תופעה בלתי נמנעת בטורנירים הגדולים היא משחקים לפרוטוקול. לא פעם קורה שנבחרות מגיעות למחזור השלישי של שלב הבתים כשאין להן הרבה על מה לשחק, או שהבטיחו את מקומן בשלב הבא, אז הן מעלות שחקנים מחליפים ונהנות מהפריבילגיה שהרוויחו.
אל תוך הרשימה נכנס המשחק בין אנגליה לבלגיה הערב בקלינינגרד. הנבחרות של גארת' סאותגייט ורוברטו מרטינס דילגו לשמינית הגמר, והמפגש ביניהן יהיה בסך הכל קרב של מיקום. אלא שכשתישמע השריקה לפתיחתו, שתי הנבחרות יידעו בדיוק איך נראה המסלול הפוטנציאלי לגמר, ואילו יריבות הן עשויות לקבל אם יסיימו ראשונות או שניות. לכן השאלה המרכזית לקראת המשחק היא לא אם ירצו לנצח או אולי ינסו דווקא להפיד.
לאנגליה ולבלגיה שש נקודות ומאזן שערים זהה של 2:8, מה משעביר את ההכרעה ביניהן לסעיף הפייר פליי. מכיוון שלבלגיה צהוב אחד יותר, היא כרגע שנייה. במבט קדימה, למרות שהתמונה עדיין לא סגורה, עושה רושם שהמסלול הנוח יותר בשלב הנוקאאוט ממתין למי שתסיים שנייה. גם בבחינת יריבות, וגם מבחינת נוחות ומיקום.
"לנצח או לנצח"
לשנייה מצפים שני משחקי נוקאאוט במוסקבה, שם נמצא המחנה הבלגי, בעוד הראשונה בבית תיאלץ לנדוד לרוסטוב, קאזאן וסנט פטרבורג. האם הגיוני שהשתיים ישתדלו להפסיד, או לספוג צהובים כדי להרוויח מהנחות הסגנות? המאמנים טוענים כמובן שלא, אבל היו דברים מעולם.
בין השורות והדיווחים, מתקבל הרושם שסאות'גייט ומרטינס לא ששים להילחם במלוא הכוח על שלוש הנקודות. "יש אפשרות שאני אערוך 10 שינויים בהרכב שלי", אמר המאמן הספרדי של בלגיה; מאמנה של אנגליה גם כן טען ש"צריך לחשוב טוב על מנוחה לשחקנים".
"לנצח או לא לנצח?" שאלו כותרות העיתונים הבריטיים והבלגיים, שם עסקו בנושא בהרחבה. היו שהמליצו למאמנים על המקום השני בכל מחיר, והיו שטענו שאסור לבצע מהלך שכזה בטורניר שבו המומנטום הוא הכרחי להצלחה. שתי הנבחרות גם בוודאי שמעו על הנתון שמספר שמאז שהטורניר עבר למתכונתו הנוכחית, ב־1986, כל אלופות העולם היו כאלה שסיימו את הבית המוקדם במקום הראשון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
