1. זה מאוד מחמיא שאנשים מזהים אותך ברחוב. הבעיה היא שלרוב הם לא זוכרים מאיפה הם מכירים אותי. ואז אני צריך להזכיר להם מאיפה הם מכירים אותי...
זה הוא! אבל מאיפה? יוסי צברי // צילום: מיכאל ליאני
2. למרות שאני על הבמה יותר מ-20 שנה ואוהב את זה בטירוף, עדיין מתהפכת לי הבטן לפני כל הופעה ואני חושב, למה לעזאזל הייתי צריך את זה. יש לי הופעה במועדון הבסקולה תל אביב ביום חמישי (9.8.18) וכבר עכשיו אני בקושי ישן בלילה.
3. אני משחק אוהד של בני יהודה בסדרה "שרופים" של טדי הפקות, על שלושה אוהדים מושבעים של המועדון הקטן הזה, וכל הזמן מדברים בסדרה על שחקנים מפורסמים או על משחקים בלתי נשכחים שכולם מכירים. מלא אנשים פונים אליי בפייסבוק או ברחוב ומבקשים ממני לפרשן להם משחקים ומהלכים. צר לי, אבל הדבר האחרון שאני מבין בו בעולם – זה כדורגל.
4. בן הזוג שלי ואני התחלנו תהליך פונדקאות ובעוד חודש ניסע לארה"ב להשאיר שם מה שנקרא בשפה רפואית "מטען גנטי". זה המקום לפנות בתחינה למקבלי ההחלטות בחלונות הגבוהים, הגיע הזמן שגם להט"בים יוכלו לעשות פונדקאות בישראל ולא יצטרכו לבזבז את הכסף שאין להם ולמשכן את כל החיים שלהם כדי להיות הורים.
5. אני שמח לומר שבמשך כל השנים שאני משחק בתיאטרון, רק פעם אחת ויחידה היה תפקיד שממש שנאתי. מעבר לאותה פעם, אני מהמעצבנים שאוהבים את העבודה שלהם.
6. פעם גרתי כמעט חודש שלם בנסיכות ליכטנשטיין. מדינה זעירה ועשירה במרכז אירופה שעשינו בה חזרות לקראת הצגה. הבית שגרתי בו היה ממוקם מול הארמון של נסיך ליכטנשטיין וכל בוקר הייתי שותה קפה ומקווה שהוא יצא לחלון ואני אוכל לעשות לו עיניים. זה לא קרה.
7. הייתי קצין בצבא ושירתי כמפקד קורס חובשים בבה"ד 10, כי אבא שלי נורא רצה שהבן שלו יהיה הרמטכ"ל התימני הראשון. בסוף יצא לו קצינת ח"ן.
8. הספר שהוצאתי לאחרונה "יפה נפש", הוא ספר הספוקן וורד העברי הראשון. שמו נובע מהעובדה שכל הזמן מאשימים אותי שאני הומניסט יפה נפש. מודה באשמה. לכן גם סיבוב ההופעות החדש נקרא ככה.
9. יש לי את בן הזוג הכי מדהים בעולם ואין דבר שהוא לא יודע לעשות. ואם יש כזה, אז הוא נכנס לגוגל ותוך שנייה הוא לומד גם אותו. הוא מעצב גאון שעיצב את הספר שלי (רק בזכותו כל הפרויקט של הספר בכלל קרה). הוא עורך וידאו. הוא יודע לתכנת. הוא בשלן. רק יש לו טעם ממש מחורבן במוזיקה...
10. למרות שאני מופיע, משחק ועושה סטנדאפ כבר שנים, אני לא יודע לחקות אף אחד חוץ מאשר את אמא שלי.
11. אבא שלי נפטר בפתאומיות כשרק הוא ואני היינו בבית. עד שהאמבולנס הגיע אני ביצעתי בו החייאה. המוות המהיר והפתאומי העיף לי כזאת סטירה לפנים וגרם לי להבין שאין לי אפילו שניה לבזבז בחיים. אנשים חושבים שאני אמיץ. אני לא. אני מפחד למות פתאום בלי להספיק את כל מה שרציתי.
12. לפני כל הופעה אני מפחד שאף אחד לא יבוא ואני אשאר לבד. (אז בבקשה תבואו...).
13. אבל אני כן אוהב לצאת לבד. ככה אני לא צריך להתחשב באף אחד.
14. כשאני קונה דיסק חדש, אני אובססיבי. אני שומע אותו שוב ושוב ושוב ושוב. הבעיה היא שאני מקפיד לשמוע גם את השירים שלא מוצאים חן בעיניי.
15. הייתי ילד מעצבן ומפונק. אם הייתי האח הגדול של עצמי, הייתי מעיף לי כאפה.
16. בזמן שילדים אחרים רצו להיות סופרמן או באטמן, אני חלמתי להיות גרסה משודרגת של האיש מאטלנטיס, כך שכשאכנס לים, הרגליים שלי יהפכו לסנפיר ענק ואני אשחה כמו דולפין. אחד הסרטים האהובים עליי הוא "ספלאש", סרט אזוטרי משנות השמונים (עם תום הנקס באחד מתפקידיו הראשונים), כי בעצם בתוך תוכי תמיד רציתי להיות בתולת ים.
השראה להיות דולפין, או בתולת ים // פוסטר הסרט "ספלאש"
17. אני אוהב קלאסיקות אבל מעדיף טראש. ראיתי את כל העונות של "מעושרות" אבל אף פעם לא הצלחתי לסיים את הספר "לוליטה" ומעולם לא קראתי את "מלחמה ושלום".
18. היו תקופות שלא הייתי הולך לישון לפני שצפיתי באיזה 2-3 פרקים של סיינפלד. עוד לפני הדיסקים, היו לי את כל הפרקים מקוטלגים על קלטות וידאו, לפי עונות ופרקים.
לפני השינה. "סיינפלד" // צילום: באדיבות yes
19. עד היום בכל פעם שאני מופיע בטלוויזיה המשפחה שלי נורא מתרגשת והם הורגים אותי אם אני לא מודיע להם מראש.
20. כל הזמן הפחידו אותי שאין מה להוציא ספר, שאף אחד לא קורא היום ספרים ובטח שלא קונה ספרי שירה. אני שמח לבשר שמחצית מהספרים כבר נמכרו וכל זה כמעט בלי שיווק, בלי חנויות ובלי רשתות אלא רק דרך הפייסבוק והאתר שלי. בקיצור – אל תוותרו על החלומות שלכם.
• נסבל בקושי: שלוש מסקנות על "גומיגם"
• הסלבס שכבר אורזים ל"הישרדות VIP"
• מאט לה־בלנק: זה היה הכוח של "חברים"
• "לא היינו רוצים לגדול במשפחה אחרת"
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של "ישראל היום"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו