26 שנים חלפו מאז הונח כתר "מלכת היופי" על ראשה של רוית אסף, הרבה לפני עידן הדיגיטל, הסטוריז וקמפיינים סטייל MeToo#. היא נזכרת בימים הרחוקים ההם כשהיא מתיישבת במשרדה המרווח, בקומה השלישית של מגדלי עזריאלי בתל אביב.
בעשורים שחלפו מאז שקע מאוד זוהרה של התחרות, וגם המציאות החברתית בארץ ובעולם השתנתה לבלי הכר. אם פעם התואר הנוצץ, כביכול, שימש מקפצה לקריירה (היי, גל גדות, אילנית לוי ולינור אברג'יל), היום כמעט בלתי אפשרי לאתר - בלי עזרה מגוגל - את שמן של מלכות היופי האחרונות.
"הטייטל הזה מלווה אותי עד היום", מסבירה אסף, שנבחרה למלכה של 1992, ייצגה את ישראל בתחרות "מיס וורלד" שנערכה בדרום אפריקה, סיימה בעשירייה הראשונה - וחזרה עם התואר "מיס פוטוג'ניק".
"התחרות שלי היתה הראשונה ששודרה בזמנו בטלוויזיה בארץ, בערוץ 1. כל המדינה התעסקה בזה. אז היתה סביב זה הילה של זוהר. המלכה היתה באמת מלכה. הפרצוף שלי היה מרוח על שלטי חוצות ובעיתונים, קיבלתי את הקמפיינים הכי נחשבים. לתצוגות אופנה הייתי מגיעה עם מאבטחים.
"עד לפני כמה שנים דוגמנות היתה מקצוע. היום כדי להיות מפורסמת את כבר לא חייבת להיות בתחרות מלכות היופי, את יכולה להיכנס ל'אח הגדול' ומהר מאוד לקבל תפוקה מסחרית גבוהה בהרבה".
"התחרות עדיין שולחת נציגות ישראליות לתחרויות בינלאומיות, אחרת באמת היה אפשר להפסיק עם זה. אני לא יודעת מה יוצא היום מלהיות מלכת יופי. כמה היא עובדת? לאילו קמפיינים לוקחים אותה? היא כבר לא מובילת דעת קהל. ולא משנה כמה מהממת היא, הקהל הצעיר לא יצליח להתחבר אליה כמו שהוא מתחבר לכוכבי הריאליטי. צריך להפוך את התחרות הזאת לתוכנית ריאליטי, ושהקהל גם ישתתף בבחירה".
בארה"ב כבר עדכנו את הפורמט. בחודשים האחרונים עברה "מיס אמריקה" מהפך - הגברים שניהלו את העסק הוזזו הצידה, ובראש המערכת התמקמו מלכות יופי לשעבר, שהחליטו כי החל מספטמבר הקרוב תבוטל הופעת הבנות בבגדי הים ובשמלות הערב, ובמקום הכרעה לפי מראה חיצוני הן יתחרו בקטגוריות של "אינטליגנציה" ו"מנהיגות".
לדעתך, אנחנו צריכים לקחת דוגמה מהאמריקנים ולשנות את פורמט התחרות גם בישראל?
"ב'מיס אמריקה' לקחו את התחרות למקומות אחרים לגמרי. לקרוא לתחרות 'מלכת היופי של ישראל' ולהגיד שהיופי לא רלוונטי זה קשקוש. בולשיט. אי אפשר לבחור זוכה רק כי יש לה דוקטורט בהנדסה גנטית. מלכת היופי צריכה להיות הכי יפה, זאת התחרות. נכון, היא צריכה לדעת להתראיין, לשמש פרזנטורית של חברות גדולות, להביא שלום עולמי, אבל אחרי הכל, בסוף את סוג של קולב - אמורה להצטלם, לדעת לעמוד מול מצלמה וללכת על מסלול.
"השנה שפטתי בתחרות, ואני זוכרת שנכנסו אלינו בכל פעם לחדר השיפוט קבוצות של ארבע בנות בביקיני. כשופטת הובכתי מלהסתכל עליהן. זה רגע כל כך מביך בעיניי, והשלב הזה חייב להיעלם. כי אם עברת את המיונים ואת מועמדת, אז מאחורי הקלעים כבר ראו את הנתונים שלך. למה הן צריכות להיחשף גם מול האומה בבגד ים?"
האינסטגרם היום מלא בתמונות כאלה.
"זה דבר אחר להעלות תמונה בבגד ים לאינסטגרם או להסתובב ככה בסבבה בבריכה, אבל לעמוד על הבמה בלייב כשמיליון אנשים צופים בך? זה מרגיש לא נעים שכולם מסתכלים לי על האזורים שלא בא לי שיסתכלו עליהם. מביך. זה שהורידו את השלב הזה בארה"ב - זה לגמרי נכון".
* * *
כבר 20 שנה מובילה אסף, בת 44, בית ספר למקצועות האיפור והיופי, שקרוי על שמה. "הדבר הכי מושכל וחכם שעשיתי זה להבין שקיבלתי מתנה והשם שלי הוא מותג".
ביום חמישי הקרוב היא תחזור לטלוויזיה ותגיש בערוץ החיים הטובים (והחל משישי הבא גם בערוץ עשר) את התוכנית "ככה את יפה", שתעסוק, איך אפשר שלא, בעולם הביוטי - איפור, שיער, סטיילינג וקוסמטיקה. "זו תוכנית סופר־שיקית עם מסר של איך לעשות הכל בעצמך. טלוויזיה זה חלום חיי", היא מתמוגגת.
בד בבד, אסף מובילה את קמפיין קולקציית הקיץ של המעצבת רעומה ומשמשת פרזנטורית למעצבת קארין אשד. "כיף לי לחזור למקומות שאני מובילה קמפיינים", היא אומרת, ונזכרת בעשור האינטנסיבי שאחרי התואר, כשהובילה קמפיינים בארץ ובחו"ל, ואף גרה תקופה קצרה בספרד ובאיטליה.
בשנה האחרונה החל גם בנה ליאם, בן 18, הבכור בשלושת ילדיה, לעשות צעדים ראשונים בדוגמנות. "סוכנויות חיזרו אחריו שנים, הוא נדיר ביופיו. אני מסבירה לו שכדי להצליח הוא צריך להתחבר לתחום, לשתף פעולה עם צלמים, ללכת לאירועים. זה פחות מדבר אליו. אבל אם אתה רוצה להיות במגרש של הגדולים, צריך לשחק במגרש של הגדולים".
את שיחקת נכון במגרש הזה?
"בעולם הדוגמנות יש הרבה מאוד פיתויים, והכוח נמצא אצל האנשים שמנהלים את התעשייה. אם את רוצה להיות מפורסמת, אז יש כללים. אחרי יום צילומים הולכים לבר או למועדון, שותים וקורים דברים. אם את רוצה שצלם מסוים יכיר אותך - אז תסתובבי בסטודיו ותזרמי קצת יותר. ואם את רוצה להיות אחת מהחבר'ה, אז יש כל מיני עניינים שעושים לפני התצוגה. ככה נהוג. ראיתי את כל הדברים האלה, ומעולם לא נכנסתי לזה.
"זאת הסיבה שהבנתי שאני לא מסוגלת לפתח קריירה של דוגמנית בינלאומית, כי אני לא באמת במגרש שצריך לשחק. מהר מאוד הבנתי שלא אהיה סינדי קרופורד.
"גם פה בארץ יש קליקות, ויש בהן הרבה צביעות וכללים משלהן, ואם את לא שם אז את בחוץ. לשמחתי, הצלחתי בדרכי בלי לעשות דברים שלא מקובלים עלי, בלי לצאת לבילויים לא מתאימים ובלי לעשן כל מיני דברים. אולי אם הייתי טיפה יותר זורמת ויותר מתחככת, ויותר נמצאת עם מי שצריך, אז הייתי עושה קמפיינים גדולים יותר והייתי בשלטי חוצות באיילון ועל שערי 'ווג'.
"לאורך כל חיי לא עשיתי משהו אחד שאני יכולה להגיד עליו 'מצטערת שעשיתי'. אני חיה את התעשייה הזאת רק בחלקים שאני נהנית מהם, ולא מתוך אילוץ".
ומה תגידי למי שכן נכנסת למקומות האפלים האלה כדי להתפרסם?
"אני חושבת שמישהו צריך ללוות את הילדות האלו, לא לתת להן להיות לבד. אמא, אבא, סוכן שסומכים עליו. זה גיל שבו אפשר להתבלבל במהירות. הפרסום קורץ מכל כיוון אפשרי, ולפעמים לא מבינים את משמעות הדברים שעושים כדי להשיג את הפרסום. חייבת להיות שם יד מכוונת.
"אני רואה היום באינסטגרם את הילדות בנות ה־14 שכל מה שהן מעלות בחשבון, ושגורם להן לקבל הרבה מאוד עוקבים, הן תמונות שאם אראה את הבת שלי ככה - אני אסגור אותה בבית ואתבייש. מעציב אותי שזה מה שהן צריכות לעשות כדי לקבל אהדה ציבורית. אני מבינה שצהוב מייצר תנועה ורייטינג, אבל יש עוד הרבה מסרים עם תוכן אמיתי שאפשר להעביר".
"בסוף את סוג של קולב". בתחילת הדרך // צילום: קוקו
חוויה קיצונית אחת זכורה לה מתקופת הדוגמנות. "הייתי בת 18, לפני הצבא, ועבדתי חצי שנה במדריד. בסוף הצילומים הצלם נתן לי טרמפ בחזרה לדירת הדוגמניות שבה גרתי. פתאום נכנסנו לאזור מיוער, והוא עצר את הרכב והתחיל לחבק אותי. היו כמה שניות שבהן לא ידעתי אם אצא מזה בחיים. היינו בשומקום, ולא ידעתי מאיפה בכלל להתחיל לברוח.
"כשהוא התחיל לנשק אותי - צעקתי, והוא נבהל והמשיך לנסוע. כשנכנסנו לעיר והוא נעצר ברמזור, פתחתי את הדלת וברחתי מהאוטו. לקחתי מונית לדירה שלי, כולי רועדת. לא ישנתי כל הלילה. זה גם מה שדחף אותי בסוף לעזוב את מדריד ולחזור לארץ.
"אז לא היתה מודעות להטרדות מיניות. אני יכולה לתת לך מלא דוגמאות של חיבוקים ונגיעות ומילים שנאמרו, שהיום היו נחשבים הטרדה ברורה. לדעתי, הגבול עובר ברגע שהמצב מייצר אי נעימות למי שכביכול הוטרדה.
"עם זאת, אני חושבת שדברים קצת יוצאים מפרופורציות. מי שעובר את הגבול צריך לשבת בכלא, אבל יש גם סיטואציות של נשים שמנצלות את זה. יש לי איזה מכר, בחור מאוד אמיד, שהיה בקשר עם מישהי, קשר של סטוץ וחצי, ויום אחד היא אמרה לו: אני רוצה 100 אלף שקלים, אחרת אני אגיד שהטרדת אותי. זה נורא. בסוף הוא גם שילם לה כדי להשתיק את הסיפור.
"ואני לא מזלזלת באף תלונה או הטרדה. זוכר שלפני חצי שנה היה סיפור על מורה פדופיל מצפון תל אביב? הוא לימד באחד מבתי הספר ליד הבית שלי, וזה היה מטלטל לעבור את זה כאמא. עשו לנו שיחה בשכונה, הביאו פסיכולוגים ודיברו איתנו. ישבו לידי אימהות של בנות עם דמעות בעיניים. חוסר הידיעה הזה של אמא, מה עברה הבת שלה, אם הוא הכניס יד לפה או לשם, או הושיב אותה על הברכיים. גם בנים נפגעו ממנו. עשיתי שיחות עם הבן שלי, וברוך השם, הכל בסדר ושום דבר לא נגע בו.
"כהורה, באותו רגע כל מה שבא לך זה לירות בבן אדם. לירות בו ממש. אנשים כמו המורה הזה צריכים להירקב בכלא, ולכן אני מאוד בעד העלאת המודעות והקמפיינים סטייל MeToo#, שנועדו להבהיר מהם הגבולות שלא עוברים".
את מרגישה שנשים מצליחות לצמצם את הקיפוח ואת חוסר השוויון?
"אנחנו חיים בעולם מתקדם מאוד, אבל אם תבדוק כמה טייקוניות יש בישראל לעומת טייקונים גברים, לא תמצא יותר משלוש־ארבע. וכולן ירשו אימפריות. אף אחת מהן לא יצרה את האימפריה בעצמה. וזה ההבדל הגדול.
"כשהייתי בתחילת דרכי ונפגשתי עם מנהלי בנקים, אנשים סביבי אמרו כל הזמן, 'עדיף שגבר ילך במקומך'. ממש לא. אני יודעת מה אני רוצה ואיך לדבר. כנשים, יש לנו יתרון עצום בעולם של גברים. כשאת נראית טוב, את משיגה יותר. אלה החיים.
"אף פעם לא הרגשתי חוסר ביטחון לשבת בפגישות עם דירקטוריונים ומנהלים, ולא משנה באיזה תחום מדובר. תמיד ידעתי להשיג את מה שאני רוצה. אנחנו, הנשים, יכולות להוביל מהלכים ולהגיע לראש הפירמידה, ויש לנו את כל היכולות. נשים זה כוח מטורף, אנחנו יודעות ויכולות לנהל את העולם".
* * *
בקרוב תפתח אסף סניף חמישי לבית הספר שלה, בצפון הארץ, שיתווסף לסניפים בירושלים, באשדוד, בבאר שבע ובתל אביב. היא מדווחת על "תפוסה מלאה ברוב השיעורים", שמחולקים בין ארבע מגמות לימוד - איפור, סטיילינג, שיער, וטיפוח וציפורניים.
אסף, בוגרת תואר שני במִנהל עסקים וכלכלה, השלימה בעבר הסמכה בשמאות מקרקעין. "גדלתי בבית עם אמא פולנייה שאמרה לי, 'את חייבת ללמוד, צריכה תואר ותעודות'. הרגשתי שאני חייבת מקצוע ביד, לביטחון האישי. לשמאות מקרקעין התגלגלתי בלחץ של חברות, ובלימודים עצמם נהניתי. אבל בפרקטיקה הבנתי שלא מעניין אותי לעשות הערכות שווי ושומות ובנקים. זה מקצוע טכני, ואני אדם יצירתי".
היא איפרה בחנות בגדים ירושלמית השייכת למשפחתה, ואט־אט נוצר ביקוש בחוגי בית לסדנאות איפור שהדריכה. "ואז הבנתי שאני צריכה להפוך את זה למשהו ממוסד וגדול. אמרתי למנהל הבנק, 'יש לי קצת חסכונות ואוטו שקיבלתי מתחרות מלכת היופי, ואני צריכה הלוואה לפתוח עסק'. לקחתי את החבילה שקיבלתי, ועם תמיכה מההורים הקמתי את סניף בית הספר הראשון בירושלים".
לפני תשע שנים, כשנפתח סניף תל אביב בדיזנגוף סנטר, גילתה שהיא בהיריון בסיכון גבוה, המחייב שמירת היריון קפדנית. "ארבעה חודשים הייתי בין הבית לבית החולים, צירים, פתיחה מאיימת. בכל יום הגיעה אחות ונתנה לי זריקות, ובלילה צירים והתכווצויות. התקופה הכי קשה בחיי. אני במיטה, לא יכולה לזוז, ויש לי בבית ילד בן 10 ותינוק בן שנה וחצי שאני לא יכולה להרים או להאכיל. הסיוט של החיים.
"היה לי עסק עם המון עובדים, אבל בלי מנכ"ל, מטה ומנהל רשת, כי בפועל אני עשיתי את הכל. ופתאום התקשורת היחידה שלי עם העובדים היתה בטלפון ובמיילים, וזה לא באמת עבד כמו שרציתי. באותה תקופה גיליתי מעילה גדולה מאוד באחד הסניפים, אבל מהר מאוד התאפסנו על עצמנו. היה לי חדר בבית החולים, ושם היינו עורכים ישיבות צוות.
"יום אחרי הלידה כבר ישבתי עם מנהלת החשבונות שלי, וחצי שעה אחרי ששוחררתי הביתה, לא משנה כאבים ותפרים, הגעתי לסניף תל אביב. הסתכלתי על המקום המפואר שבניתי רק שנה קודם, ראיתי מה נהיה ממנו ואמרתי, 'לא רוצה להיות פה'. בהמשך כינסתי את העובדים ואמרתי להם, 'כאן נפרדות דרכינו', ונפרדתי מדיזנגוף סנטר".
״טיפלנו ביחסים שלנו״. עם הבעל, יובל הראל // צילום: מאיר פרטוש
לנוכח ההתרסקות העסקית החליט בעלה של אסף, יובל הראל, איש צבא כל חייו, לוותר על דרגת אלוף המשנה בחיל האוויר ולהיכנס לעולם העסקים. "הוא אמר, 'אני בא לנהל לך את העסק, מקים לך מטה כמו שצריך. לא אתן לך להתמוטט, לא תהיי לבד'. והוא נשאר עד היום.
"הוא הביא אנשים שינהלו את הסניפים, יצר נהלים ומדיניות ובנה מערכת עם כלים. אני נשארתי בכל עולמות השיווק, המכירות, תוכניות הלימוד והחלק המקצועי. אני הפרונט. אני מאוד נמצאת בשטח, מעבירה הרצאות והדרכות בסניפים".
זוגיות עם עבודה זה מתכון בטוח לקטסטרופה.
"השנה הראשונה היתה לא פשוטה. ידענו שהעסק יכול להגיע למקומות גבוהים, אבל לא היה בטוח שנמשיך לעשות את זה באותו הבית. טיפלנו ביחסים האישיים שלנו. עד היום יש שטחים אפורים, והעבודה היא תמיד נושא השיחה בבית. רק בחופשה אנחנו נזכרים שיש עוד נושאים לדבר עליהם.
"כשיש בינינו חילוקי דעות, בהרבה מקרים אני מבינה שאני צריכה לזוז. עם כל זה שאני הבעלים, בסוף יובל מנהל את העסק, והוא כנראה יודע לעשות את זה טוב יותר ממני. מאז שיובל פה, אנחנו בעלייה שנתית של 30 אחוז במחזורים. הכל מתנהל בסדר מופתי" .
הדרכות איפור אפשר למצוא בכמויות ביוטיוב. יש בנות שעשו מזה קריירה.
"זה תחום שאי אפשר ללמוד רק באינטרנט, הוא לעולם יישאר בקרבה פיזית ובדיאלוג אחד על אחד בכיתות הלימוד. העולם הדיגיטלי הוא תוספת, ערך מוסף שיכול לתת לך כלים אחרי שלמדת בבית ספר פיזי".
איך התחרות בין בתי הספר הפופולריים בתחום?
"לעולם לא תשמע אצלי, 'אלה גרועים, ההם על הפנים'. אני מתה על תחרות. התפקיד שלי הוא להסביר למה אני טובה יותר מאחרים. אני חיה את התעשייה והשטח, מה שהקולגות שלי לא. הם לא סלב. הם לא טאלנט. הם לא צמחו מהתעשייה, לא נמצאים בהשקות, באירועים. אין להם את הקשרים שיש לי לטובת התלמידים שלי.
"אנחנו שומעים דברים שהמתחרים שלנו אומרים עלינו ללקוחות בפגישות ייעוץ, וזה פשוט מזעזע. אבל הקהל לא מטומטם ולא פראייר, ואצלנו הוא לא ישמע מנטרה של לכלוכים על אחרים".
* * *
היא נולדה בבאר שבע, גדלה בחולון, נדדה ללהבים - ועם הזכייה במלכת היופי התמקמה עם משפחתה בראשון לציון. אחרי שירות צבאי בחיל הים עברה לתל אביב, וכיום היא מתגוררת בבית מרווח בשכונת תל ברוך.
אמה היתה מנהלת חשבונות, ואביה מוזיקאי שניהל גם אולמות אירועים. "היתה לו להקת אירועים מאוד מוכרת בבאר שבע, 'ההדים'. כילדה היה בלתי אפשרי להסתובב איתו בעיר. דורות גדלו עליו. הוא היה הסטטיק ובן־אל של היום".
היא מאמינה מאוד בעין הרע, ויש לה סיפור שמסביר למה. "אחרי שנבחרתי למלכת היופי היה אירוע משפחתי, וישבתי במספרה. התייעצתי עם זאת שעשתה לי את הבייביליס בשיער מה ללבוש בערב, התלבטתי בין שמלת מיני סקסית למשהו ארוך. ואז היא אמרה, 'עם רגליים כמו שלך - ברור שרק שמלת מיני'. היא רק סיימה את המשפט, והבייביליס הרותח נפל על הרגל שלי. עד היום יש לי סימן עגול, כמו עין, על הירך.
"לקחו אותי לאיכילוב, דרגת כווייה 2, תחבושות, קרמים, לא יכולתי להזיז את הרגל. אחרי תקופה פגשתי רב, שבלי להכיר את הסיפור אמר לי, 'לפני כמה שנים מישהי עשתה לך עין והשאירה לך סימן בגוף, ברגל השמאלית'. חשבתי שאני הוזה. פתאום נפל לי האסימון, ומאז אני מאמינה ועושה טפו, טפו, טפו", היא דופקת על השולחן.
בסוף המילניום הקודם היתה נשואה ארבע שנים לאבי חזן, דוגמן לשעבר, אבי בנה ליאם ושותפה לריאליטי הנשכח "עד סוף העולם" ששודר בערוץ 10, ובו זוגות גרושים התחרו במשך חודש שלם על אי נידח. הם קטפו את המקום הראשון וזכו במיליון שקלים.
צילום: אריק סולטן
השניים התגרשו ב־2002. כעבור שנתיים התחתנה עם יובל, וכעבור ארבע שנים חוותה הפלה טראומטית, אחת משלוש הפסקות היריון שעברה בחייה. "הייתי בשבוע ה־18 והרגשתי לחץ בבטן. בדיעבד הבנתי שאלה היו צירים. השעה היתה אחת וחצי בלילה, ואמרתי ליובל שמשהו איתי לא בסדר. החלטנו לנסוע לבית חולים. איך שקמתי מהמיטה ונעמדתי - יצאו מתוכי גושים של דם, וכל הגוף שלי ברעידות.
"זה היה מפחיד, הרגשתי שאני הולכת למות. החוויה של לראות מה יוצא לך פתאום מהגוף. חוסר אונים וחוסר שליטה נוראיים. בבית החולים בכיתי בלי סוף. זאת היתה טראומה מטורפת.
"אחרי חודש, ישבתי בבית על המחשב ופתאום הרגשתי את הלב שלי דופק ברמות. חשבתי שאני מקבלת התקף לב. התחיל לי נימול ברגליים, רעד בכל הגוף. דפקתי לשכנה בדלת, הזמינו לי אמבולנס, לקחו אותי לבית חולים, ואז הבינו שמדובר בהתקף חרדה. זאת היתה הפעם הראשונה שלי, וזה מפחיד טילים.
"התחלתי שיחות וטיפולים, והתברר שההפלה יצרה טראומה שהובילה להתקפים האלה. מאז זה פגש אותי בחיים כמה פעמים, ואני כבר יודעת איך להתמודד עם זה, וגם יש לי כדור שאני לוקחת ומרגיע אותי. אנשים אומרים לי, 'את אישה עם ביצים, חזקה ועוצמתית', אבל עמוק בפנים הנפש שלנו מגיבה בצורה אחרת לגמרי.
* * *
כיום היא מתמרנת בין קריירה תובענית לטיפול בליאם, ביהלי (10) ובליה (8). "כילדה תמיד רציתי ארבעה ילדים - שני בנים ושתי בנות. יש לי שלושה, שיהיו בריאים, ואין לי שום כוונות לעשות עוד ניסיונות. זה מאכזב, אבל אני עם הריונות גמרתי.
"הילדים שלי גדלו לתוך בית שבו אמא עובדת, הם לא מכירים משהו אחר. עד לפני כמה שנים היתה לי מטפלת צמודה בבית, וגם הסבתות תמיד הגיעו לעזור. לפני כמה שנים ליאם אמר לי משפט שעד היום יושב לי בראש, 'אמא, זה לא משנה בכלל אם את בבית או לא, כי גם כשאת בבית את עובדת'.
"כשאתה שומע את זה מהילד שלך, משהו בראש מתחיל לזוז. החלטתי לשים גבולות. סבבה, אנחנו עסוקות בקריירה, יש לי עסק, אני לא באמת יכולה להתנתק מהעבודה, אבל הבנתי שאני חייבת לעשות שינוי.
"מאותו רגע אני מקפידה פעם־פעמיים בשבוע להוציא אותם מבית הספר, לקחת אותם לסרט ולחוגים או סתם להיות איתם בבית. היום אני כבר לא עובדת מהבית. למדתי לעשות סדרי עדיפויות ולמתן את האינטנסיביות.
"הצלחתי לגדל אותם עם ערכים ונימוס, ויש להם אישיות מהממת. אז גם אם לא נכחתי בחיים של הילדים שלי ברמה יומיומית אינטנסיבית - הם יצאו מושלמים. אין לי שום רגשות אשם על הזמן שפספסתי איתם".
nirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו