"בשבילכם זו הסלמה, בשבילנו זו שיגרה"

אולי מבחינתכם ביום שבת החלה ההסלמה בדרום ואתמול היא נמשכה, אבל אצלנו ההסלמה הביטחונית בעוטף עזה הפכה לשיגרת חיינו. אנחנו כבר הרבה זמן במלחמה, ולא רואים את סופה. תושבים שיש מעליהם כל הזמן יריות, מסוקים ורקטות, וטנקים מסתובבים ליד בתיהם - נמצאים במלחמה. אנשים שחיים והולכים לישון בממ"ד עם ילדים בוכים וחרדים - נמצאים במלחמה, ואת זה לצערנו בממשלה עדיין לא הפנימו. להם יש שיקולים אחרים, ותושבי עוטף עזה הם כמו אוויר בשבילם.

אני רוצה לעמוד לפני ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל ולומר להם בחרון אף, שאני מרגישה מופקרת לגורלי. מתנהלת על גבנו מלחמת התשה, ולאיש לא אכפת, ואיש אינו זועק את כאבנו. כולם, בייחוד במרכז הארץ, אדישים לגורלנו, לכאבנו ולחרדת הקיום שלנו. הם חיים בבועה שלהם, וחברי הממשלה, כמו החברים בממשלות שקדמו לה, אדישים. הם טובים רק בהצהרות.

נמאס לנו לחיות כך. מלווה אותנו תחושה קשה של הזנחה, שלא סופרים אותנו, כי בונים על החוסן החברתי שלנו. זה הפך לקלישאה. החוסן שלנו מתפורר. אנו חשים נידוי מצד כולם, כאילו אנחנו נספחים למדינת ישראל ולא חלק אינטגרלי ממנה.

החיים שלנו מתנהלים על פי הוראות הצבא. אנחנו לא רואים באופק פעולה שתשים סוף לירי. כולם כבר התרגלו שלירות עלינו זה בסדר, כי יש לנו כוח ספיגה. מה יהיה כאשר יירו על ת"א? לצערי, רק כשיישפך פה דם רציני, תונחת על רצועת עזה מכה ניצחת. לא נותר לנו אלא לשאול: איפה ההרתעה המפורסמת של צה"ל-

צילום: רויטרס, עריכה: יוגב חברון