משחקי השֵד

באמצע הראיון עם אורן אסידו מופיעה על מסך הטלפון שלו הודעת סמס מפתיעה. "היי אורן, כאן המורה שלך למתמטיקה, זוכר? מה שלומך? אני נהנית לראות אותך ב'משחקי השף'. אני ממש גאה בך ומקווה שתצליח בגדול. כיף לראות איך התלמידים שלי מתפתחים ומשתנים רק לטובה. מה שלומך ומה שלום אבא?" 

אסידו (25), אחד הפייבוריטים בעונה השלישית של ריאליטי הבישול המצליח, מביט בסמס ונזכר בימים שבהם כיכבה אותה מורה בסיוטים שלו, כשעוד נחשב לתלמיד הכי מופרע בבית הספר. בסוף הוא כותב לה: "בטח שזוכר, תודה על הפרגון", ובחיוך של מנצחים מצהיר בקול רם: "באתי לה בסיבוב. בשבילי זה ניצחון, זה כיף. אין מה להגיד. זו סגירת מעגל טובה. גם כשעשיתי בעיות ביסודי, ואחר כך בתיכון, הבינו שיש בי משהו ושיש עם מה לעבוד". 

למה היא שאלה על אבא שלך?

"כי בגלל הבלאגנים שהייתי עושה, אבא שלי היה בא לבית הספר יותר ממני". 

•  •  •

הוא בנם הצעיר של קלאודיה (50), גננת, וגבי (61), נהג אוטובוס. "אני מכור לשניהם", הוא אומר. "אמא שלי באה להתארח אצלי וישנתי איתה בסלון, שלא תהיה לבד". יש לו שני אחים - גיא (30) ותומר (29). "אנחנו האחים הכי מגובשים שיש. אחרי הקידוש בימי שישי אנחנו יכולים לשבת יחד שעות. יש לנו הומור שאף אחד אחר לא יכול להבין". 

נולד וגדל ביישוב קרני שומרון (גינות שומרון), כ־20 ק"מ ממזרח לכפר סבא. "אני לא קורא לזה התנחלות, בשבילי זה הבית. בתחילת 2002, כשהייתי בכיתה ג', היה פיגוע קשה של מחבל מתאבד בקניון ביישוב, שלושה אנשים נהרגו. אבל חוץ מזה היו לנו שנים שקטות. 

"למישהו מבחוץ זה אולי נשמע מוזר ומפחיד, אבל בגלל שגדלתי שם, לא הכרתי משהו אחר. למעשה, עד שהוצאתי רישיון נהיגה לא יצאתי לבד מתחומי היישוב. בתיכון, למשל, למדתי בכפר סבא, כי בקרני שומרון אין תיכון חילוני. היינו נוסעים תמיד באוטובוס ממוגן ירי, ולא משנה כמה היינו רגילים לזה - זה עדיין לא דבר נורמלי. כשאתה עושה את זה בכל יום, התפיסה שלך על ערבים משתנה". 

בוגרי בית הספר היסודי רימון בקרני שומרון, חטיבת חצב באלפי מנשה ותיכון כצנלסון בכפר סבא, שצופים באסידו בעונה הנוכחית של "משחקי השף", בטח מופתעים להיתקל שוב בנער הפרוע שהכירו בעבר: זה עם בעיות המשמעת הקשות ומעשי הקונדס התכופים, שהיה נדמה ששום דבר חיובי כבר לא ייצא ממנו. 

"קיבלתי סיבוב בראש". ב"משחקי השף" 

"בוא נגיד שהייתי תלמיד מגה־שובב, אבל מהשובבים שכולם אוהבים, לא מאלה המעצבנים שבא לך לבעוט בהם. שובב חינני. הייתי עושה ערימות של בלאגנים בכיתה. אני יכול לספור על שתי ידיים את הימים שאשכרה הייתי בבית הספר. ספרים לא פתחתי בכלל, ולמבחנים לא הגעתי. וגם אם הייתי מגיע - הייתי מאלה שמתחבאים למורות בפחים ומבהילים אותן".

בראייה לאחור, אתה יכול להבין את ההתנהגות הזאת?

"בגיל צעיר מאוד הבנתי שאני לא יכול לשבת בכיתה, כי יש לי קוצים בתחת. לא משנה מה, לא אז ולא היום, אני לא יכול לשבת בכיתה וללמוד. בשנייה שהמורה היתה נכנסת הייתי מתחיל להתגרד, ועושה הכל כדי שיוציאו אותי. אם הייתי קורא למורֶה מקצה המסדרון, הוא היה מחפש מסלול אחר כדי לא להיתקל בי".

בתיכון הוא שובץ לכיתת מב"ר (מסגרת מיוחדת שנועדה לחזק תלמידים ברמה רגשית וקוגניטיבית), במגמת תיאטרון. "זה היה המקצוע היחיד בלימודים שלא הייתי מבריז ממנו, כי הוא לא היה פורמלי".

מה היה הדבר הכי חמור שעשית?

"פעם נעלתי את השער של בית הספר מבחוץ והחבאתי את המפתח. אף תלמיד לא היה יכול לצאת. ולא הסתפקתי רק בזה: היו שם כבלי התראה, שלחיצת כפתור היתה מצמידה אותם, ואז היה נשמע צפצוף והשער היה נפתח. חתכתי את הכיסוי שלהם וחיברתי ביניהם באופן ידני, כדי לקבל את הצפצוף. השומר והתלמידים שמעו את השער מצפצף ולא הצליחו להבין למה הוא לא נפתח.

"אני זוכר שעמדתי וצחקתי מהצד השני של השער, וכל התלמידים, שחיכו כבר ללכת הביתה, עמדו מולי והתחננו שאפתח להם, כי הם היו צריכים להגיע להסעה. בשלב מסוים הגיעו 'הדרגות הגבוהות', אז מייד פתחתי. 

"היו עוד הרבה שטויות שעשיתי. נניח, מאבטח בית הספר היה תופס בשעות המתות קצת נמנומים. אז הייתי מחכה לו בפינה, וברגע שהוא נרדם, דופק אליו ריצה, מרים את השולחן שלו ומטיח אותו ברעש על הרצפה. אתה יודע מה היה קורה לו? זה היה קורע". 

למה נהנית כל כך מההצקות האלה?

"זה בא ממקום של שובבות, לא ממקום רע. בגלל זה גם לא שנאו אותי על הדברים שעשיתי. אבל היו מקרים שזה התקבל פחות נעים. פעם נעלתי את הכיתה כולה בתוך חדר התיאטרון, יחד עם המורה. זה היה המקלט של בית הספר, וזה התקבל קשה.

"אני נגמרתי מצחוק, כי בכלל חשבו שמישהו אחר עשה את זה. אבל כשעשיתי את זה שוב, המורה תפס אותי על חם והשעו אותי לשלושה ימים. עד היום אני שואל את עצמי למה אף פעם לא העיפו אותי לגמרי". 

מיותר לשאול אם היית מהתלמידים שנהנו לזייף את החתימות של ההורים.

"ברור, אבל אתה צריך להבין שהכל נעשה בחן. זה היה בגיל שבו אוהבים את מי שעושה בלאגנים ומעיף שקיות מים וביצים, כך שמבחינה חברתית דווקא הייתי אהוב".

מעולם לא אבחנו אותך בצורה מקצועית?

"עשו לי אבחון דידקטי ואבחון פסיכו־דידקטי וגילו שיש לי לקויות למידה, אבל אמרו גם שיש לי רמת משכל גבוהה מהממוצע לבני גילי, ולכן קיבלתי הקלות במבחנים". 

ניסית טיפול בכדורים, נניח ריטלין?

"זו לא היתה אופציה, כי לא הסכמתי, וגם ההורים שלי לא רצו". 

לטיולים השנתיים בבית הספר היסודי הוא חויב לצרף את אחד מהוריו כתנאי להשתתפותו, ובתיכון נדרש להחתים שהם ערבים להתנהגותו הנאותה. "לפני כל טיול הייתי צריך למלא טפסים כאילו אני פותח חשבון בנק. למסע לפולין בסוף כיתה י"א לא הוציאו אותי, אבל ממילא לא רציתי לצאת, כי היו לפניו שיעורים מקדימים, נראה לך שיכולתי לבזבז זמן על ישיבה בכיתה?"

גם בבית היית ילד בעייתי?

"שם הייתי דווקא ילד טוב. הגעתי מהבית הכי תומך בעולם. החינוך שקיבלתי היה מאוד ערכי, והלוואי שאזכה לתת לילדים שלי חינוך כזה. הייתי שיא הפינוק של ההורים, כי הייתי הקטן במשפחה, והדבר הזה היה מעצבן את שני האחים הגדולים שלי.

"הוריי כבר התרגלו לרוטינה: עוד לא חזרתי הביתה מהלימודים - וכבר הם היו מקבלים שיחת טלפון מהמחנך שלי. קוראים לי לבירור, חוזרים באוזניי על אותם דברים, ולמחרת קורה אותו דבר בדיוק. בשלב מסוים הם פשוט אמרו לי, 'אתה יודע מה, לפחות רק תעשה בגרות מלאה'.

"גם המורָה שתמיד הפרעתי לה אמרה לי, 'אורן, בוא נעשה הסכם: אתה לא רוצה ללמוד? אל תלמד. מבחינתי, הציון שתוציא במגן יהיה הציון שאיתו תיגש לבגרות'. כלומר, למרות כל השובבוּת, תמיד באו לקראתי. בסופו של דבר, כולם אהבו אותי. זה כנראה בגלל החיוך שלי. ואני ידעתי לנצל את זה שאוהבים אותי".

הוא זוכר מקרה קיצוני אחד, שדרבן אותו להפסיק עם השטויות. "באחת ההפרעות הרגילות שלי בתיכון הזמינו את אבא שלי לשיחה, והפעם קלטתי שהוא אמוציונלי ועצבני כמו שלא ראיתי אותו אף פעם בחיים. לקחתי את זה קשה, כי הבנתי שהפעם הגזמתי. באותו רגע אמרתי לעצמי שאני יוצא עם תעודת בגרות - רק בשבילו".

איך עברת את בחינות הבגרות?

"לפני כל בחינה הייתי נכנס לשיעור הסיכום, וניגש ככה למבחן. בסופו של דבר יש לי בגרות מלאה בתיאטרון, עם ציונים סבבה".

גם האחים שלך היו כמוך? 

"אחי הבכור הוא הבן הטוב האולטימטיבי. תלמיד מצטיין, מחונן, קצין, עבד במשרד הביטחון ועכשיו בחברת ביטוח. אחי האמצעי הוא אדם יצירתי וכישרוני ברמה שאין דברים כאלה, היום הוא עובד במאפייה. אני שילוב של שניהם. הסתכלתי עליהם ויצרתי מיקס". 

•  •  •

השינוי הגדול הגיע עם גיוסו לצה"ל. בדומה לשני אחיו, גם הוא היה לוחם, ואת שירותו עשה בגבעתי, בתקופת מבצע צוק איתן. הוא שימש סמל מחלקה, ובאופן אירוני, גם רס"פ - שאחראי בין היתר גם למשמעת. 

"כשהגעתי לצה"ל אמרתי, 'או גבעתי - או שאני לא מתגייס בכלל'. בהתחלה היה לי מאוד קשה עם המסגרת. קיבלתי הרבה שעות ביציאה, כי הייתי עושה פרינציפ בגילוח, משאיר שתי שערות, או שהייתי מגחך על משהו כשכולם מסביב היו רציניים. היום אני יודע שזאת היתה הדרך שלי להתמודד. 

"בצה"ל עשיתי את הסוויץ'. הייתי חייל שובב, אבל בטעם טוב. אני די כריזמטי ויש לי ביטחון עצמי, כך שבמקום לקחת את זה למקום בעייתי, הלכתי למקום הובלה ופיקוד. בשורה התחתונה הייתי מורעל שבמורעלים, והצבא היה לי מדהים. הוא ביגר אותי ברמות שאני לא יכול להסביר". 

בצבא פגש לראשונה מקרוב את המוות. רס"ן בניה שראל ז"ל, שנהרג ברפיח, היה מפקדו הישיר עד זמן קצר לפני מותו. "הכרתי את בניה דרך אחי, שעשה איתו קורס קצינים, ובהמשך שובצתי כסמל בפלוגה המסייעת, שבה בניה היה מ"פ. כשסיפרתי לו בפעם הראשונה שאני משובץ לפלוגה שלו, הוא הוריד מעליו את התיק ופירק אותי במכות, בקטע של אח גדול. חודשיים לפני צוק איתן הוא סיים את התפקיד במסייעת ועבר לפלס"ר. 

"כששמעתי שהוא נהרג רציתי להתפרק, אבל כרס"פ לא יכולתי להרשות לעצמי להישבר, כי אני זה שהיה צריך להרים את החיילים. רק בהלוויה שלו התפרקתי. 

"מושיק רוט אמר שאין לו מה ללמוד ממני" 

"בניה היה בשבילי דמות שלא אשכח לעולם. לא במקרה יש היום עשרות ילדים שנקראו על שמו. הוא היה גבר בלונדיני, עם עיניים כחולות, בנוי כמו הרקולס, עם אישיות. הוא ילווה אותי כל החיים. אין שיחה על הצבא שבה לא יעלה השם שלו. 

"המוות שלו הכניס אותי לפרופורציות. בניה נהרג כמה שבועות לפני החתונה שלו, ועד היום אני רואה את הארוסה שלו באזכרות. בסיטואציות כאלו אתה מבין שהחיים חזקים יותר מהכל. אבל עד היום אני לא מעכל את האובדן שלו". 

•  •  •

את החיבה הגדולה לאוכל גילה אסידו אחרי שצפה בתוכנית הבישול "קרב סכינים" בשנת 2007 בערוץ עשר. 

"הייתי מרותק לשף סטפן ברמה של אובססיה", הוא אומר. "אחרי כל פרק שצפיתי בו הייתי מכין במטבח בבית דברים מזעזעים, שאפילו לחתול הכי מוזנח לא הגיע לאכול.

"אבל דרכו הבנתי שאני נהנה במטבח, ושזה מה שאני אוהב לעשות בחיים. תוסיף לזה שאני בא מבית מרוקאי, עם היד המבשלת של אמא שלי ושל סבא וסבתא שלי, שגרו בשכנות אלינו, ותבין שכל הזמן הייתי עטוף באוכל". 

מהלוק הרזה שלך קשה להסיק שאתה אוהב לאכול.

"אהבה לאוכל ואהבה למטבח הן שני דברים שונים. אצלי אהבה למטבח היא מטורפת. מבחינתי, לא אכפת לי שתשרוף את כל העולם, רק תשאיר לי מטבח. לאי בודד אני לוקח איתי מטבח. כל הזדמנות שהיתה לי להידחף למטבח, הייתי שם".

מה המנה שמגדירה את הבישול שלך?

"בטטה קסביה (ארטישוק ירושלמי). אני מכור לדבר הזה.

"אבל עם כל האהבה שלי לאוכל, הדבר הכי האהוב עלי זה מקדונלד'ס. המבורגר, בלי מלפפון חמוץ, בלי בצל קצוץ, עם צ'דר, בצל מטוגן, תשע יחידות נאגטס, צ'יפס קטן ומיץ ענבים". 

אחרי הצבא הוא נסע לטייל בתאילנד, וכשחזר, ידע בדיוק מה הוא רוצה לעשות.

"אמרתי, יאללה, נלך למטבח שאני אוהב. ביקשתי מבן דוד שלי שיבדוק בשבילי אם צריכים עובדים במסעדה נחשבת בכפר סבא. ישבתי שם עם השף נמרוד מרום, ובתוך כמה דקות הוא נתן לי תאריך לתחילת עבודה. הרגשתי כמו סינדרלה, כשהמטבח היה הנעל שאיבדתי. הכל זרם לי". 

בהמשך למד בבית הספר "בישולים" וסיים בהצטיינות. משם, הדרך לעבודה במסעדות של השף מאיר אדוני היתה קצרה. 

"התחלתי לעבוד ב'כתית', ב'מזללה' וב'לומינה'. זאת היתה נקודת ציון חשובה בחיים שלי. אנשים שרצו לעבוד שם היו צריכים לעבור סטאז', ואצלי - אחרי משמרת אחת הודיעו לי שהתקבלתי להיות טבח". 

איך היתה העבודה לצד אדוני?

"מדהימה. אני חייב לו המון תודה. למדתי הרבה בתקופה הזאת". 

הוא המודל שלך?

"לא, אבל אני לא יכול להתעלם מכל מה שהוא נתן לי, כי אצלו נבניתי". 

מה הוא היה אומר על הדרך שעברת בתוכנית?

"אני לא יודע, כי מאז שסיימתי את העבודה אצלו אנחנו לא בקשר". 

אתה נזהר מלדבר עליו. אולי כי אתה עובד היום כטבח אצל אסף גרניט?

"לא, אני מאוד מעריך את מאיר. הוא נתן טון מסוים בקולינריה בארץ".

•  •  •

ביום שלישי יככב אסידו בגמר של "משחקי השף" (21:00, רשת 13). לתוכנית הלך בהמלצת חבר, שעבד איתו באחת המסעדות של אדוני. 

"בהתחלה בכלל לא משך אותי להשתתף, כי אני רוצה לבשל במטבח אורגינל, ולא בטלוויזיה. הגעתי לשם אנטי, אבל לאט־לאט זה השתחרר, כי קלטתי שאני באמת נבחן במשימות ובאמת מזיע במטבח. חוץ מזה, מירי בוהדנה באמת יפה".

הוא מגדיר את עצמו טיפוס תחרותי באופן טבעי. "אין אדם יותר תחרותי ממני. אפילו עם הכלבים שלי אני עושה תחרות ריצה. במשימה האישית הראשונה אמרתי לעצמי, זהו, אני הולך עד הסוף. קיבלתי סיבוב בראש והשתחררו לי כל הצ'אקרות. ראס בן אמו, אני לא זז מפה. כל מי שהתקרב - נתתי לו ביס". 

באודישן הראשון נתקל במושיק רוט, שלא רצה להעביר אותו. "כטבח של אדוני, מושיק ציפה ממני כנראה לרמה מסוימת. הוא אמר שאין לו מה ללמוד ממני, ושלא היה לוקח טבח כמוני לעבודה אצלו. זה לא התחבר לי. בסופו של דבר אני חושב שעניתי לו דרך האוכל.

"אני מאוד אוהב ומעריך את מושיק, הוא אדם מדהים. במשימה האחרונה של מחנה האימונים, כשהוא הדגים לנו מנות, הבנתי עד כמה הוא וואו". 

לא נעלבת ממה שהוא אמר עליך?

"אני לא 'אבי נעלבי', אבל קצת התבאסתי. תמיד אומרים שמכולם אפשר ללמוד, גם מאחרון הטבחים ומשוטף הכלים, כך שלא ציפיתי לשמוע דבר כזה דווקא ממנו".

מוטיב חוזר אצל אסידו בתוכנית הוא האזכור התכוף של "סבא אלברט", שאותו הוא זוכר עד היום ברגש חם. "סבא אלברט נפטר לפני שש שנים, היה לי קשר אליו שאי אפשר להסביר. כשלא הרגשתי טוב בבית הספר, הייתי מתקשר שיבוא לקחת אותי. עוד לפני שהייתי מנתק, הוא כבר היה שם. 

"היינו הולכים אליו הביתה, ורואים את סבתא מקלפת פוּלים בגינה. סבא אלברט היה מכין לי שקשוקה שאהבתי, שהעיפה אותי לגן עדן. מבחינתי, הם היו ההורים השניים שלי.

"אני לא בוכה הרבה, אני יכול לספור על יד אחת את הפעמים שבכיתי. אבל כשסבא אלברט נפטר - נשברתי". 

בתוכנית אתה מאוד דומיננטי וקולני, אילו פידבקים אתה מקבל מהצופים? 

"התגובות ברחוב מדהימות. 'אתה משלנו', 'אתה מהעם', 'חולים עליך'".

השווית את עצמך בשידור לרונאלדו בכדורגל.

"נכון, ואני עומד מאחורי זה. רונאלדו לא כובש בכל משחק - והוא עדיין רונאלדו. ככה גם אני. אתה יודע למה השוויתי את עצמי אליו? כי זו הפעם הראשונה שאני מבין שאני טוב במה שאני עושה, ואין לי בעיה להגיד את זה". 

ההתנהגות שלך יכולה להתפרש כשחצנות.

"מי שמכיר אותי ביומיום וחי איתי ועם מצבי הרוח שלי, יודע שאני לא שחצן. דומיננטי, זה נכון. אין מה לעשות, בסופו של דבר זה טלוויזיה, ודברים שרואים מכאן לא רואים משם".

•  •  •

בתום צילומי "משחקי שף", לפני כשנה, קיבל אסידו הצעת עבודה מהשף אסף גרניט.

"הוא ניגש אלי ואמר שהוא רוצה שאעבוד אצלו. אמרתי לו, סבבה, ראית אותי בתוכנית, אבל אתה לא יודע איך אני ביומיום. 

"הוא אמר לי: 'אתה תדאג להיות בן אדם - אני אעשה אותך טבח'. באותו רגע שמתי על עצמי סינר ונכנסתי ל'מחניודה'. אפילו לא שאלתי אותו על המשכורת.

"מהרגע שהגעתי למסעדה קיבלו אותי בזרועות פתוחות, והיום המסעדה היא הבית שלי. יש לי את משפחת אסידו, ויש את משפחת 'מחניודה'".

אתה לא רק טבח אחד מתוך עשרות במסעדה?

"מלכתחילה לא הגעתי לאסף כדי להיות 'עוד טבח', אלא כדי להוביל את אחד המטבחים של אסף בעתיד. זה יקרה, לא חשוב אם בעוד חודש או בעוד שנה. יש לי סבלנות, כי יש מי שמכוון אותי שם נכון".

אסידו עבר לגור בירושלים. בשנה וחצי האחרונות הוא מנהל זוגיות עם אנל (23). "הכרנו דרך חברים משותפים בכפר סבא ויצאנו לדייט אחד. זה לא עבד, אבל שנינו נשארנו עם תחושת פספוס. אז ניסינו שוב, והפעם זה הצליח".

אתה עושה איתה את השטויות שלך?

"אני כבר לא במקום הזה".

בטווח הרחוק הוא חולם לפתוח כמה מקומות משלו, כמו אדוני וגרניט. "אני רוצה מסעדה אחת שתהיה מסעדת הדגל, מסעדה נוספת של פאסט פוד וג'אנק, ועוד אחת עדתית אותנטית".

קודם אתה צריך לנצח בגמר.

"אני הכי רוצה לנצח בגמר, כי בא לי לסתום כמה פיות. אולי אצא כאן שחצן, אבל אני באמת חושב שמגיע לי לנצח".

אילו פיות אתה רוצה לסתום?

"של כל מי שהרים גבה ולא האמין בי, ושל מי שניסו לשים לי מקלות בגלגלים. זאת תהיה אחלה תשובה בשבילם. אם אנצח, אקדיש את הניצחון שלי לסבא אלברט ולאמא שלי".

היית אומר שהמטבח הציל אותך בחיים?

"המטבח הוא הכל בשבילי, אבל הוא לא הציל אותי. יכולתי לעשות עוד דברים בחיים, תהיה בטוח שלא הייתי נשאר לשבת בבית. לפני הצבא, למשל, קרץ לי כל העולם של הברוקרים בבורסה והנדל"ן. ואת האמת: לא היית קונה ממני בית?" √

 

בטטה קסביה 
של אורן אסידו

"בטטה קסביה (ארטישוק ירושלמי) היא לגמרי המנה שלי, עד כדי כך שקעקעתי על היד ארטישוק כזה. העבודה על המנה מורכבת, כי קשה לדייק בה. מצד אחד, אסור שהארטישוק יתפרק מבישול יתר, ומצד שני - פחות מדי בישול ישאיר אותו קשה. 

"הארטישוק הוא הירק האהוב עלי בעולם, חומר גלם מלא בטעמים. בעונה שלו בשוק, זאת מנה שמוגשת אצלנו בכל שישי". 

 

החומרים

√ 5-4 בצלים מאודים היטב, אבל לא זהובים 

√ 2 ק"ג בטטה קסביה (ארטישוק ירושלמי)

√ 5 שיני שום

√ 1 כפית גדושה כורכום

√ מלח ופלפל שחור

√ ציר עוף

 

מקלפים את הארטישוקים ושמים במים עם לימון, ואז מניחים לילה במקפיא (טיפ), ככה הם הופכים ללבנים יותר. מוסיפים כפית גדושה של כורכום ואת שיני השום, מתבלים במלח ובפלפל השחור ומכסים הכל בציר עוף. סוגרים את הסיר עד לריכוך של הארטישוקים.

 

אופן ההגשה: 

מבחינתי, הכי טוב להגיש את המנה כמו שהיא, עם הסיר - ורצוי שתהיה חלה חמה ליד.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו