פליקס קליין התקשה להאמין למראה עיניו: שבועות ספורים לאחר שנכנס לתפקידו כנציב הראשון של ממשלת גרמניה למאבק באנטישמיות, הוא גילה מקריאה בעיתונים כי הפך בעל כורחו ל"כוכב" במסע ההופעות של הזמר פעיל ה־BDS, רוג'ר ווטרס. ווטרס כלל בהופעותיו מסרי הסתה נגד קליין, בשל התגייסות הדיפלומט הגרמני הוותיק, במסגרת תפקידו החדש, נגד בנקים המאפשרים לתנועת ה־BDS להחזיק אצלם חשבונות.
"כרבים אחרים הופתעתי מאוד שווטרס - שבא לברלין כמוזיקאי - השתמש בקונצרט שלו כדי להשמיע הצהרה פוליטית", אומר קליין בראיון ל"ישראל השבוע", "שמחתי מאוד שרוב העיתונאים בגרמניה גינו את העובדה שהוא הפך אירוע מוזיקלי לאירוע פוליטי. לא אירתע מעימות עם ווטרס, אבל הייתי מעדיף לעשות זאת במסגרת דיון פוליטי ולא בדרך שבה הוא בחר. הופתעתי שהוא עשה עלי תחקיר. אני ופעולותיי הפכנו למוכרים גם בקרב חוגים שלא בהכרח היו מודעים לעבודתי. ווטרס תרם רבות לפרסום שלי".
קיבלת איומים מאז מונית לתפקיד?
"לא. קיבלתי כמה אי־מיילים אנטישמיים. אף שאיני יהודי, אני יכול להיות נתון למתקפות אנטישמיות. טוענים, למשל, שאני 'כלי' של היהודים. השולחים לא מזדהים, כמובן, בשמם. להערכתי הם גרמנים".
עם התגברות האנטישמיות בגרמניה בשנים האחרונות, דרשה הקהילה היהודית המקומית מהממשלה להתחיל להתייחס לבעיה ברצינות ולא רק בהצהרות טקסיות. אחד הרעיונות היה למנות נציב ממשלתי, שירכז את איסוף המידע על אירועים אנטישמיים, יגבש דרכי פעולה נגד התופעה וינחה את זרועות הממשל לזהות אנטישמיות ולהגיב עליה. לאחר סחבת ארוכה ממשלת גרמניה מינתה לתפקיד את קליין (50), משפטן ואיש משרד החוץ, שהיה אחראי בשנים האחרונות לקשרים עם ארגונים יהודיים. "המינוי הזה מהווה אחריות גדולה וכבוד מיוחד, מאחר שמדובר במשרד ממשלתי חדש, ובאמצעות עבודתי אוכל לקבוע קריטריונים לתפקודו", מדגיש קליין.
מכירים בעיקר את אושוויץ
השבועות האחרונים רק הדגישו את דחיפות ההתמודדות עם האנטישמיות הישנה והחדשה בגרמניה, זו של מהגרים ופליטים מוסלמים, הימין הקיצוני והשמאל הרדיקלי. רצח הנערה היהודייה סוזנה פלדמן בידי פליט כורדי־עיראקי זעזע את גרמניה, באופן שיצר בדיעבד את המשבר הפוליטי העכשווי, המאיים על יציבות ממשלת מרקל. אני שואל את קליין אם יהודייה־גרמנייה היתה צריכה להירצח כדי שיתחילו להתייחס ברצינות לסכנות מקרב ציבור מהגרים מסוים.
"עבורי ועבור הרוב הגדול בגרמניה, הרצח הזה גרם להלם", משיב קליין, "לפי הידוע עד כה, זה לא היה פשע שבוצע על רקע אנטישמי. עדיין, הבעייתיות הכללית של סוגיית האינטגרציה עולה מהמקרה הטרגי הזה. באופן מצער היו לאחרונה מקרי רצח דומים נוספים. הפליטים לא באו לגרמניה כדי להפיץ אנטישמיות או לבצע פשעים. הם באו הנה כי נמלטו על חייהם. בה בעת, יש לנו עסק עם מספר גדול של אנשים שגדלו במדינות שבהן יש לישראל וליהודים תדמית שאינה מקובלת עלינו. אנחנו צריכים למצוא דרכים להתמודד עם התופעה".
ב־2004, בעקבות גל אנטישמיות שהציף את רחבי אירופה בצל האינתיפאדה השנייה, ארגנה גרמניה ועידה בינלאומית גדולה למאבק באנטישמיות. מאחר שלרבים ממשתתפי הוועידה הלא־יהודים לא היה ברור מהי אנטישמיות, ניסחו ב־2005 מומחים מטעם האיחוד האירופי "הגדרת עבודה של אנטישמיות". הגדרה זו אומצה בידי ממשלת גרמניה רק ב־2017. קשה לא לתהות: מדוע עבר זמן רב כל כך בלי שדבר נעשה?
"זה לא מדויק", מבהיר קליין, "ב־2006 מונה במשרד החוץ הגרמני אחראי לקשרים עם הארגונים היהודיים, משרה שאותה מילאתי בארבע השנים האחרונות. היו גם פעילויות ברמה הבינלאומית. הדרישה למנות נציב אכן עלתה כבר לפני שנים רבות. ועדת מומחים לאנטישמיות, שמינה הבונדסטאג, קבעה בדו"ח המסכם שלה ב־2017, שיש ליצור את המשרה הזו. הבחירות בגרמניה עיכבו מעט את התהליך. אבל הזירה הפוליטית הגרמנית הגיבה ושמה ליבה לכך שעלינו להקים מסגרות שיילחמו באופן שיטתי באנטישמיות".
נוצר הרושם שהפוליטיקאים לא הבינו את ממדי הבעיה, לא האמינו שבגרמניה יש אנטישמיות וסברו שהבעיה האמיתית באירופה היא אסלאמופוביה.
"האליטה הפוליטית בגרמניה הכירה בכך שאנטישמיות מהווה בעיה. הקנצלרית וכל ראשי הסיעות בבונדסטאג השתתפו בהפגנה שנערכה בשער ברנדנבורג אחרי ההתפרעויות האנטישמיות בקיץ 2014 (בעקבות צוק איתן; א"ב). הבעיה היתה שבכלל החברה הגרמנית לא התייחסו ברצינות לאנטישמיות. אני מתכוון לטפל ביסודיות בפער הזה. מדאיג שרוב גדול באוכלוסייה הגרמנית סבור שאנטישמיות אינה אחת הבעיות הבוערות. מנגד, 80 אחוזים מהיהודים שחיים בגרמניה אומרים שהאנטישמיות התחזקה ורבים חווים זאת כאיום. העובדה שיהודים רבים לא מעזים לצאת לרחובות עם כיפה אינה מקובלת עלינו".
האם הפער הזה נובע מכך שרוב הגרמנים מאמינים שאין בגרמניה אנטישמיות בגלל "ההתמודדות עם העבר"?
"זו היתה תפיסה שגויה שרבים אחזו בה, ושנבעה מהרושם שהתמודדנו עם העבר, שהיו משפטי אושוויץ, שיש אתרי הנצחה. לא שמו לב מספיק לכך שמדובר במחויבות נמשכת שאין לה סוף. שנית, שיח ההתנערות מאחריות התחזק בגלל הגעתם של מוסלמים לכאן. לפתע היה אפשר למצוא אנטישמיות אצל אחרים. להרבה גרמנים לא ברור שהאנטישמיות אצל גרמנים לא־מוסלמים - לא נעלמה".
האם הציבור הרחב בגרמניה בכלל יודע מה זו אנטישמיות, או שעבורו רק אושוויץ זו אנטישמיות?
"מעט מדי ידוע על אנטישמיות בגרמניה היום. עם זאת, אני רואה שבתקשורת מדווחים יותר על אנטישמיות עכשווית בגרמניה בהשוואה למה שהיה לפני כמה שנים. זו התפתחות חיובית. אני אכן חושב שאושוויץ הפך לנקודת התייחסות מקובעת ביחס לאנטישמיות. העובדה שאנטישמיות יכולה להתחיל בהרבה דברים יומיומיים אינה ברורה דייה להרבה אנשים. מדאיג בעיניי שלפי מחקרים אמינים, 25-20 אחוזים מהגרמנים הם בעלי עמדות אנטישמיות סמויות. אנחנו צריכים להוציא את הרוב הדומם מהאדישות שלו לנוכח אירועים אנטישמיים. הרוב הזה צריך להתנגד ולגלות אומץ אזרחי".
קיימת סובלנות פוליטית לאמירות אנטישמיות. הנציב פליקס קליין // צילום: אלדד בק
מוטב מאוחר
לקליין קשה לסמן מהיכן נשקף האיום הגדול ביותר - מהימין הקיצוני, מהשמאל הקיצוני או מהמהגרים המוסלמים. "איני רוצה לעשות היררכיה של סוגי האנטישמיות השונים. כל מקרה אנטישמי הוא יותר מדי. 90 אחוזים מהעבירות האנטישמיות מבוצעות בידי ימנים קיצונים - בעיקר כתובות ודברי נאצה; העובדה שמעט עבירות מבוצעות בידי השמאל הקיצוני לא עושה אותן מסוכנות פחות, וכך גם האנטישמיות בקרב המוסלמים. כששואלים יהודים בגרמניה ממה הם פוחדים יותר, התשובה היא לעיתים קרובות 'אנטישמיות מצד מוסלמים עוינים'. לכן חשוב להבהיר: אין לסבול כל סוג של אנטישמיות".
רוב התקיפות הפיזיות כלפי יהודים בשנים האחרונות אכן היו מצד מוסלמים.
"אין לנו עדיין נתונים אמינים. אחד הפרויקטים שלי הוא הקמת מערכת מעקב שתאסוף מידע על עבירות אנטישמיות, גם כאלו שמבוצעות מתחת לגבול הענישה הקבוע בחוק, כך שנוכל לדעת מהו המצב לאשורו".
האם אנטישמיות הפכה מקובלת יותר בגרמניה?
"המחסום המוסרי נגד התבטאויות אנטישמיות התרופף. ככלל, התבהמות הופיעה בחברה שלנו, לא רק כלפי יהודים. באינטרנט וברשתות החברתיות מופצים טקסטים רבים עוינים לנשים. על כך יש להוסיף כוחות פוליטיים דוגמת 'האלטרנטיבה לגרמניה', שמחזיקים בגישה בעייתית מאוד כלפי העבר שלנו, תומכים במנטליות של קץ האחריות ההיסטורית ומפחיתים מחשיבות מה שקרה. גם זה גורם לכך שאמירות אנטישימיות הפכו מקובלות יותר, בעיקר בכל הקשור להפחתת חשיבות השואה".
על השאלה אם ה"אלטרנטיבה" היא מפלגה אנטישמית משיב קליין בשלילה. "להערכתי, המפלגה בכללותה אינה אנטישמית, אבל היא מגלה סובלנות כלפי אמירות אנטישמיות של נציגים בכירים בה ולא מתנגדת להן. זה הופך את כל המחויבות שלה לישראל והידידותיות ליהודים לבלתי אמינות".
איפה עובר בעיניך הגבול בין ביקורת לגיטימית על מדיניות ישראלית מסוימת לביקורת אנטישמית?
"אם מטילים על היהודים באופן קיבוצי אחריות לדבר שישראל עושה, זו אנטישמיות. אני חושב שמבחן שלושת ה־D הוא טוב: מוסר כפול (Double Standard) דה־לגיטימציה ודמוניזציה של ישראל. מנגד, אני חושב שצריכה להיות אפשרות למתוח ביקורת על ממשלת ישראל - דוגמת מדיניות ההתנחלות או הפיקוח הנוקשה מאוד, בעיניי, על ארגונים לא ממשלתיים. זו אינה אנטישמיות".
ה־BDS אנטישמית?
"כן. היא משתמשת בנרטיבים אנטישמיים. סיסמאות רבות שלה מזכירות את השפה הנאצית, למשל: 'אל תקנו אצל יהודים'".
צריך לאסור את פעילותה בגרמניה?
"יהיה קשה להעביר איסור כזה. מעולם לא ניסו זאת. צריך לבחון היטב על מה ניתן לבסס באופן מעשי הצעה לאסור את הפעילות שלהם. אם קיים סיכוי שהמהלך ייכשל, תהיה לכך השלכה שלילית. צריך לנסות זאת רק כשהתוצאה בטוחה מראש".
מה תגיד למהגר שאומר לך: אין לי כל קשר לעבר הגרמני, לכן לא מעניינים אותי השואה, האחריות ההיסטורית והאינטרס הלאומי הגרמני?
"שלהיסטוריה הגרמנית יש השלכות עד היום, והיא משפיעה על המציאות שלו כמהגר בגרמניה. החברה הגרמנית עדיין מושפעת בצורה משמעותית מזיכרון התקופה הנאצית. המדיניות האירופית היא תשובה לשואה".
גרמניה זקוקה ב־2018 לנציב למאבק באנטישמיות. זה לא מעיד על כישלון ההתמודדות עם העבר?
"זו ראיה לכנות. תמיד היתה בגרמניה אנטישמיות, וכעת הפוליטיקאים והציבור מכירים בכך ללא כחל וסרק. לכן אני חושב שזה איתות אמיץ. עדיף מאוחר מאשר לעולם לא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו