יוסיף יו, בן 43, הגיע למוסקבה לרבע גמר המונדיאל מול רוסיה בטיסה ישירה מזאגרב, כדי לשוב באותו הלילה ובאותה טיסה, אם קרואטיה תפסיד. היא ניצחה בפנדלים, והוא החליט להישאר וללכת איתה באש ובמים.
מאז עברו ארבעה ימים, והוא מסתובב עם ז'קט ביד ולובש אותם הבגדים שאותם הוא מכבס כל לילה בכיור של חדר האמבטיה במלון שלו. בשנתיים האחרונות יו חי בזאגרב, אבל הוא נולד באוסטרליה להורים שברחו מיוגוסלביה הקומוניסטית ב־1963. פעמיים ניסה אביו לגנוב את הגבול, ורק בפעם השלישית הצליח. אבא שלו סיפר לו שהיה שם רע ושלא היה באמת הבדל בין סטאלין לטיטו, המנהיג שלהם: "כשיש קומוניזם, אתה מאבד את עצמך ואת החיבור ללאומיות שלך".
הוא אוהד היידוק ספליט ("יש לנו את הקהל הכי מטורף בעולם. הסתובבתי באנגליה וזה לא דומה לספליט"), ומסתובב פה לבוש כמובן בחולצת המשבצות האדומה־לבנה של נבחרתו, שאי אפשר לטעות בבולטות שלה. "האדום והלבן - יש להם משמעות היסטורית אצלנו", הוא מסביר, "היתה קרואטיה האדומה וקרואטיה הלבנה, כמו מזרח ומערב גרמניה, עד שהיה תהליך של איחוד".
משבצות כחול-שחור - התלבושת המרכזית של קרואטיה במונדיאל // צילום: רויטרס
קרואטיה נבלעה אחרי מלחמת העולם השנייה בתוך יוגוסלביה, וכמה חודשים לפני המלחמה בבלקן ב־1990 נזרעו זרעי הפורענות במשחק בין דינמו זאגרב לכוכב האדום בלגרד, שלא הגיע לסיומו בגלל מהומות אימים ביציעים ועל הדשא.
בשיא הבלאגן בעט זבונימיר בובאן, הכוכב הצעיר של דינמו, בשוטר סרבי שתקף אוהדים של קבוצתו. זו היתה בעיטת מספרת או קרטה, שהפכה את בובאן לגיבור עם קרואטי לתמיד. המשחק הזה במקסימיר הועבר בשידור חי בטלוויזיה, והיה סמל לכך שאפשר לבעוט במשטר.
תשוקה, גאווה ושחיתות
אני שואל את יוסיף על ההבדל בין קרואטים לסרבים. "הסרבים יותר דומים לרוסים ולבולגרים, אנחנו בלקנים יותר מערביים", הוא מסביר. "השפה שלנו ושלהם דומה, אבל האל"ף־בי"ת שלהם קירילי כמו ברוסיה ושלנו לטיני. אנחנו קתולים והסרבים אורתודוקסים".
איתי אנגל, עד מומחה למלחמה בבלקן, סיפר לי אתמול שהמהלך הראשון של העצמאות הקרואטית היה הקמת נבחרת כדורגל, ובובאן, היום איש משכיל שעושה דוקטורט על הנצרות באירופה, הפך לקפטן.
דאבור שוקר, הקרואטי מספר 1, שהביא את הנבחרת למקום שלישי בצרפת 1998 והיום מכהן כנשיא ההתאחדות הקרואטית לכדורגל, הפך מגיבור לאיש הכי שנוא במדינה. הוא לא מתכחש לחיבתו לפשיזם ולהערצה להיטלר הקרואטי, אנטה פאבליץ', שלקברו עלה במדריד.
שוקר בחצי גמר גביע העולם ב-1998 מול ליזראזו הצרפתי // צילום: אי.אף.פי
שוקר הפך את הכדורגל, שהיה קדוש במדינה, למושחת, ובעקיפין - דרך האיש הכי חזק בכדורגל זדרבקו מאמיץ', שגרף מיליונים בהעברות של לוקה מודריץ' ודיאן לוברן - סיבך את שניהם בעדויות שקר ואף בסכנה של עונשי מאסר.
יוסיף אומר שהתשוקה והגאווה הופכות שם את הכדורגל לכזה. נשיאת המדינה, קולינדה גרבר־קיטרוביץ', הגיעה בטיסה שבה ישבה במחלקת תיירים, ונולה ג'וקוביץ' הסרבי אמר שלשום בווימבלדון שהוא בעד קרואטיה, ונחתך על ידי התקשורת הקרואטית. זה מלמד על חבית שתמיד תבעבע, אבל לא חשוב כבר מה יהיה הערב, תוציא כמעט את כל 4.5 מיליון הקרואטים לרחובות. סיכויים? יוסיף אומר שלעומת 98', אפשר להגיע ממש עד הסוף. "אנחנו והאנגלים זו אותה מדרגה, וגמר? אם נגיע, נוכל לוותר על זה?"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו