מצב החירום הנוכחי בדרום תופס את ילדי האזור בחופשת הקיץ. הילדים נמצאים כעת בתקופה שבה השגרה במוסדות החינוך אינה קיימת, והילדים מנותקים יחסית מקבוצת היחס שלהם ומהתמיכה שיכלו לקבל בה. בדקנו עם מומחיות בתחום החינוך כיצד המצב משפיע נפשית על הילדים, ומה ניתן לעשות כדי לסייע להם.
"להרחיק את הילדים ממעגל האש"
ד"ר אביטל לאופר, דיקן ביה"ס למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית נתניה, מסבירה כי אכן מציאות של אירועי חירום במהלך החופש הגדול היא התרחיש הגרוע ביותר מבחינת הילדים, וכי יש לחשוש מתופעות חריפות בתגובה למצב הביטחוני.
"אין בכלל ספק שפגיעה, בעיקר פגיעה משמעותית בשגרה בעת חופש היא מקור לעלייה בחרדה, ותהיה השפעה קודם כל לתגובות החרדה מהאזעקות. במלחמת המפרץ הראשונה נוכחנו לגלות שהחשש מאזעקות גרם לעליית מפלס החרדה בכלל. אנשים נלחצו מרעשים יוצאי דופן נוספים, כמו רעשי אופנועים וכדומה", היא מסבירה, "מעבר לכך, רמת לחץ גבוהה ומתמשכת מייצרת פגיעות נפשיות רבות בהן חרדה ודיכאון – הקורטיזול שמתפזר בגוף גורם לבעיות בריאות, וכן לחזרה להרטבה, למציצת אצבע ורצון להיות כל הזמן ליד ההורים שהם מקור הנחמה".
רמת לחץ מתמשכת מייצרת פגיעות נפשיות קשות. ד"ר אביטל לאופר
"במצב קיצוני שכזה, שגרה יכולה להיות מאוד ממתנת. השגרה נוצרת על ידי פגישת חברת השווים, שחווים יחד את החרדה כי הם מסתכלים ומקבלים נחמה מהחברים שלהם וכן מעצם המסגרת. במילים אחרות, כעת די צפוי שהמשאבים הנפשיים של הילדים, שנמצאים יחסית לבד, יתרוקנו מהר", מסכמת ד"ר לאופר, וממליצה להוציא את הילדים ממעגל האש המיידי - לסבא ולסבתא או לקרובים רחוקים.
"צחוק מחזיר את האיזון שהופר"
"המצב ביישובי עוטף עזה הוא לא רק יציאה משגרה אלא חרדה פעילה של ממש שמפרה את הכימיה בגוף וגורמת לכל מיני תופעות פיזיות", מסבירה אשת החינוך ומדריכת ההורים מיכל דליות, "הילדים שומעים את האזעקה, וכפי שראינו כולנו בסרטון מאמש - נבהלים מאוד. הבהלה הזו, במיוחד אם היא לאורך זמן, מייצרת מנגנון מיוחד בגוף שמייצר חיבור בין רעש, צעקות, ריח, פיצוצים - לבין תגובה קוגניטיבית וגופנית בו בזמן. יש כאן חיבור שהילד לא שולט בו בין הגוף לנפש. זה נקרא מצב של טראומה, לכן מהיום כל צליל של אזעקה, של נפילה, צרחה או אפילו התנגשות יעורר ישר את אותו מנגנון. זה יכול לקרות גם אצל מבוגרים".
"הילדים צריכים לקבל תחושה של ביטחון". מיכל דליות // צילום: ניצן הפנר
"מצב של טראומה כזו הוא נורא ואיום, והוא יוצר ירידה בתיאבון, סיוטים ופחדים. יש ילדים שחוו זאת בעבר ומאז ישנים בממ"דים ולא מוכנים לגור או לישון בחדר אחר. אין מה להגיד לילד כזה, ההיגיון כאן לא עובד, ושום שיחה לא תמנע את החרדה", היא ממשיכה, "מה שהילדים צריכים זה לקבל של תחושה של ביטחון. מאיתנו היא יכולה להגיע על ידי מגע פיזי, ואפילו מבט טוב ותומך".
דליות קוראת למדינה, למועצות המקומיות ולעיריות, להיכנס לתמונה ולהתחיל מיידית ביצירת שגרה ופעילות חיובית: "חובה לייצר פעילויות במקומות מוגנים, פעילויות יצירה, הדבקה, טלוויזיה, ובעיקר סרטים משעשעים ומצחיקים. צחוק מחזיר את האיזון שנלקח והופר, הוא משחרר אנדורפינים שמחוללים חוויה חיובית. ככה הם פחות יזכרו את התקופה כטראומה", היא מסכמת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו