אני זו שצריכה לנתק את המכשירים ברגע הנורא

זה הקיץ הכי שחור שאני זוכרת. כמעט מדי יום יוצא לנו בבית החולים לטפל בילדים שטבעו בבריכה או במים. על תינוקת קטנה, בת חמישה חודשים בלבד, אפילו נאלצתי לקבוע מוות.

הורים יקרים, תקשיבו לי, אני זו שצריכה לנתק את המכשירים ולהחזיק לכם את היד ברגע הנורא ביותר בחייכם:

תשימו 10 עיניים על הילדים שלכם - מספיקה שנייה של חוסר תשומת לב והחיים שלכם ישתנו לעד ותאמינו לי, ההורים האלו יישארו מצולקים ועם רגשי אשמה שלא יתאחו לעולם. אני זו שנמצאת לצידם ברגעים האלו ואין מילים שיכולות לנחם.

ללכת רק לחוף מוכרז, עם שירותי הצלה ולהקשיב להנחיות. דגל אדום ובוודאי שחור - לא נכנסים למים.

ילד שלא יודע לשחות היטב - לא נכנס למים לבד. אפשר לטבוע במים בכל גובה.

מצופים לא מגינים מפני טביעה - ילד יכול להיסחף ולטבוע עם המצופים.

כשהולכים עם הילד לבילוי במים, להשאיר את הנייד בתיק, גם אם לא יהיו תמונות מהבילוי הזה. הטלפון גורם להסחות דעת. עדיפה תמונה אחת פחות וילד חי.

לא לשתות קפה בדשא ולהשגיח "מרחוק" אלא להיות במרחק נגיעה מהילד.

כשהולכים לצימר - רק לכזה שהבריכה מגודרת וסגורה, שהוא לא יכול להגיע לשם לבד.

לא להשאיר מים עומדים, אפילו בגובה של שני ס"מ. לא בדלי, באמבטיה או בבריכה מפלסטיק. כלום.

תדעו: ילדים לא מראים סימני מצוקה לפני שהם טובעים בים כי אין להם מספיק כוח להילחם ולכן הם פשוט שוקעים.

נזק בלתי הפיך למוח מתחיל אחרי 4-6 דקות בלבד של חוסר בחמצן - יש הרבה ילדים שנותרו נכים קשה מאוד בגלל זה.

הורים, אנחנו רק בתחילת חודש אוגוסט. לפנינו עוד חודש של חופש גדול. תצאו, תיהנו מהקיץ, תחגגו עם הילדים, גם בתוך המים אבל רק כשאתם ביחד איתם ומחזיקים להם את היד כל הזמן הזה.

אני לא רוצה לראות אתכם יותר כאן אצלנו.