מדי פעם יוצא שחודש אלול נופל באוגוסט. מי שחי רק את לוח השנה העברי לא כל כך מרגיש בזה. מי שחי רק בלוח הגרגוריאני הבינלאומי בכלל לא שם לב. אבל מי שהחיים שלו מתנהלים על המישור הכפול, זוכה בחבילה חגיגית של סתירות פנימיות שיכולות להיות די נחמדות.
בחוץ - לגמרי אוגוסט. ים ובריכה, ארטיקים ואבטיח, וצריך לנפח את כל מה שילדים קטנים צריכים כשהם נכנסים למים - מצופים לזרועות, גלגלים בצורה של צב, ברבור ודונאט; מזרן אחד בצורת מזרן, עוד אחד בצורת פיצה, דולפין ותנין בגודל טבעי, וזהו, אפשר להיכנס למים אם רק נמצא ריאות באיזה מקום.
ובאותו זמן עצמו, אך בפנים - אלול, סליחות וחשבון נפש, סתיו יהודי ומחשבות מקומטות. ואם אתה כבר מקרב את השפתיים שלך ומנפח, זה לא מזרן בצורת פיצה (מי באמת רוצה לשבת על פיצה?), אלא שופר.
בקיצור, בתור אחד שדווקא יוצא לו באותו יום גם לנפח מצופים וגם לתקוע בשופר, אני מת על השילוב של אוגוסט ואלול על לוח הכפל של החיים שלנו.
• • •
עם פרוץ עונת חשבון הנפש וההתנצלויות אני רוצה להזדרז ולטפל במשהו שכתבתי עליו לפני יותר מחצי שנה. קשה לי כבר להאמין שזה התרחש השנה, אבל הייתי מאושפז למשך שבוע וקצת יותר. העניין הבהיל וטלטל אותי ואת הנפשות הקרובות. קדמו לאשפוז חודשים מבהילים של מצב ירוד וחולשה, שנטרלו אותי והפכו אותי מג'מוס אלפא לחמוס גוסס.
לקח זמן להבין ממה בדיוק סבלתי. לאחר מכן כתבתי כאן כמה דברים בעקבות החוויות שלי ובעקבות שיחות שניהלתי עם רופאים ומטופלים, והיתה שם ביקורת חריפה על מצבה של רפואת המשפחה בישראל. הדברים העליבו לא מעט רופאים, בהם רופאת המשפחה שלי, שהיא אדם יקר מאוד ורופאה מעולה.
תיבת האימייל שלי התמלאה בפניות כועסות ופגועות. אני חייב לומר שכולן, בלי יוצאת מן הכלל, היו הוגנות, ולמרות הכעס גם מאוד לא תוקפניות.
יישרתי את הדברים מול כל אחד מהפונים, אבל אני רוצה להתנצל גם מול הקוראים על כך שלא מספיק דייקתי. הבעיה איננה עם רופאי המשפחה. הם עושים עבודת קודש מקצועית ואנושית. הבעיה היא עם הגופים שמעסיקים אותם. שם חושבים גם על כסף.
דווח לי על כך שבחלק מהמרפאות תפקיד רופא המשפחה מאויש על ידי רופא שאין לו בכלל הכשרה בתחום רפואת המשפחה. אתה רק חושב שהלכת להיבדק על ידי רופא משפחה. מה לעשות? במערכת היחסים בין רופא למטופל, לא נהוג שהמטופל יבקש מהרופא להראות לו תעודה מזהה, מסמכים או כרטיס מגנטי.
תוך כדי התכתבות עם הרופאים שנעלבו מדבריי, התברר שחלקם מסכימים איתי שיש כאן בעיה. לעיתים, רוח המפקד היא למעט ככל האפשר בבדיקות יקרות. הצורך להיות נאמנים למערכת שמשלמת את שכרך הוא מובן ואנושי, אבל כשזה מגיע לנקודה שבה גם הרופא מרגיש שהוא עושה שקר בנפשו, צריך לזעוק על כך בכיכר העיר.
אני לא אומר שבכל פעם שנודניק סדרתי מגיע למרפאה ומתלונן, צריך לשלוח אותו לסי.טי, לאם.אר.איי או למומחה בציריך, אבל במקרים שרופא המשפחה הוא רופא משפחה אמיתי, הוא אמור להכיר ולדעת מתי כבר אי אפשר להסתפק ב"וירוס שמסתובב פה" או ב"תפתח פה גדול ותעשה אה".
בעולם מתוקן מערכת הבריאות היתה אמורה לטפח מסורת של רופאי משפחה מעולים ומתמידים, שמלווים את המטופלים שלהם לאורך שנים ולא מחליפים כתובת בכל חצי שנה כמו מאמני כדורגל.
בעולם מתוקן כל המידע היה אמור לזרום אל רופא המשפחה ולהתרכז אצלו. כשהשתחררתי, טלפנה אלי רופאת המשפחה ושאלה מה שלומי ואיזה טיפולים עברתי. הודיתי לה ואמרתי לה שלדעתי אני הייתי צריך לשאול אותה את כל השאלות האלה. היא היתה צריכה לספר לי מה שלומי. היא הסכימה לגמרי, אבל זה ממש לא תלוי בה.
רופאה אחת ששלחה לי דוא"ל נזעם התלוננה, בצדק, על ההכללה ושאלה איך אני הייתי מרגיש אילו היא היתה מכלילה את ציבור העיתונאים ומטיחה באופן גורף שאנשי התקשורת הם רודפי שערוריות חסרי אחריות ודעת, שכותבים ומצהיבים לפני שהם חושבים. עניתי לה ש"מה זאת אומרת איך הייתי מרגיש? כמו שאני מרגיש יום־יום. הרי זה פחות או יותר מה שאומרים". ולא, אני לא מת על זה.
• • •
מה לעשות, פה ושם הם צודקים המכלילים המעצבנים האלה. רק בסוף השבוע האחרון התברר לציבור הרחב שיש לנו כאן כוכבת אתלטיקה ברמה הגבוהה ביותר. לא בכל יום מגיעה לישראל מדליית זהב מאליפות אירופה, ולמרות שרבים מאיתנו יודעים בעל פה שמות של שחקני ספסל של קבוצות כדורגל זניחות, רק אחרי המדליה התחלנו לשנן את שמה של לונה צ'מטאי־סלפטר. אלופה אמיתית.
לא חלפו כמה ימים ולונה התקרבה למדליה נוספת, אבל הפעם האתלטית הנהדרת הזאת עשתה טעות. היא לא ספרה נכון את ההקפות (דבר שקורה כמעט בכל בית כנסת בשמחת תורה). חשבה שסיימה. התחילה לחגוג. הבינה את הטעות. התעשתה. חזרה לרוץ. הגיעה רביעית (רביעית!) ופרצה בבכי מר.
אבל היו כאלה שזה לא הספיק להם. אחד מאתרי החדשות הגדולים בארץ החליט להגיש לקוראיו מקבץ של תגובות לעג שאנשיו אספו ממרחבי הרשת.
גאון אחד צחק על המאמן שלה, ורעיו - ניוטונים ולייבניצים אחד־אחד - השתלחו ביכולת המתמטית של אלופת אירופה. הדבר היחיד שיכול להיות עלוב יותר מהתגובות האלה הוא לאסוף אותן כאילו היו אבנים טובות ולפרסם מקבץ מרוכז של שיט פוגעני. מובן שאין דבר קל מזה. קשה יותר לדוג בבריכת דגים. השאלה היחידה היא למה?
כמו שכבר הזכרנו לעיל: הבעיה היא לא עם הרופאים. זה לא העיתונאי. זאת המערכת. יותר מכך - זאת הרוח. הטרנד הזה של איסופי גללים מהרשת, לא כי הם מבריקים או מדויקים במיוחד, סתם כי זה מרושע ומשולח, ולכן קורע.
למרות שאני לא קשור בכלל, אני מרגיש צורך להתנצל ולו רק מכיוון שאני חלק מעולם התקשורת הכתובה. האחראים לביזיון הזה בוודאי חייבים התנצלות עמוקה, לא רק בפני לונה צ'מטאי־סלפטר, אלא גם בפני הגולשים שנאלצו, על לא עוול בכפם, להיחשף לזיהום חמור. √
(איור: עציון גואל)טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו