לפני חודש וחצי החליף יואב יצחק קידומת. חגיגות ה־60 חתמו, מבחינת הזמר הוותיק, שנה משמעותית ורבת טלטלות בחייו. לפני תשעה חודשים התייתם מאמו חנה, שאליה היה קשור בעבותות, וכעבור שבוע הפך לראשונה לסבא מבתו היחידה. "כשקמנו מהשבעה, הבת שלי, גלי, ילדה לנו את נויה. אתה מבין? אמא שלי הלכה והנכדה שלי נולדה. זו ההמשכיות שלנו", הוא מסביר לי.
"להיות סבא זו חוויה מדהימה. כולם אומרים לי, חכה שהיא תתחיל לדבר ותגיד 'סבא'. להחליף חיתול? אל תגזים. מה שכן, היא ישנה איתנו במיטה, לפעמים בצד שלי. אני חוזר בלילה מהופעה או מבילוי, מפחד למעוך אותה, מוצא את עצמי נרדם על הספה בסלון מול הטלוויזיה. אם אשתי מרדימה אותה בלול, אני מצליח לישון במיטה".
אשתו שוש (57), סייעת בגן ילדים, לצידו כבר יותר מ־40 שנה, עוד מימי התיכון. הנכדה, עם גלי ובעלה, מתגוררים בקומה העליונה של הבית בראש העין - חצי מדופלקס פרטי דו־מפלסי שיצחק ומשפחתו חולקים כבר 27 שנה עם משפחת אחיו, דניאל, ראש מחלקת הביטחון והפיקוח של עיריית ראש העין. בחצר האחורית המשותפת נמצאת בריכה פרטית קטנה, שיואב נהנה להשתכשך בה כמעט מדי יום. בכניסה נפרדת ממוקם גם משרד ההפקות והבוקינג שלו, שנקרא "גלי", על שם בתו, וכיום גם מתופעל על ידיה.
"לקח לאשתי הרבה שנים להיכנס להיריון, ורגע לפני שכבר השלמנו עם זה, פתאום נקלט לה. יש חברים שלי שלצערנו אין להם אפילו ילד אחד. אנחנו קיבלנו נסיכה. לא היינו באובססיה להביא הרבה ילדים. בגלל המקצוע לא הייתי הרבה בבית, והנטל נפל על שוש. אז כשיש רק בת אחת, כל תשומת הלב הלכה אליה".
איך אתה שומר על עצמך בגיל 60?
"המראה שלי הוא משהו טבעי, כנראה, זה גנטי. יש לי בטן קטנה, אבל לא יותר מדי. אני אוכל ארוחות קטנות כמה פעמים ביום. חוץ מזה, אני עושה הכל הפוך מבריאות. שום כושר. מעשן סיגריות ושותה אלכוהול.
"המשקה שלי הוא בקארדי קולה. כולם יודעים. אני יכול להיכנס איתך עכשיו לאיזה בר בכל מדינה, והברמן יזהה אותי ויגיד, 'הלו מיסטר אייזיק, בקארדי קולה'. הם זוכרים אותי".
אבל בניגוד לשנים שעברו, היום יצחק יודע גם איך נראה הבוקר. "פעם הייתי קם מאוחר בצהריים. היום בשש וחצי בבוקר אני כבר בחוץ, קורא עיתון. אם אני קם בתשע זה נחשב לי מאוחר. אני קם מוקדם גם אחרי לילה בבר שבו נרדמתי בשלוש לפנות בוקר. הגוף מעיר אותי".
בתעשיית המוזיקה הוא מכונה "שמורת טבע", זמר שהולך כבר שנים בדרך משלו, עם קהל משלו, נאמן לסגנון שמאפיין אותו - הרבה בלדות רומנטיות ומבחר שירים קצביים עשויים בטעם טוב.
הוא מזוהה יותר מכל עם להיטים כמו "זה הזמן לסלוח", "פני מלאך" והדואט "עד סוף העולם" עם חיים משה, ולצידם עוד שורה של שירים שהקהל שלו מכיר בעל פה. לפני חודש הכניס לפלייליסט של גלגלצ סינגל חדש, "סיפור ישן".
עם הוצאת השיר, טען הזמר אלי עידן, ששר בעבר את הלהיט המזרחי "ליסה ליסה", שהשיר הובטח לו על ידי היוצר דודו מתנה, שהכחיש.
יצחק לא מכחיש שהשיר שלו הוא המשך ל"ליסה ליסה", ומספר: "יוצרי השיר אמרו לי שהוא נוצר בהשראת 'ליסה' של אלי עידן, החלטנו לתהות מה היה עם אותה ליסה. שאלתי האם השיר כבר ניתן למישהו, כי לא רציתי אי הבנות. נאמר לי שאם אני רוצה, השיר שלי. שמעתי שאלי עידן רטן וכעס עליהם. גם אני הרמתי גבה והתקשרתי לשאול. הסבירו לי בעדינות שהשיר היה אצלו לפני המון זמן, הוא לא עשה איתו שום דבר, והם החליטו להציע אותו לזמרים אחרים, כך הוא הגיע אלי".
מי בעצם המתחרים שלך?
"אף פעם לא הייתי בתחרות עם אף אחד, ומעולם לא קינאתי באיש. התמקדתי בעצמי ולא עניין אותי מי רץ מימיני או משמאלי. לא כמו הדור הצעיר שנלחמים אחד בשני על המקום שלהם. לי אין את הבעיה הזאת. אני מהאולד פאשן. חי במטר שלי".
יש לא מעט זמרים בני גילך שהקהל עזב.
"זה מצער, ואני גם מכיר כאלה שדעכו בעשור האחרון, הלכו אחורה במקום קדימה. לכן בכל בוקר אני מודה לאל שהצלחתי להיות איפה שאני היום, ואמשיך כל עוד כוחי בגרוני. מה הסיבה? לא יודע, תשאל את הקהל מה הוא מוצא בי".
מה באמת מוצאים בך?
"צריך לדעת להגיש שירים ולתת שואו, וגם להיות צנוע, ולדבר עם אנשים ביומיום בגובה העיניים. זה שאתמול הופעתי בהיכל התרבות בתל אביב לא מרים אותי מעל האחרים. למחרת תמצא אותי בלי חולצה במינימרקט ליד הבית, או עם חברים בבית קפה במכנסיים קצרים. אתמול בערב נהניתי והיום אני כאחד העם".
ומה עם האגו?
"אין ספק שזו הנאה גדולה שאלפי אנשים יצאו מהבית במיוחד בשבילי, אבל צריך לדעת ליהנות לפרקי זמן קצרים. אני לא טופח לעצמי על השכם ואומר, איזה זמר גדול אתה. אתה חייב להישאר עם הרגליים על הקרקע ולהעריך את זה שבאו לראות אותך. כי אם הם לא יבואו, אז מי אני בכלל?"
אין בך דחף שיגידו שאתה הכי גדול?
"לא, ואני נהנה מכל רגע. זכיתי, והמון היו רוצים להיות איפה שאני נמצא. שירה זו לא תחרות אתלטיקה, אלא עניין של טעם. אני, למשל, אוהב מאוד את ההגשה של עומר אדם. הוא מאוד מחבוב בשירה, ויש כאלה שיגידו שהם לא יכולים לשמוע אותו. על טעם ועל ריח אין מה להתווכח".
לא היית רוצה שיגידו עליך "המלך", כמו זהר ארגוב, או "הזמר הלאומי" שאמרו על אייל גולן?
"אלה סתם סטיגמות שמנסים להחדיר לאנשים. זה חלק מהתעשייה. אומרים עלי הכל. אם תיסע איתי עכשיו באוטו ברחובות, תשמע כל מיני צעקות, אבל בסדר, מה זה אומר? אני יודע מה אני שווה ולאיזו רמה של ריגוש אני מביא את האנשים. מקבל באהבה גדולה את הנשיקות והחיבוקים של הקהל. אני לא מחפש תארים. יכול להיות שאני עוף נדיר".
• • •
הוא נולד ב־1958, רביעי מבין שישה אחים ואחות. גם במשפחה שלו, הוא אומר, "כמו במשפחות תימניות רבות", נחטף ילד. "לסבתא שלי נעלם בן, האח של אמא שלי. פה, בראש העין, מכל בית שלישי נעלם ילד. לדעתי, ברור שזה היה מאורגן. שיטה לסדר ילדים למי שרצו לאמץ. רק מי שזה קרה לו יכול להבין את עוצמת הכאב. לכן אנשים באובססיה למצוא את קרוביהם.
"אז פתחו למראית עין כמה ספרים, נתנו קצת חמצן, שילכו ויחפשו. מה תעשה עם האמת? מי יספר לך אותה? רוב האנשים כבר מתו. הדור של האימהות שחטפו להן הולך ונעלם. זה סגור ל־80 שנה, ולדעתי עד שלא ימותו כל האחראים - לא יפתחו הכל לגמרי".
מבין אחיו, הוא היחיד שהפך לזמר מקצועי. "האחים שלי יודעים לשיר פיוטים של בית כנסת, לחלקם יש קול יפה מאוד. אני גדלתי על סטיבי וונדר, קני רוג'רס, אנגלברט המפרדינק, אבי טולדנו, ששי קשת, יגאל בשן, בעז שרעבי. שמעתי גם רוק בתקופת התיכון והצבא".
את הופעת הבכורה המשמעותית שלו עשה כנער בן 17 על במת הכישרונות של "עיר הנוער" בתל אביב. "שם, במבחנים, הבנתי מה זה אומר לשיר בתחרות, ומאז אני לא משתתף בשום תחרות. הספיק לי פעם אחת בחיים. כבר אז הרגשתי מה זה אומר שבוחרים במישהו אחר. הורים של מתחרים צעקו שם על השופטים, היה בלאגן.
"וכל השופטים שם היו אשכנזים. מי שנבחר זה פנדלוביץ', אנדרוביץ', סנדלוביץ', אתה מבין? כדי להרגיע אותי, לקחו אותי להיות מופע החימום של אבנר גדסי וניסים סרוסי, שהופיעו שם במשך שבוע. עליתי לשלושה שירים עם גיטרה. שרתי קאברים לבעז שרעבי ושיר מקורי שלי. לא היתה אז מזרחית כמו היום".
בצבא שירת בבסיס סירקין, כג'ובניק בצנחנים. "התגייסתי ב־1976 והיה מיותר לחשוב אז בכלל על להקה צבאית. מי יכניס אותך? נכשלת שם בשיחה הראשונה, עוד לפני האודישן. ברור שהיה שם הרבה משחק של קשרים ופרוטקציות. לא היו בלהקות קולות גדולים. הבחורות שרו שירה ישראלית של פעם, ורוב הבחורים בכלל לא ידעו לשיר. אולי אחד ידע מכל להקה. ואם היה זמר מזרחי אחד, או זמרת מזרחית, היו אומרים, הנה, יש מזרחים, למה אתם אומרים שאין?"
גם בהמשך הקריירה התקשה, לדבריו, לפרוץ את החומות. "בהתחלה לא קיבלו אותנו ברדיו, ולהיכנס לטלוויזיה היה כמו לפרוץ לבית הלבן", הוא נזכר, "לדן שילון הביאו אותי רק אחרי שנהייתי גדול". יצחק מעולם לא זכה בתואר "זמר השנה", ולדבריו זה לא חסר לו. "מה זה 'זמר השנה', 'הזמר של המדינה', במי התחרית? מה, לקחו אלפי זמרים ובדקו מי שר הכי טוב? המבחן הוא בתוצאה לאורך שנים".
כולם כבר הופיעו בקיסריה, ורק אתה לא.
"למה אני צריך להופיע בקיסריה? לסמן וי? מה יש בקיסריה? הקהל שם הולך בחול, מלכלך את הנעליים והמכנסיים כדי לשבת על אבנים. למה מי שהופיע בקיסריה זה יעני הבסט במדינה? למה, הופעת בוומבלי? זה שיגעון של רדיפה. כל מי שיש לו כסף יכול להופיע שם, וההפקה היא אותה הפקה.אני מהזמרים הים־תיכוניים הראשונים שהופיעו בהיכל התרבות בתל אביב. הייתי שם פעמיים רצוף סולד אאוט, ולא נפנפתי בזה. אני מעדיף להופיע במקומות סגורים, כשאתה מרגיש את הקהל מקרוב. בחוץ זה מתבדר ברוח".
הוא חי כיום, לדבריו, מהופעות לוועדי עובדים, לחברות, למוסדות ולעיריות, לצד השתתפות במופעי קיץ והרצת מופע הקופות הפתוחות שלו, בסיבוב שנמשך כבר כמה שנים וכולל בעיקר היכלי תרבות ברחבי הארץ ("יש לי בחודש שתיים עד עשר הופעות"). ב־22 באוגוסט הוא יופיע במשכן לאמנויות הבמה בבאר שבע, וב־30 באוקטובר במועדון "הגריי" ביהוד. בחתונות הוא כבר כמעט לא מופיע. "אצלי זה חלש מאוד. נגמר הסיפור הזה. הופעה שלי עולה בין 50 אלף ל־90 אלף שקלים, תלוי בסוג האירוע. לרוב האנשים אין את הכסף לשלם".
היית מופיע בחתונה גאה?
"למה לא? למה זה צריך להפריע לי? אני בא לשמח אנשים, לשמוע אותם שרים איתי ולראות אותם מתרגשים. חלילה, אני לא שם איקס על אף מגזר. מה פתאום? עד היום לא יצא לי, בינתיים. אני מכיר המון גייז ולסביות, הם אנשים נפלאים".
ומה עמדתך בעניין הפונדקאות לקהילה הגאה?
"אני בעד שכל אחד יחיה את חייו. כל עוד זה לא מפריע והכל בסדר. למה שיהיה אסור להם להביא ילד מפה או משם ולהקים משפחה? אני לא רואה בזה פסול. נכון שיש צד אחר שלא כל כך מקבל את זה. אבל עצם העניין שקמה סערה, יצאו להפגין והיתה השתתפות מכמה מגזרים, מעיד שיש יותר פתיחות בעניין. כל אחד באמונתו יחיה".
• • •
מי שהסתובב עם יצחק בראש העין במכונית המרצדס היקרה שלו, יודע שבאמת אין אצלו מחסומים. הוא מכיר וחבר של כולם. מנהג משאית הזבל, שמביא לו מדי שבוע פיצוחים שהוא קולה בעבורו במיוחד, דרך המלצרית במסעדה התימנית שבה אנחנו מתיישבים לצהריים, עבור בטבח שמכין לו את מרק השעועית עם הסלוף - ועד לחבר מועצת העיר, שנעצר ללחוץ לו את היד. הזמר ישי לוי, אגב, מתגורר בשכנות ליצחק ("200 מטר בקו אווירי ממני") וגם ניסים גרמה לא רחוק.
מקרב הזמרים, החבר הטוב ביותר של יצחק הוא חיים משה, שהפך לסבא שבוע אחד אחריו. "אנחנו מדברים בעיקר בלילות, אחרי הופעות, צוחקים יחד לפני שנרדמים. אני לא שולח ווטסאפ וסמסים, לא יודע לתפעל את זה. יודע רק 'סנד' ו'אנד'. אני חלש מאוד טכנית, לא מצליח לקלוט. לא יודע לפתוח מחשב.
"כשאני רוצה לשמוע שיר חדש, הבת שלי מראה לי איפה ללחוץ פליי. אני רואה אנשים יושבים בבר השכונתי עם הטלפונים, ואחרי שמזמינים - אין עם מי לדבר. כולם רק בטלפון, כמו מטורפים".
לא רק בראש העין, גם בג'לג'וליה ובכפר קאסם הסמוכים הוא מרגיש בבית. "אני מופיע שם בחפלות עם השירים שלי. מרגיש כמו בן בית, מתנהגים אלי יפה מאוד. בצעירותי שיחקתי כדורגל כמה עונות בהפועל ג'לג'וליה. האנשים בינם לבין עצמם מסתדרים, לצערנו הפוליטיקה הורסת כל חלקה טובה. כשממשלות מעורבות, הצרות מתחילות. אני ניטרלי מבחינה פוליטית. חיה ותן לחיות. אף אחד לא אוהב מלחמות".
מה דעתך על חוק הלאום?
"משהו שם לא מובן. כאזרח המדינה זה נראה משהו לא נעים. יכול להיות שמישהו קפץ קצת מוקדם מעל הפופיק, ולא ניסחו או הכניסו עוד איזו פסקה פה פסקה שם, בשביל לרצות את כולם ולא להראות שאנחנו גזענים או וואטאבר. זה מורכב. אני מניח שאנשים שמיומנים בעניין הזה יותר ממני ישבו וחשבו, ובכל זאת קמה סערה".
אפרופו דברים לא נעימים, אתה עדיין מהמר?
"בקטנה. היו תקופות שהיינו משתוללים, אבל נרגענו פלאים מאז. אני מעדיף לשחק על גרושים. הריגוש בכסף קטן הוא אותו ריגוש כמו בכסף גדול, זה רק בשביל ה'דודא' להיות שותף למשחק. במונדיאל האחרון לא הרווחתי כלום, רק הפסדתי".
ליצחק אין גם בעיה להודות בהיכרות אישית עם משפחות שהמשטרה מייחסת להן מעורבות בעולם התחתון. "אני מכיר את כולם שנים רבות, חבר של כולם. הופעתי באירועים שלהם במשך שנים. אני בא לאירוע של שמחה, לא לאירוע פשע. מה יש לי לפחד? מה, באתי להרע למישהו? הסר דאגה מליבך. מי שלא חי את זה ולא מכיר, אולי חושש. מי שמכיר, אין לו שום סיבה להירתע".
קובי פרץ ישב עד לא מזמן בכלא על העלמות מס. גם לך היו בעיות עם הרשויות בתחום הזה.
"לפני המון שנים. כמו חלק גדול מחבריי, לצערנו. הסתדרתי איתם, ומאז אני עובד רק מסודר. האמת, כבר שכחתי מזה. כסף זה לא הבעיה שלי".
אתה נחשב לגבר נחשק, קשה לעמוד בפיתויים?
"זה קשה, אין ספק. חיי הלילה מאוד מפתים. כשאתה חווה את זה בשטח, אין ספק שאתה צריך להיות חזק מאוד, עם ראש על הכתפיים. כי מה זה לעשות טעות בלילה? שתית שתי כוסיות וחצי, ואתה מוצא את עצמך במקום אחר פתאום.
"צריך לשמור על ראש צלול. במיוחד היום, בעולם הדיגיטלי, שכל הזמן מצלמים אותך. נגעה בך ההיא, ההיא 'בוא רק רגע', ופתאום אתה רואה תמונות בפייסבוק. לכן אתה צריך להיות זהיר מאוד. מצד שני, זה חלק מהעבודה. אני לא יכול לשים מחסום ולהגיד שלא יתקרבו אלי.
"לאורך שנים תמיד היו הצעות. גם הטרדות חיוביות, שמחמיאות, אבל אני לא ילד. אני יודע לשים גבול. מעולם לא ישנתי מחוץ לבית, אחרי הופעות אני חוזר הביתה. זה המבצר, זה הכי חשוב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו