נהג שלא הפקיד את רישיונו כנדרש הגיש ערעור על חישוב תקופת הפסילה

תוכן בשיתוף מסחרי

נהג אשר ריצה עונש מאסר בפועל בגין עבירות תנועה שונות, הכוללות בין היתר נהיגה ללא רישיון, הועמד לדין ורישיונו נשלל למשך ארבע שנים. בחלוף ארבע שנים, פנה אל משרד הרישוי בבקשה לקבל בחזרה את הרישיון ולחזור לשגרת חייו. אולם אז גילה לתדהמתו כי בשל מחדלים של עורך דינו הקודם, מרוץ פסילת רישיון הנהיגה כלל לא החל, שכן רישיונו לא הופקד. דהיינו, עליו להמתין ארבע שנים נוספות עד לתום הפסילה.

על פי סעיף 42(א) לפקודת התעבורה, ריצוי עונש הפסילה מתחיל רק עם הפקדת הרישיון במזכירות בית המשפט, וסעיף 42(ג)(1) קובע כי בחישוב תקופת הפסילה לא תבוא במניין התקופה שחלפה עד הפקדת הרישיון. לפיכך, נהג שרישיונו נפסל, ולא מודע לכך שעליו להפקיד את רישיונו, או מסיבה כלשהי לא עשה כן – יוצא נפסד, בכך שתקופת הפסילה מבחינת החוק לא תחל עד להפקדה.

במקרה זה, מאחר שהנהג היה נתון במעצר, הניח כי עורך דינו יפקיד עבורו את הרישיון כנדרש. עורך דינו לא הפקיד אותו, ובנסיבות אלה, מניין השלילה כלל לא החל. הנהג פנה אל עורך דינו, אשר הגיש בקשה לבית המשפט לתעבורה, בבקשה לחשב לו את התקופה כתקופת שלילה. בית המשפט קבע כי מניין התקופה יחל מהיום בו הפקיד את רישיונו, דהיינו 4 שנים לאחר שרישיונו נשלל. הנהג פנה אל עורכת הדין תמי ארליך, אשר הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים.

במסגרת הערעור נטען כי הפסילה החלה מיום מעצרו, כך שלמעשה הוא סיים לרצות את תקופת העונש, וכן נטען כי שגה בית משפט לתעבורה בהחלטתו, וכי נוצר מצב בו בפועל לא נהג במשך 4 שנים אך השלילה לא החלה.

על פי כתב הערעור, בחודש דצמבר 2012, נגזר עונשו של המערער, ובין היתר הטיל עליו בית משפט לתעבורה מאסר בפועל ופסילה למשך 48 חודשים. המערער הגיע לדיון בו נגזר דינו, כאשר הינו אזוק ועצור עד תום ההליכים.

הנהג חתם על התחייבות בפני עורך דינו, אך לא חתם על תצהיר, כדי שישמש תחליף לרישיון.

בתום ריצוי ארבע שנות פסילה, פנה הנהג למשרד הרישוי, בבקשה לקבל את רישיונו בחזרה. אז גילה הנהג, להפתעתו כי מנין הפסילה לא החל בפועל. בנסיבות אלה פנה המערער אל בית המשפט, בבקשה לחשב את תקופת הפסילה, מהמועד שבו נפסל רישיונו בפועל, אולם בקשתו נדחתה, בטענה כי היה מיוצג על ידי עורך דין ומאז מתן גזר הדין, נעשו פעולות שונות כמו חתימה על התחייבות ובקשה לעניין פיקדון כספי.

במסגרת הערעור, בית המשפט המחוזי סבר כי בנסיבות שבהן לא יכול היה לדאוג לענייניו, וכי הוכח כי לא נהג בכל התקופה מאז ניתן גזר דינו, יש לקבל את הערעור, ואכן הערעור התקבל. בית המשפט קבע כי הפסילה בת 48 חודשים, תחל מיום שחרורו ממאסר. דהיינו, בית המשפט הורה להמציא לו את רישיון הנהיגה באופן מידי.

הכתבה מאתעורכת הדין תמי ארליךבאדיבותאתר עורכי הדין LawGuide.

תוכן בשיתוף מסחרי