עם חברים כאלה: על סוגיית איתן ברושי

הפזיזות הרבה שבה חרץ שלשום יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי את דינו של חבר סיעתו ח"כ איתן ברושי וקבע שהוא עבריין מין, ואגב כך החליט לסלק אותו ממוסדות המפלגה ודרש ממנו להתפטר מהכנסת, מעוררת שאלות קשות לגבי תפקודו כמנהיג המפלגה השנייה בגודלה בכנסת וכמי שנושא את עיניו לתפקיד ראש הממשלה הבא.

גם ראשת האופוזיציה החדשה ציפי לבני שהיא משפטנית שכיהנה בתפקיד שרת המשפטים נהגה בחיפזון כשתבעה מברושי להסיק מסקנות ולהתפטר. היא אמרה כי יש לגלות "אפס סובלנות לתקיפה מינית. על פי הפרסום, אין לברושי מקום ברשימה ובכנסת". הגב' לבני יודעת היטב שגם חשודים בביצוע עבירות מין נהנים מחזקת החפות כל עוד לא הורשעו בדין.

בעקבותיה או במקביל ללבני הזדרזו להכפיש את שמו של ברושי ולתבוע את סילוקו משורות המפלגה גם יו"ר הועדה לביקורת המדינה ח"כ שלי יחימוביץ' שכתבה כי "לברושי ולעברייני מין מסוגו אין מקום בכנסת ובציבוריות". יו"ר סיעת המחנה הציוני בכנסת ח"כ יואל חסון הוסיף עוד אגרוף בבטנו של ברושי והודיע לו שאם לא יתפטר מהכנסת הוא יפעל להדחתו מכל ועדות הכנסת ולהקפיא את פעילותו הפרלמנטרית מטעם הסיעה. גם הח"כיות של מרצ תמר זנדברג ומיכל רוזין הצטרפו למיידי הבליסטראות.

יש להניח שההתלהמות של הח"כים מהעבודה על ברושי באה בעקבות האירוע החמור שבו נגע בישבנה של ח"כ איילת נחמיאס־ורבין במהלך סיור של חברי הסיעה בדרום. היה זה מעשה חמור, שהצדיק צעדי חקירה וענישה נגדו, אבל ח"כ נחמיאס־ורבין החליטה שלא להגיש נגדו תלונה.

קשה להבין מדוע גבאי, לבני וקבוצה של ח"כיות מוערכות, מזדרזים לצאת נגד חברם לסיעה בטרם הוכח דבר וחצי דבר מכל השמועות והחשדות (כשאפילו המתלוננת האלמונית באירוע שהיה לפני 15 שנה לא הגישה תלונה במשטרה). מדוע הם אינם לומדים מהתנהגותם של חברי סיעת הבית היהודי שסכרו את פיהם כשהתנהלה חקירה נגד חברם יו"ר ועדת החוקה ח"כ ניסן סלומינסקי שנחשד בהטרדות מיניות ומהדורות החדשות בטלוויזיה כבר סיפרו שעומדים להגיש כתב אישום נגדו ובסופו של דבר התיק נסגר ולא היה אפילו צל של כתב אישום.

כמובן שאם יוכח שיש בסיס לחשדות נגד ברושי ויוגש נגדו כתב אישום, אתייצב בראש הדורשים את סילוקו מהכנסת ומהחיים הציבוריים, אבל בינתיים מדוע לא להתאזר בסבלנות?