בעולם משלהן: נוקאאוט בין־יבשתי
כמו בשלושת המונדיאלים הקודמים, גם גביע העולם 2018 יכתיר אלופה אירופית - מה שמחדד את הפערים הגדלים בין נבחרות היבשת הישנה לאלו מדרום אמריקה • וגם: לוקה מודריץ' נראה כמועמד הטבעי לעצור את הרצף של לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו, והמכנה המשותף לארבע המדינות
1 בפעם החמישית בהיסטוריה הגיעו ארבע נבחרות אירופיות לחצי הגמר, מה שאומר שאירופית תזכה בגביע העולמי בפעם הרביעית ברציפות. כשתעשה זאת, מי שזו לא תהיה, היבשת הישנה תגדיל את הפער שלה מדרום אמריקה ל־9:12 במניין הזכיות. לפיכך, נשאלת השאלה אם יש פה מגמה או מקריות, ונדמה שהאמת, כרגיל, נמצאת איפשהו באמצע.
קודם כל, וחשוב להזכיר, יש הרבה יותר אירופיות מדרום־אמריקניות - ברוסיה היחס הוא 5:14 - וכמעט תמיד זה היה הפער. נוסף על כך, גם בארבעת המקרים הקודמים שבהם הפיינל פור הורכב מארבע אירופיות (1934, 1966, 1982, 2006) הטורניר נערך על אדמת היבשת הישנה. רק פעם אחת, בשבדיה 1958, זכתה דרום־אמריקנית (ברזיל של פלה) על אדמת אירופה, נתון שמבהיר שלמיקום הטורניר השפעה גדולה על זהות הזוכה.
ואולי, בכל זאת, כן אפשר לייצר קו פרשת מים, נניח באזור אמצע שנות ה־90, התקופה שבה הוקמו הפרמייר ליג וליגת האלופות ונכנס לתוקף חוק בוסמן. מאז 1998, כשכל אלה כבר פעלו, המאזן חד־צדדי: 1:5 במניין הזכיות לנבחרות אירופיות ו־5:19 במספר המשתתפות בחצי הגמר (כולל הטורניר הנוכחי, שזה קצת יותר גבוה מהיחס המקורי).
הצרפתים בטירוף. מגיעים טריים, יחסית, לחצי הגמר // צילום: אי.פי.אי
מתקבל הרושם שהולך ונפתח פער בגישה הכללית למשחק, בתשומת הלב המקצועית, בתשתיות ובמתן ההזדמנויות שמקבלים שחקנים ממדינות אירופיות - נניח בלגיה, שרוב שחקניה בפרמייר ליג, או אפילו איסלנד, ששולחת את נציגיה לליגות חזקות. נכון, רוב השחקנים הדרום־אמריקנים גם כן משחקים באירופה, אך ברמת הנבחרת חסרה שם, מלבד באורוגוואי, תוכנית עבודה. המון רגש ותשוקה יש ביבשת הלטינית, וזה בלט מאוד ברוסיה, אבל עושה רושם שבטורניר הזה דווקא השקט הנפשי הוא המתכון להצלחה. תשאלו את ספרד.
2 שבע נבחרות בלבד היו עם שש נקודות אחרי שני המשחקים הראשונים. מקסיקו הודחה בשמינית, רוסיה ואורוגוואי ברבע - וכל הארבע האחרות מרכיבות את תמונת חצי הגמר. ומה שמשותף לכל הארבע האלה הוא שבמשחק השלישי הן הרשו לעצמן להעלות הרכב משני ולאפשר מנוחה לשחקנים רבים. אנגליה ובלגיה אחת מול השנייה, קרואטיה מול איסלנד וצרפת מול דנמרק.
"אני מתכוון לנצל את ההזדמנות הזאת", הסביר דאליץ', שמול הוויקינגים השאיר על הספסל שבעה שחקנים מוצהבים ובכל זאת ניצח 1:2. "בטורניר כזה אתה לומד מהר מאוד כמה חשוב לשמור על השחקנים", הודיע מרטינס, לפני ששינה את כל ההרכב ב־0:1 של הבלגים על האנגלים, שגם הם עלו עם שחקני הספסל.
הדרישה הפיזית הגבוהה בטורניר הזה - חומרים אסורים או לא - מוכיחה שבדיעבד כולם צדקו. החשש היה ששינוי קיצוני כל כך בהרכב יפגע במומנטום, אבל כל ארבע הנבחרות האלה ידעו לשמר את המתח ולהתרכז במטרה כשהנוקאאוט הגיע.
לחצי הגמר הן באות כמעט ללא פצועים או מושעים משמעותיים - תומאס מונייה בבלגיה זה החיסרון הגדול ביותר - וזה כבר ניצחון גדול שלהן על השיטה.
מודריץ' על הכתפיים. בדרך לזכייה מרשימה בכדור הזהב? // צילום: אי-פי-איי
3 לוקה מודריץ' זכה מול רוסיה בתואר השחקן המצטיין בפעם השלישית בטורניר. אם קרואטיה תגיע לגמר, ובטח אם תזכה, הקשר הדינמי של ריאל מדריד יהיה מועמד בכיר למצטיין המונדיאל וגם לכדור הזהב. מה שבטוח הוא שלאו מסי, כריסטיאנו רונאלדו וניימאר לא יהיו מצטייני הטורניר, וסביר מאוד שאחרי עשור הפרס האישי החשוב מכולם לא יהיה של הארגנטינאי או הפורטוגלי. לגבי הברזילאי, הוא הגיע לרוסיה במטרה לאיים על מקומות 1-2 בהיררכיה, ונדמה שרק הידרדר בדירוג.
מודריץ' מייצג מגמה במקרה הזה. ההצטיינות שלו לא נובעת מכוכבות, אלא מקבוצתיות ומהקרבה. מול המארחת, למשל, הוא אמנם בישל שער, אבל גם מסר 102 פעמים ב־82 אחוזי דיוק, השלים 10 דריבלים, יצר ארבעה מצבי כיבוש והעביר עשרה כדורי רוחב לחבריו. גם בבלגיה, שעבורה כבר כבשו תשעה שחקנים שונים (אחד מהם עצמי), קשה לשים את האצבע על מישהו אחד, ואותו דבר לגבי אנגליה וצרפת.
המסקנה המתבקשת היא שתם עידן הכוכבים שמובילים נבחרת לתואר. בגביע העולמי במתכונתו המודרנית קשה לייצר מראדונה, פלה, גארינצ'ה או פאולו רוסי, שלוקחים קבוצה עד הסוף ומצטיינים לאורך כל הדרך. היום הקבוצתיות חשובה יותר, הנבחרת שתצליח תהיה זאת בעלת השיטה והארגון ולא זאת ששמה את מבטחה בזוג רגליים אחד, מוכשרות ככל שיהיו.
המהפכה האנגלית. הממלכה בטירוף // צילום: אי-פי-איי
4 עוד קצת מספרים: 11 שערים נכבשו ברבע הגמר, שבעה מתוכם עם הראש ואחד נוסף עצמי של פרננדיניו מקרן - הוכחה נוספת שמצבים נייחים ומשחק אגפים הם הקלף החזק ברוסיה 2018; אפס כרטיסים אדומים נשלפו בשלב הזה, ובסך הכל הורחקו רק ארבעה שחקנים בטורניר כולו. אגב, גם ב־2014 לא היו מורחקים ברבע הגמר, כחלק מהוראה של פיפ"א לשופטים שלא לפגוע במשחק; לטוטנהאם מספר הנציגים הגבוה ביותר בטורניר כעת עם תשעה. אחריה מנצ'סטר יונייטד עם שבעה וליברפול עם ארבעה. הצלחה אנגלית מוחלטת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
