האצות דופק, הזעה, חולשה ורעד בגוף. בזמן התקף היפוגלוקימיה, שבו יש עודף אינסולין בגוף שמביא לנפילת סוכר, יש אנשים שממש מרגישים שהם עומדים למות. לא פחות. הרבה פעמים זה נגמר באכילה בלתי נשלטת של סוכר ומוצריו. בפעמים אחרות אפשר לשלוט בזה, אבל התחושה הכללית מפחידה אותנו, חולי הסוכרת, שמתמודדים עם התסמינים האלה.
את הסוכרת "קיבלתי" בגיל 12. עם השנים למדתי לחיות איתה בשלום ולנהל חיים בריאים עד כמה שאפשר. מי שחי את חייו לצד הסוכרת (בין שזו סוכרת נעורים מסוג 1 או סוכרת מסוג 2) מנהל שתי מלחמות: האחת - זו המוכרת יותר - המצב שבו יש עודף סוכר בדם, ולשם כך יש טיפולים מתקדמים וטכנולוגיה מפותחת שמקלים את חיינו. השנייה - מצב של התקף היפוגלוקימיה, כשאין טיפול טכנולוגי. יש את מוצרי הסוכר הידועים, בקבוקי סוכר, טבליות ואפילו זריקה למצב של איבוד הכרה. אבל הטיפול חייב להיות מיידי.
רבים חושבים שעודף סוכר הוא הגורם המסוכן ביותר לחולי הסוכרת, זה נכון, אבל הוא לא היחיד. נפילות הסוכר הן מסוכנות וחמורות לא פחות. הן מיידיות, ומסכנות חיים. תפתחו תיק של סוכרתי, או אפילו תסתכלו לו בכיס - בטח תופתעו לראות שלצד המזרק הוא מחזיק שם דווקא סוכר.
כששמעתי על האם החשודה שהזריקה אינסולין לבנה הפעוט ביודעין, נזכרתי בפעם הראשונה שחוויתי "נפילת סוכר". זה היה מלחיץ ומבהיל. פעם אמרו לי שזה דומה להתקף חרדה או אפילו להתקף לב. זה טראומטי ולא פשוט. מאז למדתי לזהות את התסמינים ולהתמודד איתם.
אני לא יכולה לחשוב מה עובר על ילדים קטנים, שלא לדבר על תינוקות, שמזריקים להם אינסולין מבלי שיש להם סוכר גבוה. מדובר בהתעללות איומה ואף בסיכון חיים!
אל תקלו ראש בעניין הזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו