אחרי שנים ארוכות שבהם שלטה שושלת קסטרו בקובה, השלטון עובר שינויים בתקופה האחרונה, מה שמבשר אולי על שינוי דרמטי בהתנהלות וחושף טפח בסיפורה ארוך השנים של הקהילה היהודית במקום, בצלו של המשטר הרודני. מדובר בסיפור על 40 שנות בידוד, אתאיזם, תעמולה אנטי ישראלית והטבה מרקסיסטית. הדבר הביא לנזק משמעותי לחברי הקהילה, לאיבוד משמעותי של הזהות היהודית ולכמעט מאה אחוזי נישואי תערובת.
מקורה של הקהילה בשני מעגלי הגירה – הראשונה ב-1492, כשכריסטופר קולומבוס הגיע לצפון קובה ואיתו יהודים רבים שעזבו את ספרד ואת דרכי האינקוויזיציה. בתחילת המאה ה-16 המשיכו יהודים מספרד להגיע לקובה, ואיתם גם אנוסים מהולנד ומפורטוגל. אך אלו נעלמו עם הזמן.
"הקהילה היהודית הנוכחית נוסדה ב-1898. חלק מ-3,500 החיילים היהודים-אמריקאים שלקחו חלק במלחמה הספרדית קובנית אמריקאית החליטו לגור בקובה", מסביר הרב אליהו בירנבוים שעוסק בחקר הקהילות היהודיות מסביב לעולם. במשך חמישים השנים הראשונות של המאה ה-20 הגיעו אלפי יהודים למדינה מארצות שונות, וגם לאחר השואה הגיעו פליטים יהודיים לקובה והקהילה האמירה ל-15 אלף בני אדם.
"כשהמהפכה של פידל קסטרו יצאה לפועל ב-1959, 94 אחוזים מתוך יהודי קובה עזבו את המדינה, ובארבעים השנים אחרונות ההיסטוריה של הקהילה היהודית של קובה היא למעשה ההיסטוריה של שישה האחוזים שנותרו מקהילה המצליחה . גם לאחר המהפכה החיים היהודיים המשיכו ושירותי הדת אף פעם לא הופסקו. חמשת בתי הכנסת בהוואנה המשיכו לפעול והתקיימו בהם תפילות.
בית כנסת בקובה // צילום: עדי ארבל
"האנשים הוותיקים ביותר של הקהילה, בשנות השבעים והשמונים לחייהם, הם בעצם הגיבורים האמיתיים של הקהילה. למרות קשיים רבים ואתגרים הם הובילו את חיי הדת למשך כל שנות המהפכה הקובנית. בגלל החשש מהכחדת הדת בגלל אחוזי ההתבוללות הגבוהים ובגלל המחסור בחינוך יהודי בבית הם השתדלו לשמור על הגחלת", הוא מציין.
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום
למהפכה של קסטרו היה יחס דו צדדי ליהודים. מצד אחד היה להם חופש לייבא אוכל לפסח או לרכוש בשר כשר. גם בתי הכנסת נשארו פתוחים ונשארו בבעלותם. מנגד, הממשלה פרסמה חומר אנטי ציוני ואנטי ישראלי, והציגה את השואה כפרופגנדה ציונית. "קובנים לא יכלו לקרוא את ספרה של אנה פרנק, אלי ויזל או ש"י עגנון", אומר הרב בירנבוים. קובה יזמה חרמות, סנקציות ובידוד נגד ישראל באו"ם ובמוסדות אחרים, ואף יזמה את האמרה הידועה לשמצה "ציונות שווה גזענות". .אין קושי למצוא את ה"פרוטוקולים של חכמי ציון" בספרדית בחנויות פופולאריות.
כתוצאה מהקשיים, הצעירים גדלו ללא זהות יהודית – ברית מילה או בר מצווה, ורק מעטים שמרו על הגחלת, כדי שהיהדות לא תיעלם מהאי. היום, לעומת זאת, המגמה משתנה ונראה כי היהודים חוזרים לקובה. אותם מוצרים שקיבלו היהודים בשנות האמברגו הקשות הפכו גם למעין קשר מסתורי בין היהודים לדתם, גם כאשר העדיפו לשמור מרחק מסוים מהקהילה היהודית.
בית עלמין יהודי בקובה // צילום: עדי ארבל
"אחד היהודים שפגשתי בקובה התוודה בפניי שלמרות שבמשך 40 שנה לא היה קשור לקהילה וליהדות, הוא חזר כיום לחיים יהודים בזכות מצה וגעפילטע פיש", מספר הרב בירנבוים. "אביו ביקש ממנו לפני מותו שיקפיד לאכל מצות בפסח ולכן, מידי שנה, כשהתקרב חג הפסח, הוא הלך לקהילה לקבל את המנה המשפחתית שלו".
כיום ישנם בקהילה היהודית שלושה בתי כנסת פעילים ותפילות מתקיימות בשבתות ובחגים, כמו גם במהלך השבוע. "הרבה יהודים באים לבית כנסת ומרגישים צורך לשוב אל יהדותם. מתקיימים שיעורים לילדים בבית הספר "תיקון עולם" בימי ראשון, חוגים לריקודי עם, שיעורי עברית והיסטוריה יהודית ויש בקהילה ספריה גדולה עם ספרים באידיש, ספרדית וקצת עברית. יש היום גם מקווה באחד מבתי הכנסת וכן חברא קדישא ובית קברות יהודי".
"בחמישים שנה האחרונות לא היה רב בקהילה היהודית בקובה. בשנים האחרונות צעירים ומבוגרים קיימו את מצות ברית מילה אחרי שבמשך שנים הם היו מנועים מלמול. כיום למרות העמדות הפוליטיות של קובה כלפי מדינת ישראל יהודים מקובה מורשים לעלות לארץ אחרי שהם עוברים תהליך מסוים של אישורים מצד הממשל. אחד החידושים הוא הקמת אנדרטה לזכר השואה בהוואנה. האנדרטה הוקמה על ידי העירייה בחצר אחורית של כנסיה בעיר. המקום נמצא באחריות הקהילה היהודית בעיר שדואגת לשמור ולטפח את המקום", מסכם הרב בירנבוים.