ה"פראנקנסטורם"

פעמים אינספור שימשה ניו יורק תפאורה לסרט הוליוודי עתיר תקציבים. אך מי שביקר אמש בעיר התוססת בעולם היה עשוי לחשוב כי כל חמשת רבעיה הוסבו לסט של שובר הקופות התורן על סוף העולם. אף על פי שהצילומים עוד בעיצומם, לסרט, תתפלאו, כבר יש שם שמעיד רבות על הצלחתו המובטחת בקופות. הם קוראים לו "פראנקנסטורם".

ובעיר שבה הכל גדול מהחיים, סופה שמסכנת חיים מבטיחה לא רק סצנות בסגנון ארמגדון אלא גם דרמה במיטבה. תושבי ניו יורק מצידם, כולם כוכבים בפוטנציה, שמחו כמובן לעטות על עצמם את התפקידים הראשיים. שלשום, זמן קצר לפני שהעיר הועברה למצב חירום, עוד נהרו מיליונים לחנויות וחיסלו כל שהיה על מדפי המרכולים. אתמול, בדיוק לפי התסריט, כבר נותרו רוב הניו-יורקרים ספונים בבתיהם, מותירים את הנוכחות ברחובותיה הסואנים של ניו יורק לכמה תיירים עקשנים ונהגי מוניות אופטימיים.

צילום: רויטרס
עריכה:יוגב חברון

גם ברשויות המקומיות שיתפו פעולה ברצון עם העלילה. הסערה, שזכתה לשם החביב "סנדי", אמנם הגיעה לחופיה של העיר רק אתמול, אולם עיריית ניו יורק החליטה להקדים תרופה לסופה, וכבר שלשום הפסיקה כליל את התחבורה הציבורית, וגזרה הלכה למעשה מצור על העיר ללא הפסקה.

וכשכולם ממלאים את תפקידם למופת, התמונות הראשונות שזלגו מהסט מרשימות וזוכות, איך לא, לתהודה בכל העולם. ובזמן שאני, אשתי ובתנו הפעוטה צופים בסרט מבעד לחלון, ושכנינו הסטודנטים יוצאים להצטלם עם ענף שקרס ברוח, צלצול הטלפון מחזיר אותי באחת למציאות (והרי תמיד אומרים לנו: "כבו את הטלפונים בכניסה לאולם הקולנוע"). "מה קורה-!" תוהה אמי מעברו השני של הקו. "ראינו בחדשות, זה נראה נורא". האייפון רוטט, הודעה מאחותי: "אתם בסדר-!" ואז תורו של הפייסבוק: "פינו אתכם-" שואלים החברים.

במהלך הניסיונות להרגיע, לספר לכולם שבינתיים מדובר בסך הכל ברוח חזקה ובקצת גשם, שבבית חם ונעים, הטון בקולי נשמע לי לפתע מוכר מאוד. דקה של מחשבה, ואני מבין. שיחות כאלו ניהלתי לאחרונה לפני יותר מעשור, עת הייתי חייל בן 20 שהתגורר בירושלים בשיאה של תקופת הפיגועים. "הכל בסדר, אני בבית, המצב לא נורא כמו שהוא נראה בטלוויזיה". תבניות אינן רק נחלתן של ההיסטוריה, אלא קודם כל של תגובה אנושית.

ואולי מפני שיש משהו במצב חירום שמרגיש לנו הישראלים קצת כמו בית, כל ההתרחשות פה נתפסת כמוגזמת, כמעט הזויה. אולי בגלל זה אנחנו לא קנינו 70 ליטר מים ואורז לשבועיים (מסע הרכישות שלנו הסתכם בשני פנסי כיס - כחול בשבילי, ורוד בשבילה). אז האם אין חכם כבעל ניסיון או שמא השאננות וה"זלזול הישראלי" יהיו הפעם בעוכרינו? נצטרך לחכות ולראות. בינתיים, אנחנו בדירתנו הקטנה בברוקלין, מכוסים היטב, מחכים שהסרט ייגמר.