אפשר למהר ולקטלג את סרטה התיעודי של יעל שרר כעוד סרט סגירת חשבונות משפחתי. היוצרת והגיבורה העניקה לסרט הביכורים שלה את שמו, "כביסה מלוכלכת", כותר שלא מותיר כמעט מקום לספק. היא גם אומרת שברצונה לסגור חשבון ישן עם אביה ומסמנת את מטרתה העיקרית, אך ככל שהסרט מתקדם כך עולה כי מדובר אולי בסרט אישי וקטן, אבל המסר שהוא נושא בחובו הוא גלובלי. דרוש אומץ לב כדי להילחם על האמת, לעמוד לבד מול טחנות רוח שותקות ולשרוד אטימות ממסדית וניתוק מקרובים. שרר חושפת תכונה נדירה ויקרה, ואינה מסתירה את המחירים ששילמה בגין מלחמתה להוציא את הצדק לאור. ככל שנחשפים חייה של שרר, כך מתחוור לצופה כי הפצע של הגיבורה, עמוק ומכאיב מאין כמותו, עדין פתוח. ההתעללות המינית שעברה בילדותה מנווטת את חייה גם בהווה, מעיבה על עתידה. מתחילתו ועד לסיומו מעורר הסרט, שהופק במסגרת "רצועה מהחיים", אי נוחות גדולה. זו הופכת לצמרמורת ברגעים מסוימים, ולזעם בהרבה אחרים. מאבקה של שרר מתנהל לא רק מול אביה והמערכת המשפטית, אלא גם מול חברה המסרבת להכיר במציאות ומעדיפה לעצום עיניים. מפגשיה של שרר עם דמויות משמעותיות בחייה - אמה ואחיה - מעוררים תחושות קשות וסותרות. "יש הרבה דברים שאני לא יודעת כנראה", אומרת האם באחד הדיאלוגים ביניהן. "נכון", משיבה שרר, ואין צורך להוסיף עוד מילה מיותרת. נקודת המוצא של הסרט היא גיבוש תביעה אזרחית נגד "הדרעק" - כך מכונה האב בסרט - בגין מעשים שביצע בשרר במשך תקופה של כארבע שנים. בעבר ביהמ"ש כבר מצא אותו אשם, והוא ריצה תקופת מאסר בת שנתיים (לא, זו אינה טעות). ההחלטה לא להסתפק בעונש ההוא בלבד גורמת לסביבתה של שרר להתנכר לה. אחיה מאשימים אותה בבזבוז כספי המשפחה, אמה עומדת מן הצד, מתפקדת כדמות נוכחת-נעדרת. בריק הזה מחפשת שרר ישועה ונחמה. מורה אחת שהאמינה לדבריה כנערה ועורכת דין המלווה אותה כיום מסתמנות כדמויות הנשיות הדומיננטיות בחייה. באמצעות סרטים ביתיים ישנים ויומנים שבהם תיעדה את חייה, משרטטת שרר דיוקן עצמי של קורבן צעיר וחסר מודעות. בכנות חסרת מעצורים היא מאווררת את מחשבותיו האסורות של הקורבן. "אני ראיתי את עצמי שותפה לדבר הזה", היא מסבירה. האיש שאחראי לכל הסבל מבליח מדי פעם. שמחות משפחתיות, צרות משפחתיות. המצלמה לוכדת אותו בהזדמנויות אלו, מעבירה רעד בצופה. המצלמה של שרר פועלת גם במשרד עורכת הדין, בסצנה מלאת קור רוח מבהיל, שבה מחושב הנזק (הכספי) שנגרם לשרר. את הכאב ואת אובדן האמון במין האנושי אפשר רק להרגיש. בחירתה של שרר לקחת את הכביסה המלוכלכת ולנופף בה בפומבי מעידה על אומץ ליבה, העשוי לשמש נקודת אור באפילה לקורבנות דומים. בטלוויזיה המסחרית נהוג לחלק לקורבנות פרסים, לתת להם לבשל, לשיר או לרקוד, למען יתפרסמו ויישכחו. האופציה שמציעה שרר היא ההפך מריאליטי: בחיפוש שלה אחר אמת וצדק אין רגע אחד של נחת או שמחה.
