הצבעים של גטאות פולין

תמונות צבע נדירות מגטאות בפולין מספקות מבט שטרם נראה על חיי היומיום של יהודים, בפרק הזמן שבין כליאתם בגטאות ובטרם החלה ההשמדה ההמונית, בשנים 1939-1940.

התמונות, המהוות תיעוד יוצא דופן של גטו ורשה וגטו קוטנו, הן פועל תיעודו של הצלם הוגו ייגר, שזכה לגישה חריגה ויוצאת דופן לבכירים נאציים, בהם אדולף היטלר, והשתמש בטכנולוגיות הצילום המתקדמות ביותר בזמן מלחמת העולם השנייה, בהן הצילום בצבע ובתלת מימד.

כך, למשל, בתמונה מינואר 1940, כחודשיים לאחר סגירת הגטו, נראים אנשים עומדים בתור למים ולירקות, תחת שלט שעליו נכתב בגרמנית "אזור נגוע".

בתמונות נוספות, מגטו קוטנו (1940), ניתן להבחין בגבר יהודי העונד מגן דוד צהוב ומשוחח עם קצינים גרמנים; נשים יפות, מאופרות ומחייכות, שיתכן כי ביקשו את רשותם להצטלם.

הצילום הוצג בתערוכה "כתמים של אור" של "יד ושם" שעוסקת בנשים בתקופת השואה, ומוצגת ברחבי העולם); צילום כללי של יהודים בגטו, וצילום של גבר וילדים השוהים ליד מחסה מאולתר בגטו הבולט נוכח עליבותו ודלותו.

ייגר כונה ה"צלם של היטלר" על ידי כתב העת "לייף", שרכש ממנו את ארכיון התמונות, אולם ד"ר דני עוזיאל, היסטוריון מ"יד ושם" העוסק גם בתצלומים מהתקופה, מפקפק בכך, ועל כל מקרה מגדירו כ'כתב צבאי מיוחד', שקיבל גישה נדירה לאיזורים שאחרים לא הורשו להגיע אליהם. לדבריו, ייגר גויס בתחילת המלחמה בתור מילואימניק ליחידות התעמולה של הוורמאכט, ניתנו לו מדים ונשק והוא הורשה להסתובב היכן שרצה.

זאת ועוד, ייגר קיבל שתי טכנולוגיות צילום יוצאות דופן באותה העת: פילמים צבעוניים של 'קודאק' ומצלמה סטריאוסקופית שמייצרת תצלומי תלת מימד (הוא נהג לצלם את אותן הסצנות בשתי המצלמות), וספק אם אלה הועברו למשרד התעמולה. הוא העביר את התצלומים התלת ממדיים להוצאה לאור גרמנית, שהייתה משולבת גם במנגנון התעמולה והחזיקה במונופול על הטכנולוגיה הזו.

בכתבה שמלווה את פרסום התצלומים באתר "טיים" מציינת הכותבת, אוצרת במוזיאון להיסטוריה יהודית בפולין, כי בתמונות לא נראית כמעט נוכחות צבאית גרמנית. בעניין זה מציין עוזיאל, כי "הצבא הגרמני התכונן אז לפלישה לברית המועצות. לכן באזורים האלה הוטל איסור חמור על צילום והעברת מידע על הצבא שם. יחידות התעמולה נותרו בחוסר מעש. הם התחילו לחפש נושאים ומצאו את הגטאות. כך שבאותה תקופה יש שורה של כתבות עיתונות, תצלומים וסרטים שמראים את הגטאות בפולין".

מעניין לציין, כי חלק מהייחודיות יוצאת הדופן של הצילומים טמונה בכך שלא ניכרת בהם דה-הומאניזציה או שנאה, וזאת בניגוד לתצלומי תעמולה אחרים באותה העת. במבט פרספקטיבי, הרי שהדבר מעורר צמרמורת חריפה.