"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
"חיי מדף": עלייה במידות החום
הסופר הוא חזאי המתעתע בצופיו; הוא עשוי להבטיח להם חמסין ולהפתיע עם סופת שלגים
אור כאפשרות של ריפוי. מתרחצים בחוף בהרצליה

"חיי מדף": עלייה במידות החום

הסופר הוא חזאי המתעתע בצופיו; הוא עשוי להבטיח להם חמסין ולהפתיע עם סופת שלגים

עמר לחמנוביץ
, עודכן

"בסל היו עצי הסקה, כרעתי על ברכי וערמתי את העצים במבנה אוורירי, ומאחר שרוח הפרצים באה מהכיוון הנכון, ובזכות כמות מספקת של שבבי עץ, עלה בידי להדליק את האש מיד. זה היה תנור משובח, החום החל להתפשט בחדר ברגע שהלהבות נאחזו היטב מאחורי הברזל היצוק, וכשהחום פשט בפני נעשיתי עד מהרה ישנוני. עצמתי את עיני. 'אני מתגרש', אמרתי" (מתוך "ארור אתה נהר הזמן" מאת פר פטרסון; מנורבגית: דנה כספי, הוצ' כתר).

מזג האוויר הוא המנוע בכתיבתו של פר פטרסון. הוא כותב בדרך כלל באביב, "התקופה הטובה ביותר לכתיבה וזמן התקווה", כדבריו. אבל כנורבגי מצוי, הגשם של נובמבר מעסיק אותו ללא הרף, וכמו כל המדינה הוא "קצת מדוכא" כשהחורף מתמשך מעבר למצופה. כששומעים זאת מפיו, רואים באור שונה את הלהבות שמאחורי הברזל היצוק, את מעילי צמר הכבש ספוגי הכפור, את האד התמידי העולה מן הנהרות.

הדיון על ספרות חמה או קרה נכלא בדרך כלל לתחום גיאוגרפי: בין שאלו מותחנים סקנדינביים המחביאים גופות בערבות לפלנד הקפואות או בלשים ואינטלקטואלים הנעים ללא הרף בסנטה טרסה הלוהטת שבצפון מקסיקו, מקום התרחשות הרומן "2666" מאת רוברטו בולניו. האקלים אינו רק אפשרות לאפיון מקום אלא משמש הלכה למעשה כנייר לקמוס של תחושות. הקורא מתרחק ומתקרב, נזהר ומתחכך בטקסט, בהתאם לרוח שמופחת ממנו.

האקלים הספרותי אינו מחויב לטמפרטורה. הוא כלי אפקטיבי לניכור או לאובססיה; החום והקור הם אמצעים נהדרים למספר המדווח או, לחלופין, לגיבור המעורב עד לשד עצמותיו בעלילה. המצב הנפשי הוא עניין למטאורולוגים, ובמובן זה הסופר הוא חזאי המתעתע בצופיו; הוא עשוי להבטיח להם חמסין ולהפתיע עם סופת שלגים. אל תסמכו על קור רוחו של הכותב - ייתכן שבתוכו רוחשת בערה גדולה שעתידה להתפרץ ולסכן את קוראיו.

עבור אנשים הסובלים מהפרעה רגשית עונתית, האור הוא אפשרות מזהירה של ריפוי. במדינות מוארות, כמו ישראל, אחוז הלוקים בהפרעה נמוך למדי. אבל הסופר מציע "חשיכה נראית", כשם ספרו המפורסם של ויליאם סטיירון, שכשהוא כותב על אפלת הדיכאון הוא מתאר "מין כאב עצבים נפשי אשר לחלוטין אינו מוכר בחיים הנורמליים".

הספרות, אם כן, הופכת את האקלים - על גרמי השמיים, משבי הרוח וקרני השמש - למצב פיזי. ניתן לחוש בהם, על כאביהם ועונגיהם, בפעולת הקריאה. הם מסייעים לגיבוש העולם המדומיין שהטקסט מציע. כמו הקול הספרותי, גם החום והקור הנושבים מן הדף מציבים את תודעתנו בעמדה מסוימת, והם מבהירים לנו איזו צידה עלינו לקחת למסע שלפנינו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...