המרוץ הישראלי אחרי תקשורת בינלאומית אוהדת, שבוחנת את הסיבות להמשך הסכסוך ולא מאמצת את הנרטיב הפלשתיני בצורה אוטומטית, נראה לרוב כמו מרדף חסר סיכוי. עם זאת, יש אור בקצה המנהרה, כשמול מה שבישראל מרגישים כתקשורת חד־צדדית, המקושרת לשמאל, החלו לצוץ גופי תקשורת שמאמינים בלאומיות בלי להתנצל, מכירים בבעייתיות של ההגירה האסלאמית לעולם המערבי, נלחמים בתרבות הפוליטיקלי־קורקט הנוטה להגזים, ואפילו תומכים ללא פשרות בישראל.
אחד הגופים הללו הוא The Rebel (המורד) הקנדי והשמרני. בראש המורדים, שסיימו לאחרונה ביקור בן יותר משבוע בישראל, עומד עזרא לבנט, יהודי־קנדי. הוא הקים את "המרד" לאחר שה־Sun News Network שבה עבד נסגרה בעקבות יד רגולטורית של ממשלת קנדה, שלא אהבה את מסריה השמרניים.
עם הסגירה החליט לבנט לא לוותר. הוא הציע לכמה עיתונאים שעבדו איתו לא להפקיד את כספי הפיצויים שלהם, שילם להם מכיסו - והקים גרסה אינטרנטית ולוחמנית, שבה ידה הארוכה של ממשלתו של ג'סטין טרודו לא יכולה לגעת. התקציב היה נמוך, חבר של לבנט תרם מבנה שעמד להיהרס בתור בית למערכת, ההפקה היתה לואו־טק, אבל סרטוני היו־טיוב שהקבוצה הפיקה הוכחו כאפקטיביים והמסרים המושתקים התקבלו היטב על ידי הקהל. כיום עומד מספר המנויים של The Rebel ביו־טיוב על 948 אלף, 8,000 סרטונים, על גבי כל הפלטפורמות, זכו ליותר ממיליארד צפיות, ובנוסף, לכל אחד מהעיתונאים־המורדים יש כמות גדולה של עוקבים ברשתות החברתיות.
אז מה החבר'ה האלה עשו בישראל? סיפרו את הסיפור כמו שאנחנו חווים אותו. לבנט נוהג לומר שיש את הנרטיב של השמאל ואז יש את האמת, והם בצד של האמת, שאותה הם מעבירים לצופים. בבית הוא נלחם בטרודו ובמדיניותו הליברלית, ובהשפעה ההרסנית של ג׳ורג׳ סורוס על ההגירה לקנדה ועל השתלטותו על התודעה הקנדית. כאן מורדיו סיפרו על החשיבות של רמת הגולן מול הטבח בסוריה, פיקוח האו"ם הכושל על חיזבאללה בלבנון, חשיבות גדר ההפרדה, העובדה שהפליטות הפלשתינית קיבלה קביעות לכל הדורות הודות לאונר"א, והעובדה שישראל המושמצת היא מקום רב־תרבותי, משגשג, דמוקרטי וסובלני שמאפשר גם לדורשי רעתה להתבטא.
בקיצור, הם מביאים לידי ביטוי את כל מה שלא מספרים לצופים ב־CNN, ב־BBC ובתאגיד השידור הציבורי הקנדי CBC. בנוסף, הם אפשרו למעגל הקרוב של התומכים והתורמים שלהם, רובם לא יהודים, לבקר בנקודות החיכוך המדוברות ולקבל הסברים ממיטב המומחים, שמסבירים את ההיגיון של מדינת ישראל.
האיזון של אחמד
כמו בכל גוף תקשורת, גם ל־The Rebel יש כוכבים. קייטי הופקינס ("הלוואי שהייתי יהודייה!") היא קצינה לשעבר בצבא הבריטי, כוכבת תוכניות ריאליטי עם פה גדול, שלא עושה חשבון לתקינות הפוליטית. היא גם נהנית מ־860 אלף עוקבים ברשתות החברתיות. היא משלבת אידיאולוגיה עם פרובוקציות ועוקצנות.
לדוגמה, היא לא חוששת לדבר על תרבות האונס אצל מהגרים באירופה, וזאת דרך הקריאה לשחרורו של פעיל הימין הבריטי, טומי רובינסון, שעבד ב־The Rebel ונשפט בהליך בזק לעשרה חודשי מאסר על ביזוי בית המשפט, זאת בגלל שהעביר בפייסבוק, ב"לייב", את כניסתם לבית המשפט של חשודים מוסלמים באונס ילדים. בנוסף, הופקינס מביעה תמיכתה בישראל ובממשלות לאומיות ברחבי אירופה, ומצליחה להעביר את מסריה החשובים בצורה משעשעת וחריפה, שמוציאה מכליהם עיתונאים ליברלים, שנכנסים לטנטרום של צדקנות כלפיה.
בלי פחד. קייט הופקינס // צילום: אורן בן חקון
עיתונאי נוסף שהתלווה לקבוצה הוא טאנביר אחמד, פסיכיאטר אוסטרלי־מוסלמי ממוצא בנגלדשי, שמסקר אתגרים בחברה המוסלמית באוסטרליה. הוא גדל על שנאת יהודים ושנאת ישראל, והיום נחשב על ידי רבים בקהילתו כבוגד. אבל לאחמד גישה פרקטית וריאלית. שנאת היהודים קהתה ברגע שהחל ללמוד עם ילדים יהודים באוסטרליה ואף הוזמן לחגיגות בר המצווה שלהם.
שנאת ישראל פומפמה לאורך כל חייו, והביקור כאן היה פוקח עיניים מבחינתו, בהבנה כמה רמת האיום על הישראלים היא אמיתית, כמה המדינה קטנה וכמה הסטריאוטיפים של הסכסוך מציירים הכל בשחור ולבן, כשבאמצע יש המון אפור.
אחמד מוצא את עצמו מאזן את הקבוצה שלעיתים יכולה לגלוש לאולטרה־לאומנות, וכמי שעוסק רבות בתסמונת פוסט־טראומטית, התרשם מהעובדה שהתסמונת הזו בחברה הישראלית מאובחנת במספרים קטנים יחסית, למרות אינספור מלחמות ואירועי טרור. הוא זוקף לכך את העובדה שהסולידריות של החברה ישראלית עם חייליה וצה"ל, שמתחברת לתחושת השליחות וההגנה על הבית, יוצרת חוזק נפשי אצל המשרתים. במקומות אחרים בעולם, כשחיילים חוזרים לביתם, המעטפת הזו לא קיימת, והם לעיתים מתקבלים בבוז ובחוסר הערכה, כך לדבריו.
הקרב על השיח הציבורי
לבנט מביט בעיתונאים שלו, חומת ההפרדה מולם. הוא נחוש לשנות את השיח: "יש כוח לתקשורת אלטרנטיבית. כל יו־טיובר הוא משמעותי ככוח הסברה. האנשים שנמצאים בסיור שלנו בישראל קיבלו כל כך הרבה מידע, שהופך אותם לידענים גדולים יותר מ־99% מהעיתונאים שיושבים במשרדם הממוזג.
"אגב, אסור להתמקד רק ביהודים. בעולם, לרבים מהם ישראל וביטחונה לא כל כך חשובים, כמו ללא יהודים. לחלקם חסמים שמונעים מהם לתמוך בישראל. הם מתיישרים לתקינות הפוליטית, שם ישראל מוקצית. בנוסף, חלק מיהודי העולם תומכים בגבולות בטוחים עבור ישראל, אבל לא מביעים זאת בהקשר למדינתם. זה יוצר דיסוננס אצל הציבור הרחב, שגם אם הוא תומך בישראל, הוא רואה שיהודי ארצו לא תומכים במניעת הגירה מוסלמית, שהיא הסיבה המרכזית לעליית האנטישמיות באירופה. על כן ישראל חייבת למצוא בעלי ברית חזקים בקהל לא יהודי".
לבנט מוסיף טיפ לצרכן התקשורת הישראלי: "תלמדו מטראמפ שלא לקבל את ההנחה שתקשורת המיינסטרים ניטרלית. יש ליטול ממנה את הסמכות המוסרית לקבוע מה נכון ומה לא. אפשר לראות את הסטנדרט הכפול שלה ביחס לטראמפ מול אובאמה, כמו גם ביחס לנתניהו מול קודמיו. גישה זו יכולה ליצור אצלם ספק לפעם הבאה שידווחו בצורה מוטה, ביודעם שיהיה מי שיצביע על כך. ההטמעה של המונח 'פייק ניוז' על ידי טראמפ היא הצלחה ענקית בקרב על השיח, ואנחנו כאן כדי להמשיך את הקרב הזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו