לפני יותר מחודש הקימו גמלאי המשטרה והשב"ס מאהל מחאה מול ביתו של שר האוצר משה כחלון ומול משרד רה"מ, בדרישה שפסיקת בית הדין לעבודה בנוגע למימוש החלטת הממשלה בעניינם תיושם.
החלטת כחלון לתקוע אצבע בעין של בית הדין בשתי ערכאות מעידה, יותר מכל, שהוא חזק על חלשים. לשוטרים ולסוהרים, כמו גם למי שמשרתים במוסד ובשב"כ, אין ועד, אין את הזכות להתאגד והם לא יכולים לפתוח בשביתה. מי שמפמפם כל העת שהוא שר שדואג לחלשים - מתגלה עתה באכזריותו.
ההחלטה להשוות את שכר השוטרים והסוהרים התקבלה במקביל לחקיקה שאסרה עליהם להתאגד. בפועל, הם קופחו וההחלטה בעניינם מעולם לא התקיימה.
כוונת האוצר לא פוגעת רק בתדמית השלטון והחוק, אלא גם בתדמית הממשלה שהחליטה ואיננה מקיימת לא רק את החלטותיה שלה, אלא גם את פסיקת בית הדין. מעניין יהיה לראות אם ומתי תתכנס ועדת הפנים כדי לדון בעניין ועל הדרך להורות על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית שתחקור את ה"סיכול" של התוספת.
אתמול נשמעו קולות שההחלטה התקבלה בעצה אחת עם ראש הממשלה כנקמה על חקירות המתנהלות נגדו. מדובר בטיעון מופרך. 30 אלף השוטרים לא עוסקים רק בחקירות נתניהו, ואלו מעסיקות רק אחוז קטן מהשוטרים.
השב"ס ודאי אינו קשור אליהן, כמו גם המוסד והשב"כ. מה שלא מופרך זה שלשר האוצר היה נוח לגלגל את תפוח האדמה הלוהט הזה לפתחו של ראש הממשלה בידיעה שהוצאה של כ־7 מיליארד שקלים תחייב קיצוץ רוחבי, שאותו ממילא ראש הממשלה יתקשה לבצע ובכך הכתם לא יידבק בו.
אישור הצעת המחליטים תיחשב כמפנה עורף למי שנתנו ונותנים את מיטב שנותיהם למען המדינה. בטווח הקצר, הרווח המיידי והכספי הוא של האוצר. בטווח הארוך, אין ספק שמי שייפגעו - יבואו חשבון עם מי שצריך ביום הדין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו