמרתי, זה הזמן, את חייבת לקום. וקמתי בכל הכוח".

סימה היתה עושה את זה בשבילך?

"אני לא עושה בשביל שיחזירו לי. אבל תשאל אותה, זו תהיה תשובה מעניינת".

תמשיכו להיות חברות?

"היא היתה חברה ממש טובה בתוך הבית, אבל אני צריכה לראות מה מי מו. לא יודעת להגיד לך מה הלאה".

בבוקר שאחרי ההדחה סימה התראיינה בתוכנית בוקר, וכשנשאלה מי החברה הכי טובה שלה, ענתה: מריה.

"שמעתי על זה, וזה הלם של החיים. אבל זה כבר שלה, לא שלי. אין לי טעם ללכלך עליה, כי זה מה שהרגיש לה באותו הרגע, ואין לי שום מושג למה. ברור שזה מאכזב. בתוך תוכי לא הבנתי מה נסגר איתה, איזה אירוע היא חטפה באותו הרגע שיצא לה הדבר הזה מהפה. אני נלחמתי את המלחמות שלה, והיא כנראה לא ראתה את זה.

"אני יכולה להגיד לך שזה לא עבר לה בשתיקה, והיה מי שהגיב לה בשמי. יותר מזה אני לא יכולה להגיד. בחיים האמיתיים שלי אני לא סובלת מבדידות. מי שיצטרף אלי מהמסע הזה אני אקבל אותו באהבה, ומי שלא - שיהיה בריא בבית של עצמו". 

בדיעבד, יכול להיות שהחיבור עם סימה מנע ממך להגיע רחוק יותר בתוכנית?

"חד־משמעית כן. אבל אתה יודע מה הכי חשוב בחיים? הערכים שלך והדרך שגדלת עליה. לא לאבד את הדרך כי מחכה לך מזוודה של כסף בחוץ. אני מאמינה שבורא העולם ייתן לי על מה שעשיתי. תעשה טוב ותקבל טוב, אבל לא כקלישאה. זו בושה שלה, לא שלי".

עם בעלה אייל וילדיה אמילי (4) וליאון (3). "כשחזרתי הם חיכו לי בחלון וצרחו. ממש מרקו"

בבית היה לך קשר מיוחד עם ישראל, הזוכה.

"כן, אני שרופה על הוודג' (פנים; ע"ס) שלו. הוא נפתח אלי ברמות קשות וגמר לי את החיים עם הסיפור שלו. הוא מדבר, ואני בוכה. הייתי הולכת לישון עם זה בלילה וקמה עם זה בבוקר. ברגע שאני שומעת את הסיפור, אני מוותרת על המיליון".

מה חשבת על הזוגיות שלו עם מגי?

"בהתחלה חשבתי שהיא צריכה לשמור אמונים לבן הזוג שלה, ואמרתי לה את זה. כשראיתי שיש שם התקרבות, אמרתי לעצמי, מי שָמך להתערב. אחרי המסר שהחבר העביר לה מבחוץ, שהם כבר לא בני זוג, אמרתי לה - לכי על זה".

זה יחזיק מעמד?

"אני מקווה בשבילם שכן. בתוך הבית זה נראה לי יפה ואמיתי".

עם אלי לא הסתדרת.

"אתה לא מבין איך אהבתי אותו בהתחלה. חשבתי שנכנסה נקודת אור שתעזור לי. אבל לאט לאט גם הוא איבד את הדרך. הוא קידם את עצמו על ידי מריבות הזויות. היה אומר דברים, שהייתי בשוק.

"תשמע, רועי הוא מלאך ולהצליח לריב איתו זה לקבל פרס נובל. אלי הצליח. הפריע לי שהוא כל הזמן התווכח".

מה לגבי דניאל?

"מי זאת?"

כבר שכחת?

"היא ילדה מהממת, לא יצא לי לדבר איתה על מה היא כל כך כעוסה. ואם היא כעוסה ויש לה מה להגיד לי - היא מוזמנת לחייג אלי.

"אני הייתי חברה שלה, אבל אני לא יודעת מה קרה לה בדרך ומה צרחו לה. אני מקווה שהיא בסדר ומאחלת לה בהצלחה".

עם אדל תשמרי על קשר?

"אדל היא חברת נפש, ואני לא יודעת איך ערכו את זה, אבל היא תישאר חברה טובה לכולם". 

החברות שלך בבית הודחו זו אחר זו. זה לא הדליק לך נורה אדומה?

"כל הזמן דיברנו על זה שיש מצב שמוציאים אותנו לא טוב, אבל אין לך מה לעשות עם המידע הזה". 

איך בכל זאת את הגעת לגמר?

"כנראה שראו אצלי אמת, כי אחרות איבדו את האמת שלהן בדרך. הבית הזה מאוד מבלבל. אתה יכול להיכנס א' ולצאת ת' - ובאמצע תהיה כל אות אפשרית. אתה כאילו לא מכיר את עצמך, וכדי להישאר אתה, אתה צריך להיות מאוד חזק מול העקרונות שלך, ואולי גם יותר מבוגר". 

מבין חמישיית הגמר, היא סיימה רביעית. "היתה לי תחושה שאני לא לוקחת. אמרתי לעצמי, לא אכפת לי באיזה מקום אני מסיימת - רק רציתי לצאת החוצה. הגעתי למצב שאני לא יכולה כבר לראות את הבית".

בדיעבד, מה היית עושה אחרת?

"הייתי בודקת יותר לעומק לאיזה מלחמות אני צריכה להיכנס ולאיזה לא. אבל מעבר לזה, אני הייתי אני, ואני אשאר אני". 

אולי היית רוצה ליהנות יותר?

"נהניתי, אמא'לה ואבא'לה. אני פשוט בן אדם שמתמרמר, וגם אם תשים אותי בלונה פארק של החיים - אני אמצא על מה להתמרמר.

"אני עובדת על זה, אבל זה גם חלק מהקסם שלי. אתה יודע כמה פעמים האנשים בקונטרול שמעו אותי אומרת 'אין כוחות'? בשלב מסוים אליאב בא ואמר לי, 'אל תגידי אין כוחות, תגידי תן כוחות'". 

אליאב היה בדיוק ההפך ממך.

"הוא הרגיש כל היום בקאנטרי. הייתי רואה אותו ואומרת, יא אלוהים, הלוואי שהיה לי רבע ממנו. אני כל היום לחצים, והוא כל יום במלון אחר.

"אבל בוא, הוא השתחרר אתמול מהצבא, מה כבר יש לו על הראש? ולי יש מיליוני דברים. נכנסתי לאח הגדול לשאול אם לילדים שלי יש כינים, כבר לא ידעתי מה לחשוב". 

אילו תגובות קיבלת מאז היציאה מהבית?

"ראיתי ברשת שיש חיקוי שלי, ובעלי לא משחרר לי את הטלפון כדי שלא אלחץ מכל הסצנה. אבל לא צריך להיסחף. האמת היא שאני לא מרגישה טירוף, אבל גם לא הסתובבתי במקומות הומים. פעם אחת נעצרתי לראות אם שמים לב אלי, וראיתי שכן. בינינו, אני לא סלב". 

אמרו לך שאת מזכירה בטון הדיבור שלך את יעל פוליאקוב?

"שנים אומרים לי את זה. אבל זה לא שאני מחקה אותה, ככה אני מדברת". 

מבחינה חיצונית נראה שרזית בבית.

"רזיתי ארבעה ק"ג. מאוד פחדתי, כי כשילדתי עליתי 20 ק"ג והורדתי 14, ואמרתי שאין מצב שאני נכנסת לבית ומעלה אותם בחזרה. כל הזמן שמרתי, ופעם ברבעון עשיתי ספורט". 

עכשיו נראה שכל התעשייה פתוחה בפנייך.

"תגיד לי, אתה אמיתי? אתה יודע בת כמה אני? ראית פעם מישהו פורץ בגיל 38? ראית פעם דוגמנית בת 38 באיילון?"

תמיד יש פעם ראשונה.

"אז קדימה, שיגלו. בינתיים אני קוסמטיקאית שמתעסקת באיפור קבוע, ג'לים, פדיקור, מניקור, איפור ערב. אני מתכוונת לפתוח מכון חדש, ובינתיים מקבלת בבית שלי. אבל רק אחרי החגים".

erans@israelhayom.co.il(איפור ושיער: הלן אמיואל, סטיילינג: מיכל עובדיה, חולצה וחצאית: זארה, תכשיטים: פדני, צולם במלון בראון TLV)טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו