"אושן 8": סרט שודים בלי ניצוץ

"אושן 8", ארה"ב 2018

כמו "מכסחות השדים" גם "אושן 8" הוא רימייק כל־נשי ללהיט מן העבר. הפעם, תודה לאל, עליית הסרט לא לוותה בקמפיין רשת שלילי, והפעם, תודה לאל, הסרט עצמו גם אינו איום ונורא. מה שכן, הפעם, כוכבות הסרט, סנדרה בולוק וקייט בלאנשט, חשו צורך להתלונן על הביקורות הבינוניות שהסרט קיבל, ולטעון שאם היו יותר מבקרות קולנוע בעולם, חוות הדעת היו חיוביות יותר. האמנם?

לטעמי לא. "אושן 8" הוא אמנם סרט שמכוון לבנות, ואני מניח שבנות שיצפו בו יעשו לו הנחות מסוימות (בדיוק כפי שאני עושה הנחות מסוימות כשאני צופה במותחן נקמה עם ג'ייסון סתייטאם), אבל אם הוא היה סרט טוב באמת, זה לא היה משנה עבורי. אם הוא היה סרט טוב באמת, הייתי עושה סלטות באוויר למענו. אם הוא היה סרט טוב באמת, הייתי פותח ארגז של סופרלטיבים ושופך את כל תכולתו על הדף.

אבל "אושן 8" – שנכתב ובוים בידי גבר בשם גארי רוס, דרך אגב - אינו סרט טוב. הוא סרט סביר, וגם זה בקושי, ואין לי ספק שבולוק ובלאנשט מספיק חכמות ומנוסות כדי לדעת את זה. הנה, גם דוויין ג'ונסון פתח ג'ורה על המבקרים בשנה שעברה כשאלה קטלו את "משמר המפרץ" בכיכובו, רק כדי לחזור בו כעבור כמה חודשים, ולהודות שהסרט בעצם כן היה מחורבן. אז למה ללכלך ולהפנות אצבעות מאשימות? האם מבקרי הקולנוע אינם סובלים מספיק?

על כל פנים, "אושן 8" הוא סרט שודים שאין בו ניצוץ. הדמויות שלו מסקרנות אך לא באמת מפותחות. הבדיחות שלו משעשעות,אך לא באמת מצחיקות. והסיפור שלו? מגוחך לחלוטין.

בולוק המונוטונית והקשוחה בכאילו מגלמת את דבי אושן (אחותו של דני, הדמות שג'ורג' קלוני גילם בטרילוגיה המקורית), בלאנשט האלוהית מגלמת את יד ימינה, לו, ונקודת המוצא העלילתית פחות או יותר זהה לזו של "אושן 11". כלומר, דבי משתחררת מהכלא ומגייסת את בלאנשט כדי שזו תעזור לה לבצע שוד נועז כנקמה בגבר ששבר את לבה והסגיר אותה לרשויות.

מכיוון שמדובר בסרט לבנות, אז במקום לרוקן את הכספות של כמה בתי קזינו בלאס וגאס, דבי מחליטה לשדוד ענק יהלומים יקר ערך מצווארה של כוכבת גדולה (אן האת'אווי) במהלך נשף המט גאלה בניו יורק.

לשם כך, דבי ולו מגייסות חבורה של פושעות מקצועניות (ריהאנה, מינדי קלינג, שרה פולסון, הראפרית אקוופינה והלנה בונהם קרטר), ויחד הן מתגברות על שורה ארוכה של מכשולים בלתי אפשריים ותקלות לא צפויות בדרך להגשמת משימתן.

סרטי שודים קלילים אמנם אינם נדרשים להיות הגיוניים או אמינים במיוחד, אך רמת המופרכות שמלווה את התוכנית של דבי וחברותיה באמת שוברת שיאים (לביצוע מוצלח וסקסי בהרבה של מזימה דומה צפו ב"פאם פאטאל" של בריאן דה פאלמה). בנוסף, הסרט בוחר שלא להציב מולן שום איום. לא חוקר שדולק אחריהן, לא קולגה מהעבר שמבקשת לסגור חשבון, כלום. כתוצאה מכך לא תמצאו כאן שום זכר למתח או לסכנה.

הבנות נראות נהדר, כמובן. הן קוליות ומסוגננות ושנונות (בייחוד בלאנשט, אבל התסריט לא מנצל את הפוטנציאל שלהן באופן מספק, ולמרות שביליתי איתן כמעט שעתיים, קשה לי להגיד שאני מכיר אותן או שאני יודע משהו על עולמן.

כדי להפוך את העניינים לעוד יותר גרועים, הטוויסט הגדול שמגיע בסוף הוא מסוג הטוויסטים האלה שהופכים את כל מה שבא לפניו למיותר. וכשכל מה שבא לפניו באמת קצת מיותר, הבעיה כפולה ומכופלת. טוב, לפחות הבגדים יפים.

ציון: 5