מעבר להיותה אחת המדינות הטוטליטריות המבודדות בעולם, צפון קוריאה היא גם בית גידול של יחידות צבאיות מיוחדות, במסגרת ההגנה על המדינה, שמטרתן לפגוע בצבא ארצות הברית ובצבא דרום קוריאה בגבול הסמוך.
אלא שאחת הפעולות המסעירות ויוצאות הדופן הסתיימה בפיאסקו ענקי ב-1968, אז נעשה ניסיון התנקשות מאורגן של יחידת עילית בשם 124 בנשיא הדרום, על ידי פשיטה על ביתו "הבית הכחול" בסיאול.
קים איל סונג, מנהיג צפון קוריאה דאז, התייאש מהאופוזיציה לשלטונו של גנרל פארק צ'אנג-היי בדרום המדינה והעריך בטעות שיש בצד השני של הגבול תומכים רבים להשקפת העולם הקומוניסטית ושהתנקשות בשליט תוביל לתוהו ובוהו, שייסע לו לנצח במלחמה. סיבה נוספת להחלטה הייתה המעורבות הגדולה של ארה"ב במלחמת ויאטנאם, שהסיתה את תשומת הלב הציבורית מקוריאה.
לצורך הפשיטה נבחרו 31 קטינים מיחידת בני האליטה של הצפון, בנים למשפחות שהיו תומכות נלהבות בשלטון וששירתו ביחידות עילית בצבא. הקבוצה, שנבחרה בקפידה שנתיים קודם ליציאה לפעולה, אומנה בתנועה במהירות של 13 קילומטרים לשעה בתוואי הררי, כל אחד מהם נשא כל האימון 30 ק"ג של ציוד על גבו והם עברו אימונים בפעילות עם סכינים, קרב מגע, הנחתה מוטסת, הסתננות בשדה מוקשים, חדירה אמפיבית דרך הים והסוואה.
כל לוחם נשא מקלע על גופו, אקדח, שמונה רימונים, ביגוד של צבא הדרום ואמצעי שרידה רבים. הכוח אומן באינטנסיביות ועבר אינדוקרינציה ברמה של שטיפת מוח, מה שהרס לבסוף את הפעולה, לקראת החדירה.
הבית הכחול // צילום: מתוך ויקיפדיה
ב-17 בינואר 1968, בחצות הלילה, חדרו הלוחמים לחלק בשליטה אמריקנית ולאחר מכן לדרום קוריאה, ללא שום בעיה. מדובר בהישג מדהים מכיוון שהביון האמריקני ה-CIA ידע על הכנות הצפון ועל הכוונה לבצע פשיטה או פעולת טרור גדולה מתוך מטרה לפגוע בדרום ולהפיל את המשטר.
אולם אז התרחשה תקלה חמורה. הלוחמים פגשו ארבעה חוטבי עצים דרום קוריאנים שעבדו ליד אזור ההפרדה בין שתי המדינות ועמדו בפני דילמה שפוצצה את המבצע כבר בראשיתו. הלוחמים התלבטו מה לעשות, מכיוון שחששו שהריגתם של חוטבי העצים תגרום למשפחות לחפש אותם ולהזעיק את צבא הדרום. מנגד היה סיכון גם בלהשאיר אותם בחיים מכיוון שהם עלולים היו לחשוף את הכוח.
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום
לבסוף התקבלה החלטה מוזרה למדי. הלוחמים הרצו לחוטבי העצים על גישת הצפון ועל הקומוניזם, והיו משוכנעים שהם יקבלו בשמחה את אחיהם שבאו להושיע אותם. לאחר מכן הם שחררו אותם הביתה תוך אזהרה שלא לספר על המפגש. כמובן שהדבר הראשון שעשו חוטבי העצים הוא לרוץ ישר אל המשטרה ולספר על הלוחמים. אלו פתחו במסע חיפושים ומרדף ענק נגד היחידה.
בשלב זה התברר כי אומנם הלוחמים היו תמימים למדי בנוגע ליכולות ההסברה שלהם, אולם מבחינה צבאית הם היו מעולים. חרף המרדף הצליחו הלוחמים להסתנן שניים שניים לתוך סיאול, במטרה להגיע לבית הכחול, משכנו של הנשיא הדרום קוריאני.
סביב הבית הייתה אבטחה כבדה, ושני לוחמים הצליחו להגיע עד 800 מטרים מהמתחם המבוצר ואז התגלו. השוטרים והמאבטחים פנו אליהם, ואלו החליטו להסתער ולפרוץ למקום בכוח. כצפוי, שני הלוחמים נהרגו בפשיטה הקטנטנה.
בימים לאחר מכן נהרגו רוב המסתננים בניסיונות פריצה דומים אל המתחם, מכיוונים שונים. לבסוף החליטו חלק מהלוחמים להתאבד כדי לא ליפול בשבי, והם פוצצו רימון על גופם. אחד מהלוחמים שרד והצליח לחזור לצפון קוריאה, שם הפך לבסוף לגנרל ובכיר במפלגה. אחר הסגיר את עצמו והפך ליועץ של ממשלת הדרום בכל הקשור לצפון קוריאה.
התחרט על הפעולה: קים איל סונג // צילום: גטי אימג'יס
חרף התוצאות הטרגיות, הפשיטה נחשבה להצלחה וגרמה להלם כבד בדרום קוריאה. יומיים מאוחר יותר המצב אף החריף, לאחר שכוחות הצפון שבו ספינת ריגול אמריקנית על כל צוותה, מתוך הנחה שארה"ב ודרום קוריאה עלולות להגיב בכעס ובנקמה כנגד הפשיטה.
בעקבות הפעולה הגיע ל-CIA מידע על כך שבצפון היו כ-90 קבוצות של לוחמי עילית מסוג זה, שתוכננו לבצע פשיטה בו זמנית על אתרים אסטרטגים בדרום כדי להפיל את המשטר. הדרום לכד והרג כ-130 סוכנים שהוכנסו למדינתם, רובם בני עילית של משפחות חזקות בצפון שעברו שטיפת מוח ועברו אימונים להישרדות וחיים בדרום. הטעות שהפילה את רוב הסוכנים החשאים הייתה ההנחה שהאזרח הפשוט בדרום יקבל אותם בזרועות פתוחות ובתרועות של משחררים.
מאז אותו מקרה השתפרו יכולות הגרילה והלחימה של הצפון. לטענתם יחידה 124 פורקה, אך סביר להניח שהיא גדלה והפכה למסגרת אפקטיבית ופעילה הרבה יותר. באופן חריג, הביע קים איל סונג חרטה על הפעולה. בשיחה פנימית שפורסמה ב-1972 הוא אמר שלא היה צריך לנסות להרוג את נשיא הדרום ושהפעולה נעשתה בשל לחצים בתוך המפלגה הקומוניסטית מגורמי שמאל קיצוניים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו