זוכרים את הפרק ההוא ב"סקס והעיר הגדולה" שבו עורכת הדין הג'ינג'ית, מירנדה הובס, רצה לתפקיד מושל ניו יורק? אתם לא צריכים להתאמץ, כי לא היה פרק כזה. אבל המציאות עולה לפעמים על כל דמיון.
סינתיה ניקסון, השחקנית שגילמה את מירנדה בסדרת הקאלט המיתולוגית של תחילת שנות האלפיים, מתמודדת בימים אלה על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לתפקיד מושל מדינת ניו יורק מול אנדרו קואומו, ששואף להיבחר לקדנציה שלישית.
"אני אוהבת את ניו יורק, מעולם לא רציתי לחיות במקום אחר, אבל משהו חייב להשתנות", אמרה ניקסון בסרטון ההכרזה על הריצה, "אנחנו רוצים שהממשל שלנו יעבוד שוב - לעצור את הכליאה ההמונית, לתקן את הרכבת התחתית הלקויה. נמאס לנו מפוליטיקאים שיותר אכפת להם מכותרות ומכוח מאשר ממה שהם עושים עבורנו". מה קארי בראדשו היתה אומרת על זה?
• • •
ניקסון (52) נולדה בניו יורק כבת יחידה לאב שהיה שדרן רדיו ולאמא שחקנית שהיתה בת כיתתו של פול ניומן בבית הספר לדרמה באוניברסיטת ייל, אך לא ממש הגשימה את שאיפותיה המקצועיות. הוריה נפרדו כשהיתה בת 6, וסינתיה נותרה קרובה מאוד לאמה, שדגלה בחינוך קשוח עם הרבה משמעת וצייתנות.
היא החלה לשחק כבר בילדותה, ובגיל 14 עשתה את הופעת הבכורה בברודוויי כששיחקה ב"סיפורי פילדלפיה". לאחר שסיימה את לימודיה בתיכון ציבורי יוקרתי בעיר, הופיעה בשתי הצגות בו בזמן - שמונה פעמים בשבוע - תוך שהיא מתחילה את לימודיה לתואר בספרות אנגלית.
ניקסון פרחה גם בבגרותה וגילמה תפקידים רבים. אבל היא תיזכר לעד בתור מירנדה ב"סקס והעיר הגדולה" של HBO - תפקיד שעליו זכתה באמי ב־2004. שנתיים לאחר מכן זכתה בפרס הטוני על משחקה במחזה "מחילת הארנב".
"כשתוכנית טלוויזיה 'פורצת דרך', היא לא בדיוק יוצרת משהו חדש", הסבירה ניקסון בטור שכתבה למגזין "וראייטי", "היא משקפת משהו שכבר קיים באוכלוסייה, אבל התרבות טרם תפסה את זה. ב'סקס והעיר הגדולה' התמודדנו עם ההנחה ש'כל הנשים רוצות להתחתן לפני גיל 25, ואם לא - הן מיואשות'. זאת לא היתה האמת בכלל הציבור, אבל התרבות לא תפסה את זה עד שהגיעה הסדרה.
"בדומה לזה, דמויות להט"ביות הן לא דבר חדש; לכל אחד יש במשפחה מישהו מקהילת הלהט"ב, וכולם צריכים לעשות מאמץ אדיר כדי לצאת מהארון בכל דרך שהם יכולים. אם מתנגדי השוויון יבינו עד כמה אנשים שהם מעריצים ואוהבים הם להט"בים, הקרב יסתיים. לכן חשוב כל כך לצאת מהארון בפני ההורים שלנו, הילדים, הקולגות בעבודה, הבוס - כל מי שאפשר".
היא מגדירה את עצמה ביסקסואלית ונשואה כבר שש שנים לכריסטין מרינוני, שאותה הכירה בשנת 2001 כשנפגשו בהפגנה על הגדלת המימון לבתי הספר הציבוריים. בעזרת חבר, מרינוני נכנסה להיריון וילדה את בנן, מקס אלינגטון ניקסון־מרינוני (7).
"בעבר נאמתי בפני קהילת הלהט"ב, והנאום כלל את המשפט 'הייתי סטרייטית והייתי לסבית, ולסבית זה עדיף'", הסבירה ל"ניו יורק טיימס", "הם ניסו לגרום לי לשנות את המשפט כי לדבריהם, זה רומז שהומוסקסואליות יכולה להיות בחירה. בשבילי זו היתה בחירה. אני מבינה שאצל הרבה אנשים זה לא המצב, אבל בשבילי זו בחירה.
"אנשים חושבים שהסתובבתי עם הראש בעננים ולא הבנתי שאני לסבית. אני חושבת שזה פוגעני כלפיי, ושזה פוגעני כלפי כל הגברים שהייתי איתם".
לפני כחודשיים חשפה ניקסון בעמוד האינסטגרם כי בתה הבכורה, סמנתה (21), הפכה לטרנסג'נדר בשם סמואל. האם הגאה פרסמה תמונה משותפת שלה עם סמואל מסיום לימודיו בקולג' וכתבה: "אני כל כך גאה בבן שלי... אני מצדיעה לו".
לניקסון ילד נוסף, צ'רלס אזקייל (15), מזוגיות ממושכת שניהלה עם דני מוזס, מורה לאנגלית.
עם הקולגות לסדרה. "כשתוכנית טלוויזיה 'פורצת דרך', היא לא בדיוק יוצרת משהו חדש" // צילום: רויטרס
"כשהתחלתי את הסדרה הייתי בת 32, אם לתינוקת", סיפרה למגזין "גלמור", "אנשים שאלו אותי: 'עד כמה את אוהבת את הדמות שלך?' ואני הייתי עונה: 'אני ממש לא דומה לדמות שלי! אני במערכת יחסים ארוכה. אני אמא, ותמיד ידעתי שאהיה אמא'. אני אדם משפחתי מאוד, אני לא טיפוס של עימותים. אני כן חכמה ואשת קריירה, אבל אלו שני הדברים היחידים שהיו לי במשותף עם מירנדה.
"מה שמקסים זה שלאחר ירידת הסדרה, אנשים המשיכו לשאול אותי: 'עד כמה את אוהבת את מירנדה?' והתשובה שלי הפכה ל'אני פשוט אוהבת אותה בכל דרך אפשרית'.
"מירנדה הפכה לאמא, היא התפתחה להיות כל מיני דברים. אבל מה שמסקרן בעיניי, ואני לא יודעת אם הבחנתי בזה באיחור, או שזה בא לי כי התבגרתי, הוא העובדה שאני והיא שזורות זו בזו הרבה יותר ממה שהיינו בתחילת הסדרה".
• • •
בשנת 2006 אובחן אצל ניקסון סרטן השד, תוך כדי בדיקת ממוגרפיה שגרתית. הסרטן אותר בשלב מוקדם והיה צורך בכריתת הגוש ובהקרנות, אבל היא לא נאלצה לעבור כימותרפיה. מאחר שבאותה תקופה שיחקה במחזה בברודוויי ולא רצתה להפסיד הופעה, היא קבעה את הניתוח ליום ראשון.
רק כעבור כשנתיים חשפה את דבר מחלתה ואמרה בתוכנית "בוקר טוב אמריקה": "ממש לא רציתי להפוך את זה למשהו פומבי, כל עוד אני מתמודדת עם זה. לא רציתי צלמי פפראצי בבית החולים וכל מיני דברים כאלה".
אמה, אן, נאבקה במחלת הסרטן פעמיים - הראשונה שבהן כשניקסון היתה בת 12. "כילדה של שורדת סרטן השד, הכרתי את הסיכונים, וזה הפך אותי למודעת יותר כשהתמודדתי עם האבחון שלי".
כבר 17 שנה שהיא פעילה פוליטית. "מאז שהייתי בת 13 אני זוכרת את עצמי נואמת באירועים ומגייסת תרומות לקרנות התומכות בהפלות", סיפרה ל"גלאמור", "דיברתי על חשיבות האבחון המוקדם של מחלת הסרטן בערך מהתקופה שבה אמא שלי חלתה לראשונה. מאז שהתאהבתי באשתי אני פעילה בענייני זכויות הלהט"ב, ועוד לפני זה עשיתי בשנות ה־80 וה־90 הרבה למען המלחמה באיידס.
"ב־17 השנים האחרונות, מאז שילדיי נכנסו למערכת החינוך, הקדשתי את עיקר הפעילות שלי למאבקים על תקצוב בתי הספר הציבוריים. אני דמוקרטית נלהבת, אבל מרגישה שהמפלגה מרחיקה את עצמה מאנשי מעמד הביניים.
"כבר הרבה שנים שאני חושבת להיכנס לפוליטיקה, ורבים חיכו שזה יקרה. מה השתנה? אני חושבת שזו הבחירה בטראמפ. אני חושבת שזה ההפסד של הילארי קלינטון. אני חושבת שזה מה שברני סנדרס הראה לנו שמקולקל במפלגה שלנו ומה אנחנו יכולים לעשות בעניין.
"גם מה שהנשים עשו ב'צעדת הנשים' נגע בי ודחף אותי. זה לא היה יום אחד שבו יכולנו לצעוק ולבכות, ואחריו הולכים הביתה ושוכחים מזה. זה היה 'אנחנו פה, ויש המונים מאיתנו, אז אנחנו לא הולכות מכאן. תצטרכו להתמודד איתנו'".
היא מנהלת קמפיין אגרסיבי נגד קואומו - בנו של מושל מדינת ניו יורק לשעבר ואחד האנשים החזקים בעיר מגוריה. "אנדרו קואומו הוא סלב פוליטי, כי הוא הבן של מריו קואומו. הוא בא ממשפחה פוליטית, כמו שאני באתי ממשפחת תיאטרון. הוא כבר היה מפורסם כשהתמודד בפעם הראשונה.
"מבחינתי, להיות סלב זאת הסחה, כי הדבר האמיתי שקורה ברמה העירונית, המדינית והארצית הוא הפער הגדל בין המעמדות. יש לנו כל כך הרבה הון כאן - אחוז אחד מאוכלוסיית ניו יורק מרוויח פי 45 ממה שמכניסים 99 האחוזים האחרים יחד. אלה נתונים מטלטלים".
בשבוע שעבר הם נפגשו לעימות טלוויזיוני בודד. ניקסון עלתה לבמה לבושה בז'קט לבן – צבע המסמל את מאבקן ההיסטורי של הנשים על זכות ההצבעה, וגם הצבע שבו השתמשה הילארי בקמפיין לנשיאות לפני שנתיים.
כשקואומו ביקש בפעם השלישית מניקסון להפסיק לקטוע אותו כשהוא מדבר, היא הטיחה בו תשובה קצרה שעלתה לכותרות: "כשאתה תפסיק לשקר".
היא שמרה את עצמה בתמונה לאורך כל העימות ונאלצה להתגונן כשהמושל חזר על קריאתו שתחשוף בפני הבוחרים את פירוט החזרי המס שלה. ניקסון פרסמה את הסכומים מחמש השנים האחרונות, אבל קואומו טוען שזה לא מספיק: הוא כבר שיתף את הציבור בהחזרי המס שלו מ־20 השנים האחרונות.
כמעט כל הפרשנים היו תמימי דעים שניקסון ניצחה את העימות. "למרות כמה מעידות בהתחלה, היא היתה מלוטשת, אך לא הפליאה ביכולת הדיבור שלה", ניתחו ב"וראייטי פייר", "על הבמה, כמו לאורך כל הקמפיין, היא השתמשה בניסיון המשחק שלה, התייחסה לעצמה כניו־יורקית, בוגרת בית ספר ציבורי, אמא לתלמידים בחינוך הציבורי שנוסעת בכל יום בסאבוויי המתפורר. היא הוכיחה שהיא מסוגלת להשתמש בניסיונה במשחק ובאקטיביזם כדי לדבר במרץ, בכנות ובאופן חיובי כדי לנער את כיסא המושל".
אבל העימות לא ישפיע כנראה על זהות המנצח בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית, שייערכו ביום חמישי הבא ויקבעו מי יהיה המועמד הדמוקרטי לתפקיד המושל - וקרוב לוודאי, גם המושל הבא, מאחר שמדובר במדינה שבה יש לדמוקרטים רוב מובהק. בכל הסקרים מוביל קואומו על ניקסון בכמעט 30 אחוז.
ניקסון חוששת מאוד מההשלכות של כניסתה לפוליטיקה, בעיקר על חיי המשפחה שלה. "יש לנו משפחה די רגילה", היא אומרת, "אשתי או אני, או שתינו יחד, נוהגות להכין ארוחת ערב בכל יום, וזה, למשל, לא יימשך. השעה תהיה שבע בערב, ואנחנו נגיד ש'צריך להזמין קצת אוכל'. זה כבר התחיל לקרות.
"עד עכשיו זה הרבה פחות נורא ממה שחשבתי, מבחינת פפראצי וכתבים, אבל אני בהחלט מודאגת. מצד אחר, אני חושבת שהריצה שלי לתפקיד חשובה. זה גם נוח יותר מבחינת הקמפיין שילדיי בגילים שונים מאוד - בני 21, 15 ו־7.
"אני ללא ספק אשת קריירה. גם אמא שלי היתה אשת קריירה - היא היתה המפרנסת היחידה במשק הבית שלנו. סבתא שלי היתה נשואה באושר, אבל גם אצלה בבית היא היתה המפרנסת העיקרית".
nirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו