משטרת החתונות

לפני חמש שנים, בערך, בערב חג השבועות, עמדנו רעייתי ואני מתחת לחופה. עבורה זה היה ניסיון ראשון, עבורי פרק ב'. סיבוב שני, או ניסיון ללוחות שניים, אחרי הראשונים שנשברו, במין תיקון שבועות פרטי. 

כל אחד מהחברים ניסה דימוי מוצלח יותר או פחות כדי לתאר את האירוע האינטימי והנפלא באמת שלנו. מעבר לכל הדימויים, העובדה הבולטת היתה שאני הבאתי איתי לחתונה שלושה ילדים נרגשים ולבושי חג, ואשתי לא. 

מרוב התרגשות ומעמסה רגשית, גם התעלפתי קלות קצת לפני הטקס - אירוע דבילי ביותר, שעדיין מתדלק חלק גדול מהבדיחות שחברינו טובי הלב נוהגים לנעוץ בי. ובכל זאת, מה שבעיקר זכור לכל האורחים, ושגם אנחנו כנראה לא נשכח, הוא העובדה שאנחנו בעצמנו - החתן והכלה - ערכנו את החופה.

אני לא מכיר אף אחד שרוצה לנהל את טקס הנישואים השני שלו בדיוק לפי השטאנץ של הראשון. רוב המתחתנים המנוסים ילכו על תפנית חדה. לחתונה השנייה שלי הוזמנו קצת פחות מעשירית ממספר האורחים בראשונה. 

לא נאלצתי ללחוץ יד ולו גם לפרצוף אחד שאני לא מכיר. זאת חתיכת תפנית. חוצמזה, החלטנו לעשות המון דברים בעצמנו. קישטנו ועיצבנו בעצמנו, קצרנו שיבולים, הקמנו את החופה וטיפסנו על סולמות כדי להעביר שרשראות מנורות מפותלות בין ענפי עץ התות שעמד שם וגנב את ההצגה. וכן, גם את טקס החופה בנינו, ערכנו, התעלפנו והנחנו בעצמנו.

זה לא שלא הזמנו רבנים. הזמנו. כחברים וכאורחים. הם באו, נתנו נשיקה ומתנה ועלו לברך ולשיר. אבל מעולם לא ניגשנו להירשם ברבנות, כי החלטנו שאנחנו לא בעניין של חיזוק מונופולים. בטח שלא בעניין החשוב הזה. הרבה מהזוגות הנשואים שנכחו שם אמרו שאם הם היו מתחתנים שוב, היו עושים את זה בדיוק כך. והם לא התכוונו לקייטרינג המפונפן או להתעלפות המרהיבה, אלא לחופה - שהיתה לגמרי שלנו.

לאחרונה התברר לנו שאנחנו עבריינים. אמנם עשינו את זה לפני שנחקק החוק, ותמיד נוכל לטעון שזה היה לשימוש עצמי, אבל יש מחוקקים שהיו רוצים שאנשים כמונו יוגדרו כמסוכנים לציבור וייזרקו למקום המיועד להם - מאחורי הסורגים. זה נשמע קצת מצחיק - אחרי הכל, שנינו אנשים שמסוגלים ללכת קילומטר עם הקקי של הכלבה בשקית עד שנמצא פח - ואז מתברר לך שזה לא באמת כל כך מצחיק.

•  •  •

בשבוע שעבר, קצת לפני תשעה באב ולפני הזריחה, הגיעו כוחות משטרה לדלת ביתו של הרב דוב חיון ולקחו אותו למעצר. הרב חיון לא נאשם בהסתה, חלילה, ואפילו לא בזיוף תעודות הסמכה או כשרות. 

הוא לא נחשד בנטילת שוחד וודאי שלא בפגיעה בתלמיד או תלמידה. הרב חיון נלקח לבית המעצר בחיפה מכיוון שערך חופה יהודית ללא אישור מהרבנות הראשית לישראל. באמת קטסטרופה שאין להעלות על הדעת. 

צריך לומר כמה מילים על האירוע המחפיר הזה, וקודם כל על המשטרה. כל מי שאי פעם ניסה לפנות למשטרה ולהתלונן על אדם שמטריד אותו או מאיים על חייו, יודע שהיא לא ממהרת לבצע מעצרים. אז מה היה דחוף כל כך במקרה של דוב חיון? או במילים אחרות - מי הרים טלפון למשטרה ודפק על השולחן כדי שהמעצר המפואר הזה ייצא לפועל? 

ומשהו גם על הרבנות, לכבוד חג האהבה של ט"ו באב. אולי משהו כמו: עכשיו - אחרי המעצר הכל כך "יהודי" הזה - עוד יותר מתחשק לכם להתחתן ברבנות, נכון? 

במונדיאל האחרון, "מלך השערים" היה השער העצמי, כולל אחד בגמר. אבל מעולם לא זכינו לראות איזו מספרת עצמית לחיבורים, או טיל עצמי ב"וולה" מ־30 מטר. הרבנות, במהלך שאין שני לו, הוכיחה שאפשר... 

במחי מעצר אחד, שמישהו מאוד מאוד רצה בו אבל לא ממש חשב עליו, הצליחה הרבנות לירות לעצמה ברגל ולמעשה להכריע לטווח הרחוק את הוויכוח הציבורי. 

חבל שבאותה הזדמנות אף אחד לא הציע להשתמש בהסכם ההסגרה עם ארה"ב ולדרוש מהאמריקנים לעצור ולהסגיר לישראל את כל עורכי החופות הלא אורתודוקסים. אם כבר, אז כבר.

 

אינני מכיר את דוב חיון, אף ששם משפחתו הוא שם המשפחה של אמי ז"ל. אבל אני יודע למה הוא נעצר. זה קרה מכיוון שהיה ברור לכולם שאף אחד לא יחסום כביש, איש לא יכה שוטר, יקרא למישהו "נאצי" או יעלה באש תחנת אוטובוס. 

כאן עולה השאלה: למה? למה לא נחסמו כאן כבישים כמו שאחינו החרדים יודעים לעשות אחרי שעוצרים מישהו משלהם, גם על עבירה אמיתית וחמורה? למה אותם עשרות אלפים שמבקשים להתחתן בטקס אלטרנטיבי - עם סלב מהתקשורת, רועה רוחני או סתם מחוץ לרבנות - לא יצאו לרחובות והקימו צעקה?

קודם כל, זה עניין של סגנון. שלא לדבר על זמן פנוי. מי שתומכים באנשים כמו חיון הם לרוב אנשים עסוקים. הם עובדים, כותבים וקוראים. הם לומדים תורה. אין להם זמן להפגנות. אבל הסיבה העיקרית היא שברור לגמרי שהמערכה כבר הוכרעה. המונופול יישבר, אם לא היום אז מחר. וכשאתה לא חש במצוקה קיומית, אתה לא יוצא לרחובות.  

•  •  •

לקראת החתונה הראשונה שלי ביקשתי מהרב החשוב שהזמנו לעשות את הטקס כמה שיותר שוויוני. שגם הכלה תגיד משהו. שגם היא תיתן טבעת. 

הרב הביט בי בעיניו הטובות ואמר שבעוד 20 שנה כל החתונות כבר תהיינה שוויוניות לגמרי. זה ברור. אבל עכשיו טרם הגיעה השעה, ולכן אני מתבקש לחוס עליו ועל שמו הטוב ולהניח לו לסיים את הטקס כמו שהוא רגיל. 

"אחרי סיום הטקס אני ארד מהבמה, ואז היא יכולה לתת לך מה שהיא רוצה: טבעת, דלי, סטירת לחי. הרי היא אשתך עכשיו", הוא התלוצץ ב־1998. 20 שנה חלפו, וברבנות שום דבר מהותי לא השתנה.

רוב הפתרונות שניתנו לאחרונה למקרים שנחשבו אבודים מבחינת הרבנות - ניתנו על ידי בתי דין פרטיים ואלטרנטיביים, כלומר "עבריינים". 

כל עבריין כזה, ששובר את המונופול, עושה טובה גדולה לחיים היהודיים בישראל וטובה גדולה לא פחות לרבנות עצמה, שהבלעדיות המוחלטת מנוונת אותה ואת האנשים המצוינים שלה ולא מאפשרת להם לצמוח, להעז, להשתמש בכלים הקיימים בעולם התורה כדי לעשות את מה שברור גם להם שהגיע זמנו. 

יום יבוא והרבנות תגיד תודה לכל מי שעזר לה להשתחרר מעצמה ומהמונופול. עד אז, כולנו נסתפק בכך שמישהו שם יבין שמחלוקות בענייני אמונה ותפיסות עולם לא אמורות להגיע לאזיקים ולחדרי המעצר.

(איור: עציון גואל)טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו