דנה פאן־לוזון || בת 40. אשת טלוויזיה. נולדה ומתגוררת בפתח תקווה. נשואה לגיא לוזון, מאמן בית"ר ירושלים בכדורגל. אמא לאריאל, בן 11 וחצי, ואליה, בת 8. השתתפה ב"מחוברים פלוס", הגישה את "בוקר חם" ברשת, ובימים אלה מגישה ב"כאן מונדיאל"
מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?
"בפורים שעבר התחפשתי לשוטרת יחד עם הבת שלי. לפני זה לבשתי מדים בצבא, שירתי בחיל המודיעין והרגשתי שאני עושה תפקיד חשוב וסודי. גדלתי בפתח תקווה, ומילדה של אמא ואבא הפכתי לחיילת עצמאית שחוזרת פעם בשבועיים הביתה. רציתי להיות בבסיס סגור ורציתי להיות איפה שכל הבנים, במקום מסוכן. פעם בשבועיים הייתי עולה על האוטובוס הביתה מקריית שמונה, עם חיילים מותשים, הרבה מהם היו צנחנים עם הקיטבג הענק הזה, והרגשתי כזאת גאווה לעלות על אוטובוס ש־80 אחוזים ממנו הם גברים - וגם אני, הכי קטנה, שהתיק ענק עליה".
מתי בפעם האחרונה פגשת מישהו ששינה את חייך?
"לפני 12 שנים. פגשתי את הפסיכולוג שלי ואני ממשיכה איתו עד היום. אני מאוד יציבה במערכות היחסים שלי, והפסיכולוג שלי לגמרי שינה את חיי, ייצב אותי ולימד אותי להסתכל על דברים אחרת. בגללו גם החלטתי לעשות תואר בפסיכולוגיה, ואני מאוד מאמינה בדבר הזה, בטיפול. זו מתנה שאדם יכול להעניק לעצמו. עכשיו אני לומדת פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, אחרי תואר ראשון בתקשורת וכלכלה מאוניברסיטת תל אביב. אני מורחת את הלימודים, אבל בסוף זה ייגמר".
הייתי בטוחה שתגידי שזו הפגישה עם בעלך, מאמן הכדורגל גיא לוזון.
"את גיא ראיתי בחתונה של אחותי. יותר נכון, הוא ראה אותי - אני הייתי עסוקה בחתונה. הוא בירר עלי פרטים, והמפגש הראשון באמת היה במועדון ה'למון', שבו עבדתי בכניסה בתור סטודנטית. אני זוכרת שהכנסתי אותו למועדון עם אח שלו. הדרכים שלנו הצטלבו עוד כמה פעמים אחר כך, יחד עם חיזור עיקש של גיא. אחרי שישבנו לדבר בפעם הראשונה, הבנתי שיש מולי בחור ישר עם לב טוב".
מתי בפעם האחרונה התרגשת?
"לפני שבוע, בטקס של הבן שלי, שסיים את הלימודים ביסודי. הוא עמד עם דגל ישראל, והם עשו תהלוכה ושמו את 'התקווה'. ואני, כששמים לי את 'התקווה' ואני רואה ילדים עם דגל,אני בוכה, לא יכולה לעצור את זה. אני מדברת על זה עכשיו וזה עולה לי. רק מי שגר תקופה בחו"ל יבין את זה".
ואת גרת לא מעט בחו"ל, תמיד בעקבות הקריירה של גיא. מתי בפעם האחרונה עשית רילוקיישן?
"הרילוקיישן האחרון שלנו היה לאנגליה, לפני כשלוש שנים, ושנתיים קודם לכן עשינו רילוקיישן לבלגיה. עברנו לאירופה פעמיים בגלל העבודה של גיא, שקיבל שם משרות אימון - סטנדרד ליאז' מליגת העל הבלגית היתה הקבוצה הראשונה, וצ'רלטון את'לטיק מליגת המשנה האנגלית היתה השנייה. אנחנו חזרנו לארץ יחד, אבל עד היום ניגשות אלי נשים ואומרות לי שהן חזרו לארץ אחרי רילוקיישן והבעל נשאר בחו"ל, ומספרות לי על הקושי. כשאני שומעת את זה, הלב שלי קורס".
מתי בפעם האחרונה למדת שפה חדשה?
"לפני ארבע שנים וחצי, בבלגיה. מדברים שם צרפתית או פלמית, והיה לי מאוד קשה, אז ניסיתי להיות חיובית ונרשמתי ללימודי צרפתית בסיסית. ישבתי שעות וניסיתי לדעת כמה שיותר מילים כדי שיהיה לי קל להתחבר, כדי שאני אדע לבקש עוף במכולת. לא ידעתי לקרוא ומה לקנות, והכל שם בצרפתית וזו פשוט התעללות. בסוף הצלחתי להגיע לרמה בסיסית, ואני נורא מבינה היום מה זה להיות עולה. אתה מרגיש שאתה נמצא בעולם, אבל העולם לא שלך, וזו הרגשה קשה. לגיא היה שם מתורגמן צמוד, ואת הילדים הסעתי לבית הספר הבינלאומי, שבו דיברו אנגלית".
מתי בפעם האחרונה היית במשחק כדורגל?
"לפני הרבה זמן. אנחנו אחרי פגרה ארוכה, אבל אני אהיה בשבוע הבא בגומלין של בית"ר ירושלים מול צ'יחורה סצ'חרה הגיאורגית בטדי. אבל אני צופה עכשיו בכדורגל כמעט 24 שעות ביממה".
טוב, אין לך ממש ברירה עכשיו, את לוקחת חלק פעיל בשידורי המונדיאל.
"מאוד רציתי להיות חלק מהמונדיאל ואני שמחה שזה קרה. אני מתחברת אליו, כי יש בו את כל הדברים שאני מכבדת ואוהבת בכדורגל: הביחד, הרגש והאנושיות - וגם המידע. ממש לומדים על כל מדינה ונבחרת. על היפנים גילינו כמה הם מסודרים, כשהם ניקו אחריהם את חדר ההלבשה, ונבחרת פנמה גרמה לנו להבין כמה הם עם אופטימי ומוקיר תודה. המונדיאל הזה שונה, כי כל הפייבוריטיות עפו, ויש בו מסר ותקווה, ובגלל זה כולם נהנים ממנו. לא רק החזק מנצח והכל יכול לקרות".
ויש גם את עניין המִחשוב של השיפוט.
"לדעתי, כל מה שקורה עם המערכת של השופטים הממוחשבים זה מראה לחברה, והכניסה של המחשבים יצרה דרמה בלתי רגילה, בשאלה על השתלטות המכונה על האדם. חלק מהאנשים שמחים, וחלק חושבים שזה גומר את הכדורגל. וגם נשאלת השאלה לאן נגיע, אולי באמת בסוף שופטים יהיו רובוטים. כרגע, עדיין, השופטים הם בני אדם, אבל בעוד 20 שנה? לכי תדעי".
בדרך כלל את מוקפת בלא מעט גברים על המסך. מתי בפעם האחרונה נתקלת בשוביניזם?
"אני חייבת לציין שאני מרגישה רוח של שינוי, תחילתה של תקופה אחרת. זו רוח קלה, אבל כל כך נעימה, ולא בא לי שהיא תפסיק. בתוכניות טלוויזיה עדיין שמים יותר נשים לצד הגברים, מאשר בפרונט, ועדיין הגברים מקריאים את רוב הטקסטים. אבל השינוי מתחולל ויש פתאום מודעות לזה".
מתי בפעם האחרונה הימרת על זהות המנצחת במונדיאל?
"יש לי את ההימורים שלי, אבל לא בטוח שהם יהיו רלוונטיים עד פרסום המדור. מה שכן, השנה הלב שלי היה עם קרואטיה, בגלל משפחת רקיטיץ'. הכרתי את איוואן ורקל רקיטיץ' כשעשיתי את הסדרה 'נשות הכדורגלנים האמיתיות'. רקל לא רצתה אותו כי הוא כדורגלן, הוא חיזר אחריה שמונה חודשים, ובסוף הם התחתנו. מאז אני בקשר איתם, וכשהוא בעט את פנדל הניצחון מול רוסיה, נורא שמחתי בשבילם והסתמסתי איתם".
מתי בפעם האחרונה צפית בריאליטי?
"החודש. צפיתי בריאליטי 'כמה רחוק', כי עניינה אותי השאלה כמה רחוק נשים ילכו למען אהבה. הן מאוד רוצות לפגוש גבר, אבל התשובה לשאלה אם יהיו מוכנות לעזוב הכל ולעבור ליפן או לברצלונה מורכבת, ושמחתי לראות שזה לא מובן מאליו שמישהו קם ועוזב את החיים שלו ברגע".
את השתתפת בדוקו־ריאליטי, זה היה צעד מוצלח מבחינתך?
"'מחוברים' נתנה לי את הכוח להתחבר לעצמי. להגיד את האמת בלי לחשוב זה משחרר, וזו היתה חוויה מעצימה בצורה בלתי רגילה. הסדרה עשתה לי כל כך הרבה, שקשה לי למצוא מילה שתכיל את כל השינויים והחוויות שעברתי בעקבותיה. קיבלתי עשרות מכתבים מנשים שהזדהו איתי, ושהרגישו שהסיפור שלי הוא גם שלהן, מהמקום של הקושי הבלתי אפשרי לרצות, להיות גם אמא וגם 'אשתו של' ולהיות גם עצמך. פעם הרגשתי רע אם לא סיימתי עם הכביסה ועם הבית המבולגן ועם הזמנת הטייק אווי, והיום הפסקתי עם המקום הזה שאני כועסת על עצמי או מצפה מעצמי".
מתי בפעם האחרונה בישלת ארוחה נהדרת?
"השבוע, אני לא יודעת אם נהדרת, אבל הכנתי קציצות במיץ עגבניות ואורז. אני שונאת לבשל, אני מרגישה שזה בזבוז זמן, אבל כשהילדים אוכלים את מה שהכנתי, אני מרגישה האמא הכי טובה בעולם".
אגב אוכל, את שומעת הרבה שאת "רזה מדי" ו"תאכלי משהו"?
"כל הזמן, כל הזמן שואלים אותי אם אני אוכלת. אני מבינה את ההתעסקות של אנשים בדבר הזה, כי אני באה ממשפחה שמתמודדת עם עודף משקל. הייתי חייזר בבית שלי - אני לא הייתי צריכה להתמודד עם הדבר הזה, ומסביבי כולם תמיד היו בדיאטות כל הזמן. זה מרגיש שכל העולם בדיאטה ואני לא בדיאטה, כי אני בן אדם שאוכל בריא. זכיתי בגנטיקה טובה, ואני תמיד מאוד פעילה. כששואלים, אין לי כבר כוח להסביר שאני אוכלת, ואני מרגישה שלא מאמינים לי. לפעמים אני עונה 'לא אכלתי כלום כבר יומיים', וגם כשאני אומרת שאני אוכלת, לא מאמינים לי. הבת שלי כמוני בדיוק, וזה מוריד ממני הרבה מאוד התעסקות. אני לא צריכה לדאוג למשקל בקטע בריאותי".
מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?
"אני מאמנת פילאטיס מוסמכת ומשתדלת לעשות לעצמי פילאטיס, אבל יש מצב ששבוע עובר ואני לא מספיקה. כשאני עסוקה מאוד זה לא קורה, אבל זה תמיד מתאזן בסוף".
מתי בפעם האחרונה יצאת לבלות?
"זה לא קורה הרבה. לא היה לי הרבה זמן באמצע המונדיאל, וחגגתי באמצע יוני את יום הולדתי ה־40 אז הלכנו לחגוג במסעדה, גיא ואני. 40 זה ציון דרך, אבל אני לא עושה מסיבות הפתעה ואירועים, אני חוגגת בצנעה, לא מתחברת לחגיגות גדולות. כל אחד שיעשה מה שטוב לו, אני פחות אוהבת".
מתי בפעם האחרונה ניקית את הבית?
"השבוע. בגלל שיש פה כלב, הוא מחונך אבל קורים עניינים, ולילד נשפך משהו, ואת מכירה את זה. אני כל הזמן מעבירה סמרטוט ועושה קצת שואב בסלון, אבל בגדול אני משחררת. לא חייבים לאכול ליד שולחן, ואם יש פירורים אני עוברת עם השואב. אני ממש לא אובססיבית על ניקיון".
תספרי לי קצת על הדבר המתוק הזה.
"את פונץ' אימצנו לפני שלוש שנים, כשעברנו ללונדון. כשהבנתי שאני צריכה להעביר את הילדים עוד פעם אחרי שנה וחצי בבלגיה, רעדתי. פחדתי שהם יתפרקו ורציתי להסיח את דעתם מהקושי, אז אמרתי להם שאנחנו עוברים ללונדון ושם אנחנו הולכים להביא כלב. זה היה הדבר הכי חכם שעשיתי. הכלב הזה הציל אותנו. הילדים היו מאושרים והתעסקו בו, רצו איתו בחצר, והיה להם חבר אמיתי שחיכה להם בכל יום. כשעמדנו לחזור מלונדון לישראל, זו היתה פרוצדורה מייגעת של חיסונים ומסמכים, ובשדה הכלוב היה קטן מדי - ואמרו לי שהוא לא יעלה איתנו לטיסה. זה הסתדר רק ברגע האחרון".
מתי בפעם האחרונה התמכרת לסדרת טלוויזיה?
"אני צופה ב'סיפורה של שפחה' והייתי מכורה גם ל'שקרים קטנים גדולים'. אהבתי את שתיהן מאוד, ואפשר בקלות לראות את הקו המחבר ביניהן. חומרים שעוסקים בעולמן של נשים זה תמיד מרתק, ומעבר לזה שעכשיו השיח החברתי כולו עוסק בפמיניזם, קל מאוד לראות את עצמך בסדרה".
מתי בפעם האחרונה קנית משהו יקר ומטופש?
"אני לא קונה. גיא אומר שאני הבונקריסטית בבית. אני ממש לא מבזבזת הרבה כסף, אני מאוד ריאלית. אני קונה ממש כשצריך, ואני תמיד אנסה למצוא אופציה זולה. אני לא אישה של שופינג. אני מסדרת את הציפורניים לבד, אין לי סבלנות ללכת למקומות, אין לי כוח לזה. אני קונה לבד בגדים ומותגים, הרוב זארה וכאלה. אין לי מותגי על, אני לא מבינה את הקטע".
מתי בפעם הראשונה הופעת בטלוויזיה?
"הפעם הראשונה שבה הופעתי בתור מגישה היתה בפינה בערוץ 2, בתוכנית הבוקר עם משה דץ, לפני בערך שמונה שנים. אחרי שעברתי אודישן מצולם מול אברי גלעד, המצאתי פינה לעצמי - 'זמן של פאן', והייתי כותבת, מצלמת ומגישה אותה לבד. זה לא קרה לי במקרה, אני עובדת על זה קשה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו