בצה"ל יציינו היום (רביעי) את יום ההוקרה לחיילים הבודדים. מאות מהם משרתים מדי שנה בסדיר ומגיעים ממדינות רבות ברחבי העולם. שתיים מחיילות אלו, התאומות איילה וחן ג'קסון, מודות שהן מתגעגעות להורים, אבל במבט לאחור "ההחלטה להגיע ולהתגייס - הנכונה והטובה ביותר שקיבלנו".
הן נולדו בטבריה לפני 19 שנה. בגיל שנה עברו עם ההורים יפעת ודרור, בעקבות עבודת האב בחקלאות, לזימבבואה. מה שהחל כעבודה בחוזה קצר־טווח הפך לקבוע, שם הן גדלו וסיימו את לימודיהן בתיכון האמריקאי. לפני כשנה הן החליטו לחזור לארץ ולבדוק את האפשרות להתגייס לצה"ל. שתיהן התגייסו למערך הגנת הגבולות לפני חצי שנה. איילה תסיים החודש את המסלול כלוחמת קרקל, וחן משרתת כמדריכת אימון גופני בגדוד לביא בבקעת הירדן.
"היתה דילמה. כל החיים אמא ואבא הדגישו שהם שירתו בצה"ל וזה הכי טבעי, אבל היתה התלבטות. אמנם אנו מדברות עברית וביקרנו כאן, אבל לא הכרנו ממש את הארץ כמו אחד שגדל כאן. לכן החלטנו להגיע לארץ לעשות מכינה וככה לבחון". חן סיפרה כי "זה תמיד ישב בראש שלנו שנגיע ונתגייס, אבל רצינו להיות בטוחות. אני הלכתי למכינה במעיין ברוך ואחותי בבית גוברין. בסיום המכינה, לאחר שהבנו שיש לנו קשר לארץ הזו והתחברנו, אז ההחלטה על גיוס היתה קלה". לדבריה, "תמיד נקשרתי לספורט ורציתי גם תפקיד שבו אוכל להדריך. בהתחלה חשבתי מדריכת צניחה ואז עלה הרעיון לשיבוץ למדריכת אימון גופני. מתאים לי ואני מרוצה".
"היתה דילמה". התאומות ג'קסון // צילום: אלבום פרטי
לגבי שיבוצה כלוחמת אמרה איילה: "אמנם היתה לי דילמה אם בכלל להתגייס ולכן בחרתי לעלות ולעשות מכינה, ברגע שהבנתי שזה מה שאני רוצה הלכתי לצבא ואמרתי 'אני רוצה להיות לוחמת'. הדגשתי את זה מלכתחילה ואני שמחה שקיבלתי. רציתי מאוד גדוד מעורב. עכשיו אני מסיימת מסלול ומקווה שבהקצאה הבאה אוכל גם לצאת לקורס מ"כיות. זה תפקיד שאני מאוד רוצה להצליח בו. לגבי ההמשך? מקווה להתקדם".
כאמור, בצה"ל הן נחשבות לחיילות בודדות ומשתייכות לגרעין "צבר" של החיילים הבודדים. הוריהן ואחותן עמית בת ה־18 נותרו בחו"ל אך בישראל יש להן סבא וסבתא משני הצדדים. הן עצמן גרות בקיבוץ יחיעם (איילה) וביישוב רגבה (חן) עם משפחות מאמצות.
עזבו את ישראל בגיל שנה. התאומות ג'קסון בילדותן // צילום: אלבום פרטי
"זה בהחלט מקל. בהתחלה זה היה קשה שההורים לא היו פה אבל התרגלנו והיום הקושי כמעט לא קיים", סיפרו התאומות. "יש לנו משפחה וגם משפחות מאמצות שתומכות וגם הצבא עוזר לנו מאוד ומתחשב ותומך. נכון, אנחנו לא מתראות הרבה, כי אחת יוצאת אחת לשבועיים והאחרת יכולה לסגור שלושה שבועות ויותר, אבל אנו משתדלות לתאם יציאות וככה נפגשות ומחלקות את הזמן בין החברים שיצרנו לבילוי אחת עם השנייה. לפעמים אצל הסבא והסבתא". אחותן עמית סיימה באחרונה את לימודי בית הספר התיכון בזימבבואה ובקרוב תגיע לארץ כדי להתגייס לצה"ל.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
