"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
חיי מדף: צל של ספק
לעיתים דווקא הזוויות הצדדיות מגלות דבר־מה, ומה שמונח מול עינינו הוא הנעלם הגדול ביותר
צילום: Thinkstock // הצל כרמז ספרותי שחיוני ליצירה

חיי מדף: צל של ספק

לעיתים דווקא הזוויות הצדדיות מגלות דבר־מה, ומה שמונח מול עינינו הוא הנעלם הגדול ביותר

עמר לחמנוביץ
, עודכן

"בציור טוב ובספרות טובה אין צורך לממש את כל האפשרויות", כתב דני דידרו במסתו על אודות הציור. דידרו האסתטיקן העמיד את שתי האמנויות בכפיפה אחת, בבואו לפענח את משחקי האור והצל על הקנבס. גם בספרות, רצה לומר, אפשר ללכוד את כל ההתרחשות רק באמצעות רמיזה עדינה על אודותיה. גם בספרות הצל רוחש ומבעבע מתחת לאור המסמא. כזה הוא הצל: למרות שהוא חוסם את קרני השמש - אף הוא מטיל אור מסוים על האדמה.

הציור המושלם של דידרו, הציור מוכה האור, "משחזר את החפצים על כל הפרטים שהעין תופסת, ומשחזר אותם במידה של קפידה". אבל תמיד "יש סוג אחר של ציור המצוי גם הוא בטבע, אף כי אינו מחקה אותו בשלמות אלא ממרחק מסוים. אפשר לומר כי הוא מחקה אותו בנקודה אחת בלבד. בסוג זה של ציור שחזר האמן בחיות ובעוצמה רק את הפרטים שקלטה עינו מן המקום שבחר לעמוד בו".

כוחה של נקודת המבט. לעיתים קרובות דווקא הזוויות הצדדיות, שמספקות טווח ראייה מוגבל אל המציאות המתרחשת, מגלות דבר־מה נסתר שהתמונה המושלמת מסרבת לספק. שהרי מה שמונח מול עינינו הוא לפעמים הנעלם הגדול ביותר. כמו הערים הסמויות מן העין של קאלווינו גם היכלי פאר ויצירות ארכיטקטוניות עשויים להיות בלתי נראים. נבחין בהם רק כשהם משתקפים במי הנהר או נגלים לעינינו במבט חטוף מבעד לסמטה צרה. במכילתא, מדרש ההלכה על חומש שמות מבית מדרשו של רבי ישמעאל, מסופר על נחש העכס שצד עופות בעזרת זיהוי הצל שגופם מטיל: "אמרו שעכס זה רואה צל עוף שהוא פורח באוויר וכשהוא רואה העוף ומתחבר אל צלו, איבריו נושרין".

הצל הוא הרמז הספרותי שחיוני להישרדות היצירה. שכן גם הזיכרון מן העבר הוא רמז קל למצב ההווה. הצל הוא המודחק שמסלק רגשות ודחפים אל מעמקי הלא מודע, פעם אחר פעם הוא מעלים את כל מה שלא נרצה להתמודד עימו. עד הרגע שבו יפרוץ החוצה; אז התוצאות יהיו בלתי צפויות.

בספרות דמות הצל היא אישיות חמקמקה ובלתי מפוענחת, גיבורת עלילות ריגול, האיש בעל אלף הזהויות שבעת מצוקה תמיד יסתווה וייעלם. אבל הצל כגיבור מיתולוגי אינו אדם אלא תחושה; ברומן הקצר "הצל של גופו של העגלון" מאת פטר וייס אנחנו רק שומעים וחשים באימה שמתרחשת מבעד לקיר האסם בחווה הנידחת. זוועות מתחוללות, דמויות חולפות, קולות צורמים. אבל אי אפשר לראות את המתרחש בבירור, נותר רק לשער. כי זו הכתיבה - אמנות המתחוללת בצל. לא תמיד יש די אור כדי ללכוד אותה, אבל היא כאן מולנו, נרצה אותה או לא.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...