צילומים: זיו קורן
שקט מוחלט מקבל את פני הבאים ליחידת המסתערבים דובדבן. מגרש המסדרים השומם מבהיק בניקיונו, וסביבו משרדים המסוידים בלבן צח. גם מתחם המגורים דומם, והצמחייה המטופחת מסביב מנקדת בצבע את הרקע החדגוני של הרי יהודה. שום דבר לא מסגיר כי מדובר באחת מיחידות העילית של צה"ל, שלוחמיה פועלים ללא הרף בתוך סיר הלחץ המבעבע של יהודה ושומרון.
צרור יריות עמום שובר את הדממה, ואחריו עוד אחד. שני קציני מטה פוסעים מולנו בשלווה, ואחד מהם, שמבחין בבהלה הקלה, פולט לעברנו בלחש: "הרעש הזה אומר שהחיילים מתאמנים. אנחנו דואגים כשנשמעת ירייה בודדת אחת".
ההערה הזאת מציפה מייד את הטלטלה שעברה יחידת דובדבן בשנה וחצי האחרונות. בין האימונים המפרכים ומאות מעצרי המבוקשים, ואחרי שקיבלה בשנה שעברה את פרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות, נאלצו מפקדיה להתמודד עם ארבעה אירועים הקשורים לשימוש לקוי בנשק - האחרון שבהם, לפני כחצי שנה, הסתיים במותו של סמ"ר שחר סטרוג. ועדת החקירה הצה"לית עיכבה בשנתיים את קידומו של מפקד היחידה וביטלה את מינויו למפקד חטיבה.
אימון שטח של היחידה. סא"ל מ': "האתגר הוא לעשות את ההפרדה המוחלטת בין אימונים, פעילות מבצעית ושגרה"
חלפו חודשיים, ומכה נוספת ניחתה על הלוחמים - כשאיבדו את חברם, סמ"ר רונן לוברסקי, שהוא החלל הראשון של היחידה שנהרג על ידי אויב במהלך פעילות מבצעית. כעבור כשבועיים הובילו לוחמי דובדבן את המבצע ללכידת המחבל שהרג את לוברסקי. עכשיו, בפתיחות נדירה, מדברים מפקד דובדבן, סא"ל ע', וסגנו, סא"ל מ', על התקופה הקשה שעברה על היחידה, והשינויים שבאו בעקבותיה.
"כשראיתי את שחר מוטל על הרצפה ללא הכרה, קיוויתי רק שהוא יישאר בחיים", אומר סא"ל ע', שיסיים את תפקידו בעוד כשבועיים וייצא ללימודי תואר שני. "התחושה שאיבדתי לוחם ברגע של קלות ראש מלווה אותי ללא הרף.
"יש בדובדבן לוחמים צעירים המתמודדים עם אתגרים ועם עומס פיזי ומנטלי שלא קיימים בשום מקום בעולם, ועדיין אסור שיקרו לנו דברים כאלה. אנחנו, המפקדים, צריכים להפעיל מספיק מנגנונים כדי שלפחות אחד מהם יעצור אירוע כזה. במקרה הזה כשלנו. לא הצלחנו להציל את שחר.
"בכמעט 20 שנה של שירות נפלו לידי חברים, אבל שחר ורונן הם הראשונים שאיבדתי תחת פיקודי. הקושי הוא עצום, והמחשבה הזו תלווה אותי עד סוף חיי".
טראומה משנת 2000
רוב פעולותיה של היחידה חסויות מעיני הציבור. תפקידיה כוללים משימות מודיעין, מעצרים מורכבים וסיכול ממוקד של מבוקשים ופעילי טרור, תוך כדי שימוש בטכנולוגיות מתקדמות. לוחמיה הם היחידים בצה"ל המסוגלים לפעול כמסתערבים בתוך מחנות פליטים לאור יום ולצאת משם בתוך דקות ספורות, בלי שאיש מהתושבים יידע שהיו שם. בשנים האחרונות היא הפכה לחוד החנית של צה"ל, וההכרה ביכולותיה לסיים משימות באפס תקלות הרחיבה מאוד את נפח הפעילות שלה.
סיפור המסתערבים מתחיל ביוני 1986, כשאלוף פיקוד המרכז, אהוד ברק, מבין שהמצב הנפיץ ביהודה ושומרון יחייב את הצבא לפעול בתוך השטח באופן כירורגי ומדויק. הוא מחליט להקים יחידה שאנשיה "ייראו כמו ערבים, ידברו כמו ערבים וירכבו על אופניים בקסבה של שכם כאילו הם ברחוב דיזנגוף בתל אביב".
המסתערבים הראשונים פעלו כיחידת מתחפשים דוברי ערבית בסיסית, שתצפתו בכפרים ובמחנות הפליטים בלי שימוש בטכנולוגיה מתקדמת. באמצע שנות ה־90, לאחר חתימת הסכמי אוסלו, השתכללה פעולת הלוחמים, והם הפכו בקיאים במנטליות, בהיסטוריה ובמנהגים של העולם הערבי, והצליחו להתערות בקרב האוכלוסייה תוך כדי ביצוע משימות מורכבות.
"אני כאן בגלל ההון האנושי". סא"ל ע'
בשנת 2000 נקלעה דובדבן למשבר הצרוב אצל מפקדיה עד היום. במהלך מבצע בעיירה עסירה א־שמאלייה שבנפת שכם ירו לוחמי היחידה בשוגג בחמישה מחבריהם ששכבו במארב על אחד הגגות, לאחר שסברו כי מדובר במחבלים. שלושה לוחמים נהרגו באסון - סמ"ר רועי אבן־פילשטיינר, סמ"ר ניב יעקובי וסמ"ר לירון שרביט. לוחם נוסף נפצע.
שלושה שבועות אחר כך פרצה האינתיפאדה השנייה, ולוחמי היחידה ביצעו סיכולים ממוקדים ועצרו מאות מבוקשים. כעבור שנה קיבלה היחידה צל"ש רמטכ"ל ראשון על פעולותיה.
סא"ל ע' שירת אז בגדוד 101 של הצנחנים. ב־2002 השתתף כמ"מ במבצע חומת מגן והוזעק לשכם, שנחשבה למעוז הטרור הפלשתיני. לוחמי החטיבה חצו את הקסבה כשהם פורצים מעברים בקירות הבתים, ולא דרך הרחובות, והצליחו לעצור עשרות מבוקשים בכירים. על השתתפותו במבצע קיבל את צל"ש מפקד החטיבה. ב־2005 הוא הגיע לדובדבן כמפקד פלגה (מפל"ג), ומאז נקשרה נפשו בלחימה השקטה, ובעיקר בלוחמים שלצידו.
"אני כאן בגלל ההון האנושי", הוא מחייך. "לוחמי היחידה הם הדובדבן שבקצפת. טובי בנינו, המפקדים לעתיד של צה"ל. כאן הם משפיעים על ביטחון מדינת ישראל, וזאת לא קלישאה. קל יותר להיות סוכן קג"ב בתל אביב מאשר מסתערב במחנה פליטים".
ב־7 בפברואר 2006 הוביל ע' מבצע לתפיסתו של ראש הג'יהאד האסלאמי בשכם, אחמד סלימן פריד רדאד, שהיה חבר בחוליה שהרגה את לוחם הצנחנים דן טלסניקוב. במהלך המבצע הוא נפצע בידו ובבטנו. בתחילת 2007 יצא לחופשה ארוכה עם חבר מהיחידה וטס לטיול של חצי שנה בדרום אמריקה. כשחזר לארץ החל לימודי תואר ראשון במינהל עסקים במכללת קריית אונו.
ב־2009 מונה למפקד סיירת צנחנים, ולאחר שנתיים יצא שוב ללימודים, הפעם במכללה הבין־זרועית לפיקוד ומטה. הוא המשיך לכמה תפקידי מטה, וב־2014 מונה למג"ד בצנחנים. במבצע צוק איתן נלחם עם חייליו בגזרת חאן יונס.
כשנה לאחר סיום המערכה בעזה הוחלט להקים את חטיבת הקומנדו, שאיגדה תחתיה את יחידות דובדבן, מגלן ואגוז. ב־2016 קיבלה היחידה את צל"ש הרמטכ"ל על פעילותה בגל הטרור הפלשתיני, וקצת אחר כך מונה ע' למפקדה.
"היחידה לא נלחמה בלבנון השנייה, ובצוק איתן חברה לחילות אחרים ולא מיצתה את יכולותיה", הוא אומר. "אבל כשמדינת ישראל במלחמה, אין לנו הפריבילגיה לא להיות חלק ממנה. לצד העשייה המבצעית והאתגרים, היחידה מוכשרת כיום ללחימה מבצעית בכל מתאר, ולא רק ביהודה ושומרון. לוחמי דובדבן למדו להיות ורסטיליים יותר והתמחו בכלי נשק מגוונים. נוספו אימונים, ורמת המומחיות עלתה. לעימות הבא היחידה תגיע מוכנה, עם ארסנל של יכולות".
"חייל נפגע במגורים"
סא"ל ע' בן 37, נשוי ואב לשלושה ילדים קטנים. בשערו כבר זרקה מעט שיבה. הוא ממעיט בדיבור, לא חש בנוח עם החשיפה הפתאומית. שימו אותו בסמטה של כפר ערבי, עם אפוד ו־M-16 ביד, והוא פורח.
על השידה הגדולה לצד השולחן בלשכתו מונחים עשרות ספרים, מרביתם על היסטוריה צבאית. לידם קופסת עץ סגורה, שבה עשרות מדליות שקיבלה היחידה לאחר מבצעים מוצלחים.
מאחורי ע', מול הנכנסים, תלוי ציור שמן גדול, שאותו הזמין במיוחד, ובו פסי הרכבת המובילים לפתח מחנה ההשמדה אושוויץ־בירקנאו. לא רחוק ממנה תלויה תמונה פנורמית של הר הבית, שצולמה מכיוון השכונות הערביות.
בשנתיים שבהן הוא בתפקיד ביצעו לוחמי דובדבן יותר מ־1,000 מבצעים חסויים ועצרו כ־500 מבוקשים. אחד המבצעים, ב־15 באפריל 2017, יכול היה להסתיים באסון, כשנחשפה זהותם של שני מסתערבים.
שני המסתערבים יצאו לפעילות בשכם, בגלל הפרות סדר. ע' וקציניו עקבו אחר המתרחש מהחפ"ק שהוקם בסמוך. בשעות הערב עמדו המסתערבים במחסום הבידוק, ואנשי ביטחון פלשתינים חשדו בהם ועצרו אותם. ע' הזרים לשכם את שאר לוחמי היחידה וכוחות נוספים, ובמקביל העבירה ישראל לפלשתינים מסרים תקיפים. אחרי שעה שוחררו שני המסתערבים, בסיוע המינהל האזרחי. למחרת הם כבר נשלחו למבצע אחר.
במבצע ללכידת מבוקשים ביו"ש. סא"ל מ': "אנחנו מנסים לצמצם את הזמן שבין פריצת הדלת לתפיסת המבוקש לשניות בודדות"
האירוע הראשון שזעזע את היחידה השנה התרחש ב־20 במארס. אחד הלוחמים, סמל נ', וחברו הטוב שחר סטרוג, שהו בחדרם לפני יציאה לאימון, והחליטו לתרגל שליפות אקדח. האקדח של שחר לא היה טעון ואובטח בתותב בטיחות, אבל זה של נ' לא היה מאובטח, ובקנה נותר כדור. בשעה 19:50 הרעידה ירייה אחת את מגורי הלוחמים.
"לעולם לא אשכח את היום הזה", אומר סא"ל ע'. "זה היה יום שלישי בערב, והייתי עסוק בתיאומים אחרונים לקראת יציאה לְמבצע. ישבתי על מדרגות החדר בבסיס, דיברתי בטלפון וראיתי שקצין האג"ם מציק לי בשיחה ממתינה. עניתי לו, והוא אמר: 'חייל נפגע מירי במגורי הלוחמים'".
תוך כדי ריצה למקום האירוע התקשר ע' לסגנו, סא"ל מ' (37).
"לא ידעתי במה מדובר ורצתי למרפאה כדי להזעיק רכב פינוי", מספר מ'. "משם הגעתי לפלגה וראיתי את שחר על הרצפה, ומעליו החובש. בשלב הזה לא העזתי לחשוב שנאבד אותו.
"חיפשתי את נ' ומצאתי אותו מחוץ לפלגה. הוא היה בשוק, לא דיבר. הצמדתי אליו שני לוחמים והוריתי להם ללכת איתו אפילו לשירותים, כי חששתי שיפגע בעצמו. במקביל הקפצתי לבסיס את מצ"ח וצוות של בריאות הנפש מהאוגדה".
בעשר בערב כונסו לוחמי הפלגה בחדר התדריכים. "רס"ן פ', מפקד הפלגה, שמר על קור רוח והודיע ששחר לא שרד", מספר סא"ל מ'. "הוא דיבר על האירוע, על כך שכולם ייקראו לעדות בפני חוקרי מצ"ח, וביקש שישתפו פעולה ויספרו את האמת. הלוחמים רצו לדעת מה יקרה עם נ'.
"האימון בוטל, ולמחרת יצאה כל הפלגה להלוויה. יום אחר כך הם נשלחו לפעילות בג'נין, כדי להחזיר אותם לשגרה".
כמפקדים, היתה לכם תחושה של כישלון אישי?
"בוודאי. זה כישלון שלנו, ואנחנו לוקחים אחריות".
האקדח מופקד במחסן
ועדת החקירה מצאה כי ביחידת דובדבן התקיימה תרבות לקויה של משחק בנשק, וחשפה שלוש תקריות נוספות שאירעו ביחידה וקשורות לשימוש בעייתי באקדח.
התקרית הראשונה אירעה בפברואר 2017, כשארבעה לוחמים צעירים שאך סיימו מסלול וחתמו באותו יום על אקדח ישבו בחדרם. אחד הלוחמים שיחק עם האקדח ופלט כדור, שעבר את הדלת, נכנס לחדר אחר ופצע לוחם ברגלו. כל הארבעה הודחו מהיחידה, והיורה נשלח לשמונה חודשי מאסר.
שני המקרים הנוספים אירעו כעבור חמישה חודשים בעמדה לפריקת הנשק. בפעם הראשונה היה זה סמל שלקח את אקדחו של מפקדו ופרק אותו ללא אישור. זמן קצר אחר כך פלט לוחם בקבע כדור, לאחר ששכח להוציא את המחסנית. הוא נשלח לארבעה ימי מעצר.
לנוכח הממצאים החליט הרמטכ"ל לעכב בשנתיים את הקידום וההעלאה בדרגה של סא"ל ע', את קידומו של מפקד הפלגה שבה שירתו שחר סטרוג ונ', ולהדיח מהיחידה את הסמל ואת מפקד הצוות של שחר.
"ע' ואני התייחסנו לכל אחד מהאירועים בחומרה המרבית", אומר סא"ל מ', שעקב הצטיינותו קיבל מוקדם מהמתוכנן דרגה זהה לזו של מפקד היחידה. "שינינו את הנהלים ביחידה מייד לאחר פליטת הכדור הראשונה.
"היום, בסיום כל מסלול, הלוחמים כבר לא מקבלים אקדח באופן אוטומטי. הם נדרשים לעבור סדנה נוספת של שבוע, כדי להגדיל את המיומנות שלהם בשימוש באקדח, להדגיש שוב את הוראות הבטיחות ולהבין את האחריות. מדובר בנשק מסוכן יותר מרובה, משום שהוא מהיר, מלהיב, קל לכוון איתו, והמחסנית נסתרת".
"לוחם בדובדבן הוא שליח, ולא פועל בשם עצמו". בפעילות מעצרים בשומרון
ולמרות ההקפדה, לוחם נורה למוות בזמן משחק בנשק.
"לקצב של דובדבן יש לפעמים מחיר. אלה לוחמים צעירים, נועזים, יצירתיים, עם ברק בעיניים. החיסרון שלהם הוא שהם לפעמים ילדותיים. לכן אנחנו, המפקדים, מדגישים שוב ושוב את הערכיות של השירות שלהם ואת המשמעות שלו לביטחון המדינה.
"אחרי מותו של שחר עשינו מהפך בכל תרבות הנשק ביחידה. האתגר הוא לעשות את ההפרדה המוחלטת בין אימון, פעילות מבצעית ושגרה. למשל, לאורך השנים עשו במגורי הלוחמים תרגולות של נוהל קרב, שבהן מדמים את החדרים ואת השטחים ביניהם לבתים שבאחד מהם נמצא מבוקש. לשם כך הותר לחיילים להיכנס לפלגה עם האקדחים.
"אחרי מותו של שחר החלטנו לאסור איסור מוחלט להתאמן באזור המגורים. אם המפקדים רוצים לעשות תרגולת, מבקשים מכל הלוחמים לצאת מהחדרים ומהאזור של הפלגה.
"בנוסף, אקדחים לא נכנסים יותר למקום שבו הלוחמים ישנים ונחים. מול כל פלגה יש מחסן שהוא גם מרכז נשק, ואחרי כל אימון או פעילות הם פורקים בעמדה את האקדח שבו השתמשו ומפקידים אותו במחסן, עם הרובים ושאר הציוד. בכך יצרנו מעבריות סדורה בעולם האינטנסיבי של הלוחמים. בכל יום אנחנו מחדדים את נוהלי הבטיחות ומדגישים שהכלי שיש לנו ביד נועד לשימוש במשורה".
זה לא פוגע במהירות ההיערכות?
"ממש לא. גם כך הציוד האישי והרובים היו במחסן, אז עכשיו גם האקדחים. מהירות ההיערכות של הלוחמים מגיעה בתוך שנייה מאפס למאה. אם ביחידות חי"ר אחרות יש חיילים שנשארים בכוננות בבסיס וכאלה שיוצאים לסוף שבוע עד ליום ראשון, אצלנו זה אחרת. יש שתי פלגות כוננות, שאחת יוצאת הביתה בהסעות מאורגנות. אבל הסיכוי שפלגת כוננות תישאר בבית במשך כל השישי־שבת הוא קלוש עד אפסי".
יש טענה שאחת הבעיות ביחידה היתה שלא התקיימו מסדרים לבדיקת תותבים.
"זה לא מדויק. כל חייל פרק את הנשק, הכניס את התותב בעצמו, והמפקדים בדקו אותם לפני כל תרגיל. היום זה קצת אחרת. לפני כל אימון מפקד צוות מעמיד את הלוחמים מולו בצורת ח', וכולם מכניסים תותבים יחד, במקום כל אחד בנפרד. זה מבהיר להם שעכשיו יש אימון ולא פעילות מבצעית.
"צריך לדעת מתי לתת ללוחם מרחב פעולה, ומתי להיות ריכוזי כמפקד".
אתה מאמין שאסון כבד כמו זה של שחר סטרוג לא יחזור על עצמו?
"אסור לומר 'לא יכול להיות'. לא חלמתי שבדובדבן יקרה אירוע שבו חייל יפלוט כדור על חברו ויהרוג אותו. אבל אני מאמין שככל שהכשירות של הלוחמים באקדח תגבר, כך הם יגלו יותר אחריות כלפיו ולא ישחקו איתו".
כמו רחוב בשכם
ההחלטה להפריד את התרגולות ממתחם המגורים הובילה לצורך להרחיב את שטחי האימונים והמטווח, הנמצאים מעבר לגדר המקיפה את הבסיס. כיום יש שלושה מתחמים המדמים לוחמה בשטח בנוי, ולידם אזור שבו עשרות דלתות מהסוגים המאפיינים את הכפרים ביהודה ושומרון. מעץ או ממתכת, פלדלת או עם זכוכית, עם בריחים פנימיים ובלעדיהם. כאן מתאמנים צוותי הפריצה, הלוחמים הראשונים שנכנסים אל בתי המבוקשים, ששום דלת לא עומדת בפניהם.
ביום מהביל, כשהשמש קופחת בעוז, מתאמנים שישה חיילים מסביב לחמישה בתים, הנראים כמו קטע קטן של רחוב בשכם. אחד המבנים בן שתי קומות, השני מתנשא לגובה שלוש קומות, האחרים בני קומה אחת. כדי להכניס את הלוחמים לאווירה של מחנה פליטים, נבנו הקירות מבטון חשוף, ועליהם כתובות צבעוניות בערבית או ציורים של לוחמי חמאס שסרט ירוק על מצחם.
ליד הכתובת FREE PALESTINE עומד ג', לוחם ותיק בצוות פריצה, ובידו מעין צינור הידראולי גדול, שפוּתח בדובדבן. הוא מצמיד את המכשיר אל משקופי דלת המתכת, ואז נשמע צליל עמום, המזכיר ירי עם משתיק קול. הדלת נפתחת כבמטה קסם.
שאר הלוחמים נכנסים אחריו עם רובים ומתרגלים חיפוש אחר מבוקש. הם חולפים על פני שולחן רעוע וספה מהוהה ונבלעים בקומה העליונה.
"בעתיד נבנה כאן לש"בייה (אזור לאימוני לוחמה בשטח בנוי; ט"א) גדולה בהרבה, ובה חלק המיועד גם לאימון באקדחים", מצביע סא"ל מ' על שטח אדמה מיושר בן מאות מטרים. "תהיה כאן בנייה צפופה מאוד, יהיו מבנים בגבהים שונים, וגם בתים שמורחבים בצורה לא אחידה, כאלה שמכילים חמולות. רק דבר אחד יהיה חסר כאן - החפצים שמושלכים עלינו מהגגות. מה לא זורקים עלינו בכל מבצע. סלעים, בלוקים, מכונות כביסה, לוחות שיש ובקבוקי תבערה. פעם אחת הושלך על הצוות שלי חמור כשהוא עדיין חי".
סא"ל מ'. "מתייחסים בחומרה המרבית"
בינתיים מסיימים הלוחמים את האימון ואוספים את המכשור בדרכם למחסני הנשק. לא הרחק משם נמצא החדר שבו גרו שחר סטרוג ונ', ודלתו פתוחה לרווחה. שני לוחמים גרים בחדר הנקי והסגפני, ישנים על שתי מיטות קומתיים שלידן ארוניות אפורות. בחוץ מונח מתקן עץ, ועליו זוג נעלי ספורט. חצי שנה לאחר תקרית הירי, אין זכר לדרמה שזעזעה את היחידה.
בין שני טורי החדרים בפלגה תלויה נדנדת עץ שחורה, המשקיפה לדשא שגדל פרא. שביל מפותל מוביל אל הפלגה הסמוכה, של הוותיקים, הנראית מטופחת יותר. במרכזה בריכת דגים קטנה, ולידה עצי רימון ולימון.
עשרה לוחמים מתכנסים לתדריך ליד העצים. לא רחוק מהם קבוצת מילואימניקים הפורקת ציוד, ובה רס"ר (מיל') עומרי מיכאלי, שקיבל צל"ש בצוק איתן לאחר שהגן בגופו על לוחם אחר מפני רימון רסס. סא"ל מ' לוחץ את ידו בחום ומסתודד איתו.
"אי אפשר לשרוד ביחידה אפילו שבוע אם אתה לא טעון בערכים כמו אהבת הארץ", אומר מ'. "אנחנו מחפשים לוחמים שיש בהם יושרה, מצוינות, חוסן מנטלי, צניעות, אסרטיביות, משמעת עצמית ויכולת לקבל ביקורת. חשוב לנו שכל לוחם יידע מהו טוהר הנשק ויבין את המורכבות של פתיחה באש, כי בכל יום פעולותיו יכולות להשפיע על האסטרטגיה של מדינת ישראל.
"לוחם בדובדבן הוא שליח, ולא פועל בשם עצמו. אם הוא לא יפנים את זה, הוא לא יוכל להיכנס לבית באמצע הלילה ולהעיר את האנשים - שזה מצב לא נורמלי, והלוחמים חייבים להבין מדוע הם עושים זאת".
אתם נכנסים לבית של מבוקש ומוצאים שם אישה מתחננת וילדים בוכים. איך תנהגו?
"אם לא תתפוס את המחבל באותו רגע, הוא יפגע באזרחים יהודים. אחרי שתשלים את המשימה, אפשר לתת לילד כוס מים או להרגיע אישה היסטרית.
"אתן לך דוגמה קיצונית שאירעה בפברואר 2004, כשצוות של לוחמים הגיע לעצור מבוקש במחנה הפליטים עאידה, משם התבצע ירי על שכונת גילה בירושלים. המחבל ידע שהצבא מחפש אותו, ובלילות נע ממקום למקום כמו חתול רחוב, ולכן כוח של דובדבן יצא לעצור אותו ביום.
"בין הלוחמים היה חבר שלי, דרור, ששימש גם חובש. מייד כשנכנס לבית, הוא ראה שאשתו של המבוקש התעלפה, ובאופן אינסטינקטיבי ניגש לטפל בה. זו היתה טעות. בזמן שהוא רכן מעליה, המחבל הצליח להתחבא בתוך סליק שנבנה בקיר כפול.
"הצלפים בחוץ דיווחו שאף אחד לא יצא מהבית, ואז הלוחמים דפקו על הקיר ושברו אותו. המחבל יצא באקדח שלוף והספיק לירות בדרור לפני שחוסל. מאז, דרור מרותק לכיסא גלגלים.
"אז אני לא אומר שלא צריך להיות בן אדם, אבל העדיפות היא המשימה. בדיעבד התברר שאשתו של המחבל עשתה את עצמה מתעלפת כדי לעכב את הלוחמים ולהרוויח זמן לבעלה. גם אם היתה מתעלפת באמת, זו לא סיבה להתעכב. כך אנחנו מתייחסים גם ללוחם פצוע שיכול לתפקד.
"צריך להביט בצורה רחבה. את רואה אישה מתעלפת - אני רואה פיגוע באוטובוס. אם הצוות היה ממוקד במטרה ולא עוצר לטפל באישה, הפציעה הקשה של דרור היתה נמנעת".
אם לוחם אחד מתוך כמה סוטה הצידה, המשימה נכשלת?
"אחד העקרונות של המלחמה הוא ההפתעה. אנחנו מנסים לצמצם את הזמן שבין פריצת הדלת לתפיסת המבוקש לשניות בודדות. אירוע שמסיט את תשומת הלב לשבריר שנייה הוא הרה גורל.
"בסיום המשימה אפשר לפרוש אלונקה ולפתוח נקודת איסוף פצועים בחדר צדדי. התזמון הוא מעל לכל".
מחבל בין הענפים
כדי להמחיש מעט את אופי הלחימה של דובדבן, מקרינים לנו מפקד היחידה וסגנו סרטונים של מעצרים, כפי שנקלטו במצלמות הקסדה של הלוחמים. באחד מהם, יומיים לפני מותו של שחר סטרוג, נראה הצוות של רונן לוברסקי יוצא לכפר בירקין שליד ג'נין כדי ללכוד מבוקש שביצע פיגוע ירי לעבר עמדת הפילבוקס במחסום חווארה.
מכיוון שהמבוקש נע ממקום למקום בלילות, הוחלט לעצור אותו בתשע בבוקר. שעה מורכבת למבצע צבאי, שבה תושבי הכפר ערים והחנויות פתוחות. בחינת תצלומי האוויר העלתה את מפלס הרגישות: התברר שהבית נמצא ליד מסגד, והכביש לידו רחב דיו כדי לאפשר פיגוע דריסה.
בסרטון נראים הלוחמים פורצים את הדלת בשנייה, ובסלון הם נתקלים בהוריו של המבוקש ובאחיו. למחבל אין זכר. המצלמה נעה במהירות לעבר הגג, סורקת את הסביבה, אולם המקום ריק.
מפעיל של כטב"ם "רוכב שמיים" מדווח על אדם שרץ על גג של בית שכן. הצוות דולק אחריו, אולם האיש נעלם. המתח גואה. עשרות תושבים מתחילים להתגודד סביב הבניין, וכוח החיפוי למטה מתייצב מולם בדממה עם רובים מיוחדים מסוג "רוגר" לפיזור הפרות סדר.
אחד הלוחמים על הגג ניגש אל עץ גבוה, מסיט את העלים הסבוכים ומוצא את המחבל מסתתר על הענפים.
היציאה מהכפר מסובכת יותר בגלל זעמם של התושבים. המבוקש מוכנס לתוך ה"זאב", רכב ממוגן להובלת לוחמים, והצוות שסרק את הגג יוצא מהמקום בדהרה. מאחור נשאר צוות החיפוי, שעוזב דקות אחר כך בלי לירות אף כדור.
סרטון נוסף צולם ב־24 במאי, היום שבו נפגע רונן לוברסקי, ושלושה ימים לפני שנפטר מפצעיו. ביחד עם הצוות שלו הוא הגיע אל מחנה הפליטים האלים אל־אמערי שבפאתי רמאללה, כדי לעצור כנופיה הנוהגת לירות לעבר היישוב פסגות שמצפון לירושלים.
סא"ל ע' הוציא לפנות בוקר שלושה כוחות, מגובים בצוות פריצה וצלפים. כל צוות היה אמור ללכוד מבוקש אחר.
המצלמה מלמדת שהלוחמים מביטים כל העת קדימה וגם למעלה, בניסיון להתחמק מהאבנים המושלכות מלמעלה. הצוות של רונן הגיע לביתו של אחד המבוקשים ונכנס לחדרים.
"רונן היה השני בכוח, וזה מעיד על היכולות שלו", אומר סא"ל מ'. "רק חודשיים לפני כן הוא סיים מסלול ונחשב ללוחם חד ומדויק.
"הלוחמים סרקו את שתי הקומות, תחקרו את המשפחה, וכשהבינו שהמבוקש איננו, יצאו החוצה. רונן ניגש לאחד הקצינים שהיה בכוח החיפוי, ומצלמת הקסדה שלו מעידה שהיה זהיר והביט כל הזמן למעלה. רגע לפני שהוא זז, נזרק מאחד הגגות לוח בטון ענק במשקל 18 ק"ג.
"רונן חטף פגיעה ישירה בראש ונפל לקרקע. כל הצוותים כיוונו נשקים למעלה, אבל לא ראינו אף אחד. התחלנו לעשות לרונן פעולות החייאה, העלינו אותו על אלונקה ופינינו אותו משם.
"במצב קריטי כזה, הלוחם חשוב יותר מהמשימה. ידענו שזה רק עניין של זמן עד שנתפוס את מי שהרג אותו".
רונן אושפז במחלקה לטיפול נמרץ בהדסה עין כרם בירושלים ונפטר כעבור שלושה ימים.
"עיינתי במשך שעות במחברות שרונן כתב מיום גיוסו", אומר סא"ל ע'. "למדתי על אדם ערכי, שסבא שלו לחם במלחמת העולם השנייה, שחונך לאורה של רוח ציונית. רונן היה בעל תכונות נדירות, מקצוען שלנגד עיניו עמדו תרומתו לחברה וביטחונו של עם ישראל.
"לפני כמה ימים שאלתי את הלוחמים המיועדים לפיקוד מי מהם עשה שנת שירות או שנה מקדימה, שבה תרמו למדינה. כמעט כולם הרימו ידיים. אלה הם האנשים: הערכיות והתרומה הן נר לרגליהם".
פריצה לבית חשוך
לאחר מותו של רונן התגייסה כל היחידה כדי לסייע לשב"כ להשיג מידע על זהותו של משליך הבלוק. "עשינו שני מבצעים מקדימים ועצרנו יותר מעשרה אנשים", אומר סא"ל מ'. "הרשימה הלכה והצטמצמה, עד שקיבלנו מהשב"כ שלושה שמות בלבד, שאחד מהם הוא כנראה המחבל".
אחרי כמה ימים של חקירה זוהה המחבל כאסלאם יוסף אבו חמיד, שריצה חמש שנות מאסר בכלא הישראלי על מעורבות בפיגועי ירי. לצורך לכידתו הופעלה פלגה אחרת, לא זו שאליה השתייך לוברסקי.
"הפעולה דרשה מאיתנו איפוק ומקצועיות, כי לא בכל יום אתה עוצר מבוקש שהרג את אחד מחבריך", מספר מפקד הפלגה, רס"ן נ'. "הגענו לאל־אמערי בשעות הבוקר המוקדמות. הסמטאות שם צרות והבניינים בני שלוש עד חמש קומות, והתחושה היא שכולם שולטים עליך מלמעלה.
"כל צוות התמקם על פי התוכנית. הצלפים, כוח הבידוד וכוחות המעטפת. צוות הפריצה פרץ את הדלת בצורה שקטה, ונכנסנו פנימה. הבית היה די חשוך.
"ראינו מולנו סלון, מטבח ופינת אוכל, וסרקנו בשקט את החדרים. באחד מהם מצאנו את המחבל, ישן. אחד הלוחמים נגע בו, והוא התעורר וראה מולו מסיכת פנים וקנה של נשק. הוא היה בהלם, לא היתה לו שום יכולת להתנגד.
"אחרי שווידאנו את זהותו, יצאנו החוצה. בינתיים עלה הבוקר, וכוח המעטפת נתקל בהפרות סדר 200 מטר מהבית. זרקו עליהם אבנים, בקבוקי תבערה ופחיות צבע. הם עזבו שעה אחרינו, בלי להשתמש בנשק חם.
"כמה ימים אחר כך קיבלנו את האישור הסופי מהשב"כ שאבו חמיד הוא שהרג את רונן. שמחנו. היה חשוב לנו לסגור מעגל".
למחרת מעצרו התברר כי לאבו חמיד עבר עשיר של שנאה. כמעט כל החמולה שלו פעילה בחמאס, ואחיו היו מעורבים בפיגוע ב"סי פוד מרקט" בתל אביב, שבו נרצחו שלושה ישראלים, וברצח רכז השב"כ נועם כהן ב־1994. האחים נידונו למאסרי עולם.
לפני שלושה שבועות הוגש לבית הדין הצבאי עופר כתב אישום נגד המחבל. הוא הואשם בגרימת מוות בכוונה, עבירה המקבילה לרצח.
"כואבים על כל תאונה"
בשבוע שעבר שוב עלתה דובדבן לכותרות, בהקשר לא מחמיא. בעת אימון קרב מגע בעט המדריך הראשי ביחידה בחוזקה בראשו של לוחם, שנמצא בשלב ההכשרה. הלוחם הובהל לבית חולים, עבר בדיקת סי.טי ונמצא כי מצבו טוב. המדריך הובא למשפט אצל סא"ל ע', הודח מהיחידה ונשלח ל־20 יום בכלא.
האירוע הזה מצטרף לכמה תאונות אימונים שאירעו לאחרונה ביחידות הקומנדו האחרות - שני לוחמי מגלן נפצעו בתאונות אימונים, ולוחם אגוז פלט כדור בתוך מוצב סגור. "שמענו בצער על התקריות ביחידות האחרות", אומר סא"ל מ'. "אם מישהו חושב שדובדבן מתייחסת אליהן כאל 'צרת רבים חצי נחמה', הוא טועה.
"אנחנו יחידות מקבילות, אחיות לנשק ולחטיבת הקומנדו, וכואב לנו בשבילם, כי אנחנו מכירים את התחושה מקרוב. הרמנו טלפון למפקדים, הצענו עזרה וביקשנו ללמוד מה קרה".
יכול להיות שיש התרופפות במשמעת ביחידות העילית?
"ממש לא. אבל אין ספק שהמשמעת ביחידות המיוחדות היא עסק מורכב. אתה רוצה שהלוחמים יחשבו מחוץ לקופסה, שיהיו יצירתיים ונועזים, ומשמעת יכולה להיתפס לפעמים כמשהו מגביל.
"אני לא מאמין בזה. בדובדבן הלוחמים מבינים את הקו הדק שעובר בין הדברים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו