קשה להבין את הסתירה הזאת: בצפון – בסוריה ובלבנון – שילוב מופתי של מדיניות, דיפלומטיה, ביצועים צבאיים ותפיסה אסטרטגית צבאית. לעומת זאת בדרום, קרי רצועת עזה – כאוס. צה"ל הפיל את הכדור על גבול עזה.
ראש הממשלה נתניהו צבר הרבה נקודות בניהול המערכה בצפון על כל ממדיה, ומצא ברמטכ"ל שותף מבריק לניהול השילובים הצבאיים, התיאומים, ההצלחות יחד עם הניהול הדיפלומטי והניסיון להשיג יעד מרחיק לכת מול איראן. והנה פתאום, הרסיס ההוא בישבן – מכאיב. והשר נפתלי בנט מפיק את המיטב.
הצמרת הצבאית לוקה בשני סעיפים. האחד, הרמטכ"ל גדי איזנקוט לא תופס את עצמו כחלק מההנהגה הלאומית. אז אולי אלו חדשות בשבילו, אבל במדינה היהודית לאור הרקע שלה ומלחמות הקיום שלה – הרמטכ"ל נמצא במעמד של שותף להנהגה הלאומית. הוא לא סתם ראש מטה של כוחות צבא יבשתיים ואוויריים. הוא צריך לדבר. לתקשר עם הציבור ובייחוד עם תושבי מערב הנגב.
הציטוט מישיבת הקבינט הודלף כנראה מחוץ לכל הקשר, כדי לתת מצג מסוים. אז אפשר להתעלם ממנו. מה שאי אפשר להתעלם ממנו זו השיטה הקלאסית הנהוגה בפיקוד הצה"לי מקדמת דנא: כשיש כישלון מקצועי, תעביר מיד את הדיון למישור ה"ערכי" או ה"מוסרי". הלהג המוסרי נועד ברוב המקרים לכסות על מחדל מקצועי.
הסעיף הבעייתי השני שהפך לכרוני בצמרת הביטחון, זאת הערכת חסר של האויב. נכון שמי שעוסק בטילים שיעיים, בלוני תבערה מתגמדים בתפיסתו. אבל זה לא אומר שחמאס אינו איום אסטרטגי. התפיסה של האחראים לביטחון ישראל היא צודקת, בגדול: היעד העיקרי לטיפול הוא סוריה; עזה זו פעולת הסחה.
אם כך, צה"ל היה צריך להבין את זה ולא לאפשר לפעולת הסחה משנית מטעם איראן להתנפח לממדים של מטרד אסטרטגי. אם מתקיים דיון בקבינט, ואם מתגלים סימני דמורליזציה בדרום, ואם עשרות אלפי דונמים נשרפים – זאת הידרדרות מיותרת. כל הסמטוכה הציבורית הזאת היא בסופו של דבר תולדה של כישלון צבאי, ולזה אחראי פיקוד צה"ל.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו