"חיי מדף": לשבות את הקהל הנינוח

פרץ הריגוש שבשער השוויון. הציפייה למחולל הדרמטי, למפץ, לרגע שבו מגדל הקלפים שנבנה באיטיות ובזהירות קורס ללא התרעה אל תוך עצמו, מותיר תפזורת של תרחישים ורגשות. משחקי גביע העולם בכדורגל שומרים ערב־ערב על הצופה בהם דרוך, נתון לסכנה. הוא מודע לצומת המתקרב, שעיקוליו יאפשרו חורבן, ולחלופין תהילה.

האם הציפייה הדרוכה היא אלמנט חיוני לצופה במשחק הכדורגל, ולחלופין גם לקורא ולצופה ביצירת האמנות? האם הידיעה כי בכל רגע עלול להתרחש הלא־צפוי נחוצה כדי לשבות את "הקהל הנינוח", כהגדרתו של ולטר בנימין, בחיקו של עולם מדומיין ומופרך, אך כזה שנושא עבורו גורל קיומי?

סט הכללים שאנחנו נוטלים על עצמנו בכניסה לעולם המשחק הוא גם המצב הנפשי הנחוץ ליצירת האמנות. שכן באמצעות המשחק אנחנו סופגים את הערכים האנושיים הבסיסיים ביותר. זהו אימון מתמשך, סימולציה שתפקידה להיטמע בנפש האדם, להפוך לפעולה לא־רצונית - פעולה חוזרת ונשנית שמסייעת לכישורי חיים. "המשחק, הוא ולא אחר, הוא אבי כל הרגל", כתב בנימין, "את האכילה, השינה, ההתלבשות והרחצה יש להחדיר למוחו של הזאטוט הסרבן בעזרת משחק, לפי מקצבם של פזמוני ילדים. ההרגל נכנס לחיים כמשחק, ושמץ משחק שורד בו, אפילו בצורותיו הנוקשות ביותר, עד הסוף" (מתוך "ביקורת ומראית-עין", רסלינג 2015, מגרמנית: טלי קונס).

לנצח תיוותר בקרבנו אפשרות קטנה של משחק - כמיהה מובנית למתח והמתנה למעשה לא שגרתי. אנחנו ממתינים להפתעה, ואף על פי שעצם ההמתנה להפתעה הופכת אותה לצפויה ובנאלית - אנחנו נפעמים כשהיא מגיעה. כך במשחק הכדורגל, וכך ביצירת האמנות: האפשרות להיות מופתעים היא שמחזיקה אותנו קשובים ודרוכים.

ובכל משחק, אנחנו מכינים את עצמנו לקראת הדרמה. השינוי אינו מתרחש מעצמו. תפאורת האולם השחורה מתמזגת עם האורות המתעמעמים, עשן סמיך מתפזר בחדר. האמן המבצע נכנס לבמה חרש, אט־אט, ועם הישמע הצליל הראשון - הצופה נלכד ברשת המתעתעת של המוזיקה. בהינף שרביט הוא עובר בין העולמות.

האמן מציע לנו כלים למשחק החיים. עלינו להבין כיצד להשתמש בהם. "על כל שחקן לקבל את קלפי החיים שלו; אבל ברגע שהם נמצאים בידו, הוא או היא צריכים להחליט כיצד לשחק עם הקלפים הללו כדי לנצח במשחק", כתב ווֹלטֶר. אנחנו מחכים במתח לשער השוויון לא רק עבור הקבוצה האהודה, אלא עבורנו - בניסיון למצוא את עצמנו בעמדה נוחה לניצחון, שתותיר לנו סיכוי להמשך. זה לא השחקן שכשל בכדרור אלא אנחנו - שביקשנו ללא הצלחה לפרוץ מערך הגנתי. כעת עלינו להתגבש שוב, לאזור כוחות ולהמתין בסבלנות להזדמנות הבאה. היא תגיע.

•חשיפה: צילומים מהפקת ענק של HBO בישראל

•אילת מציגה: כך נתמודד על אירוח האירוויזיון

•נטע TV: קמפיין ראשון לנטע ברזילי

את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום