"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
לא להתבלבל: דנקנר הורשע בגניבה של ממש
הטעויות שביצע הטייקון לשעבר הביאו אותו לחובות של יותר מתשעה מיליארד שקלים - והוא נקט בצעד אומלל מתוך ייאוש • אבל היכן היו המפקחים? • פרשנות
צילום: אורן בן חקון // נוחי דנקנר

לא להתבלבל: דנקנר הורשע בגניבה של ממש

הטעויות שביצע הטייקון לשעבר הביאו אותו לחובות של יותר מתשעה מיליארד שקלים - והוא נקט בצעד אומלל מתוך ייאוש • אבל היכן היו המפקחים? • פרשנות

ערן בר-טל
, עודכן

פסק הדין בערעורו של נוחי דנקנריהיה אומלל אם יתפרש בציבור ככתב אישום לעולם העסקי או לאנשי העסקים בישראל. לא מדובר בהרשעה בגין התנהלות עסקית, אלא בהרשעה בפרשה נקודתית מאוד - הרצת מניות. זו עבירה בתחום ניירות ערך, לא עבירה שכיחה, אך היא בגדר סיכון תמידי של השוק הזה.

דנקנר ניהל אימפריה של עשרות רבות של עסקים, רבים מהם היו עסקי מפתח במשק, כמו סלקום, שופרסל, כלל ביטוח, מכתשים אגן ועוד. במהלך שני העשורים האחרונים - מאז רכש דנקנר כ־12% מבנק הפועלים ועד לנפילתו, הוא העסיק רבבות עובדים במשק, ובתקופות ארוכות ייצר ערך אמיתי בעסקיו.

הוא עשה טעויות למכביר, שהביאו אותו לצבירת חובות של יותר מכ־9 מיליארד שקלים - יותר משווי החברות שבהן החזיק, אך עד לאותה עבירה לא הורשע בגניבה של ממש, כפי שקרה בפרשה זו. במקרה זה נראה שדנקנר "הלך על כל הקופה", וכפי שרואים לא פעם בסרטים, עשה אקט מתוך ייאוש.

ברור שהוא לא עשה זאת בהיסח דעת ולא נסחף לעניין, אלא רקם זאת כדי להציל את עורו. לכן הוא אחראי לתוצאות והוא ושותפו לסוד העניין, איתי שטרום, צריכים לשאת בעונש.

אבל כמו תמיד, ראוי לבחון את הפרשה גם בהיבט המאקרו ולשאול:היכן היו המפקחים? מחד גיסא, הם ראויים לשבח על החשדות, האישום וההרשעה, אך מאידך גיסא הם גם כשלו. רשות ניירות ערך אמורה לעקוב באופן צמוד יותר אחרי המסחר במניות רגישות כמו זו של IDB של 2012. לא צריך להיות גאון מסחר כדי לחזות היצע גדול במניה הזו, כפי שחזה דנקנר עצמו. וכשהציפייה הזו מסתיימת בירידות מינוריות, מישהו היה אמור להרים גבה. לא בדיעבד, אלא תוך כדי.

את ההנפקה הזו אפשר היה להציל לכיסנו - לקופות הפנסיה שלנו. כאזרחים, אנחנו לא יכולים לסמוך על דנקנר או על כל בעל עניין אחר שיעשה זאת בשבילנו. בשביל זה יש את רשות ניירות ערך, והיא לא היתה שם בזמן. לפני הנפקה, כל מה שצריך היה לעשות זה להעיף מבט בימי המסחר הקודמים ולוודא שאין שם משהו חשוד. והיה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...