זלאטן מי? בלי זלאטן איברהימוביץ', שעסוק עכשיו יותר בהגעתו ל"עירו" של לברון ג'יימס, לוס אנג'לס, שבדיה תשחק בשבת ברבע הגמר בסמארה, אחת משמונה הגדולות ברוסיה 2018. איזה כבוד לנבחרת הנחושה והחזקה מאוד פיזית ומנטלית הזאת, שכזכור הפילה חלל נבחרות גדולות ממנה כמו הולנד ואיטליה, עוד בדרך לכאן.
אמיל פורסברג, מספר 10 בצהוב־כחול, בעט בדקה ה־66 את הכדור יקר הערך שפגע במנואל אקנג'י והפיל בפח את השוער השוויצרי יאן זומר. שבדיה לא היתה ברבע גמר המונדיאל כבר 24 שנה, וההחלטה של המאמן שלה, יאנה אנדרסון, להשאיר את האייקון הבוסני־שבדי בבית מעלה שוב לדיון את חשיבותם (או אולי לא כל כך) של כוכבי־העל בטורניר של שבעה משחקים, שבו לערך הקבוצתי, המלכד, שלא מקדש פולחן אישיות, יש כנראה, לפחות בנבחרות מסוימות, ערך עליון.
נחזור לפורסברג. הוא דור שלישי למשפחה של כדורגלנים. סבא שלו וגם אביו, כמוהו, התחילו בסונדסבאל והתפתחו, אבל אמיל כבר השיג בקריירה שלו יותר מאבותיו. הגעתו לרד בול לייפציג, עוד כשהיתה בליגה השנייה בגרמניה, הכניסה הרבה אנשים להלם, אבל לפני שתי עונות הוא היה המבשל הבכיר בחמש הליגות הטובות באירופה. פורסברג, גיבורה של שבדיה, הוא צנוע ועניו, האנטיתזה הגדולה למורשת זלאטן, וגם אבא שלו אומר שהוא אחד המרואיינים הגרועים ביותר שיש, כי ממש משעמם.
יאנה אנדרסון מאושר. בחר את האנשים הנכונים למשימה // צילום: אי.אף.פי
אבל אתמול, בסנט פטרבורג, לא רק שכבש את השער היחיד והיקר - עשר דקות לסיום הוא גם הציל שער שוויון שוויצרי בטוח מראשו של בריל אמבולו.
שווייץ אולי השיגה החזקת כדור משמעותית, אבל זה היה סרק־סרק, והנבחרת של ולדימיר פטקוביץ' הגיעה למצב ראשון רק שבע דקות לסוף המחצית, אבל בלרים דזמאילי בעט בצורה רשלנית. בכלל, ג'אקה ושאקירי, מי שהיו אמורים להתחכם על היתרונות המובנים של השבדים, לא ממש נכנסו למשחק. אז פורסברג בעט מ־17 מטר את כדור הזהב שלו, ושווייץ ניסתה, עם שני חלוצים עכשיו, לחזור, אבל התנפצה בגדול על חומותיו של הקרחון ההגנתי, שעשוי מחומרים בלתי מתכלים מסוגו של אנדראס גרנקוויסט, שבבוקר אמר לנו שהסיכוי 50-50, ועכשיו השלים ל־100, אף שה־VAR לקח לו פנדל בזמן פציעות.
שבדיה חזק בעניינים ואני עוד מחכה למאמן שלהם, יאנה אנדרסון, שיצחק כבר. הבן אדם כנראה נולד בלי שריר החיוך.
