ב־2010, כשלברון ג'יימס ביצע את "ההחלטה" ולקח את כישוריו לסאות' ביץ', הפרשנות הכי מעניינת סביב זה היתה לנסות להבין על פיה "מה לברון בעצם רוצה?", כלומר מה ג'יימס מעריך, ומה הוא הכי רוצה להשיג.
חשבנו שאם הוא רוצה "מלכות" הוא ילך לניקס; אם הוא רוצה "תארים" הוא ילך לבולס; אם הוא רוצה "נאמנות" הוא יישאר בקליבלנד; ואם הוא רוצה "לים" הוא ילך למיאמי.
הפרשנות ההיא התבררה בדיעבד כחצי נכונה, אבל ב־2018 אנחנו לא צריכים לנחש יותר. אמרו לנו. הצוות של לברון בעצמו הבהיר מה באמת מונח על השולחן כאן, בציוץ הרשמי שהודיע שהוא סיכם בלוס אנג'לס לייקרס. מה הוא מביא איתו לווניס ביץ', ומה הוא מבטיח להמשיך להביא.
לברון ג'יימס. ג'יימס בכלל מתמודד במישור אחר // צילום: אי-פי
"לברון ג'יימס, ארבע פעמים MVP, שלוש פעמים MVP של הגמר, 14 פעמים אולסטאר, וזוכה בשתי מדליות זהב אולימפיות, סיכם בלייקרס", לשון הטוויט, שמצהיר על בואו של המלך כמו בסרט מצויר, עם רשימת הישגים שחייבים להזכיר גם אם זה לא ממש קשור. לשם ההשוואה המתבקשת: בפקס שהודיע שמייקל ג'ורדן חוזר לבולס ב־95' היה כתוב: "אני חוזר".
דברו אליו במספרים
אבל משהו חסר כאן, לא? מה בעצם הושמט מהרזומה של מי שרבים כבר הכתירו לשני הכי גדול אי פעם? שלוש אליפויות. בקטנה. כנראה הן פחות חשובות מ־14 הופעות באולסטאר, ולמה?
ראשית, אולי כי הוא מתבייש ב־3, לעומת ה־5 של קובי ברייאנט או ה־6 של אתם־יודעים־מי. אבל שנית, וחשוב יותר - כי אנחנו חושבים שג'יימס משחק כדורסל, ואנחנו חושבים שכדורסל הוא ספורט קבוצתי. אבל ג'יימס בכלל מתמודד במישור אחר. הוא לא מתמודד מול גולדן סטייט, ולכן הישגים קבוצתיים לא חשובים. הוא מתמודד מול ג'ורדן, ושם זה הכל אישי. רק תפתחו ESPN.
זה הנראטיב של הדור הזה, שג'יימס עזר לעצב ועכשיו קוצר את פירותיו, שלפיו לא צריך 5 או 6 אליפויות כדי להיחשב לשחקן השני הכי גדול, ולהתקרב לסטטוס ה־GOAT. הימים השתנו. לא סופרים אליפויות עכשיו. ספרו את זה לקובי ברייאנט שרדף אחרי השישית עד שנשבר פיזית. או לשאקיל, שרדף אחרי החמישית, "כי לקובי יש", עד שקרס גם הוא.
ג'יימס. ביזנסמן בפעולה // צילום: אי-פי-איי
מה כן צריך? מספרים אישיים. צריך לתת 35-10-10, וגם אם מפסידים בגמר שנה אחרי שנה - אפילו בסוויפ - זה לא משנה.
לברון הוא ביזנסמן (סליחה, "הוא ביזנס, מן"). הוא רוצה להיחשב לשחקן הכי גדול אי פעם, והוא הבין של־6 אליפויות הוא כנראה לא יגיע, ויותר חשוב: לא צריך. ואם אתה ממשיך להשיג תארים אישיים באל.איי זה מקבל פקטור, כי הכל שם גדול יותר.
לברון בסך הכל עשה פה מה שכל מנהל עסק חכם היה עושה. קודם כל, לקח את הביזנס שלו מקליבלנד לאל.איי (לארבע שנים תמורת 154 מיליון דולר, ובסיום העונה השלישית יוכל לצאת מן החוזה) אבל במישור האישי - הוא זיהה, בנה ועכשיו תוקף את ה־path of less resistance בטיפוס אל עבר סטטוס ה־GOAT.
על הדרך לימד את כל מי שזה עוד לא היה ברור לו, מה הכי חשוב ללברון באמת. מוטב מאוחר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו