נפצע אנושות – והתעקש להתגייס

"האמת היא שלא הייתי בטוח בהתחלה שאתגייס. ידעתי שיש לי יכולות טובות, אבל אם לא צריכים אותי אולי אוכל לתרום לעצמי יותר. את ההחלטה להתגייס קיבלתי בעקבות טקס יום זיכרון. אמרתי שאם אנשים נתנו את החיים שלהם, המינימום שאוכל לתת הוא שנתיים. בסוף אני נותן אפילו יותר".

מעיין כהן, 20, שואף לגדולות. הוא החל ביום ראשון האחרון את קורס הקצינים למתנדבים בבה"ד 10, חצי שנה לאחר שהחל את שירותו באגף התקשוב וההגנה בסייבר ומבחינתו הוא שואף להיות גם המצטיין של הקורס. ומבחינתו, כיסא הגלגלים לא רלוונטי בכלל לעובדה שהוא יצליח ובגדול.

"לפני עשור, בגיל עשר, הייתי בדרכי הביתה בשעות הערב, וכשעברתי את מעבר החציה ליד הבית שלי, פגע בי כלי רכב", הוא מספר. כהן נפצע אנושות מהפגיעה. "עפתי עשרים מטר באוויר, והמזל הגדול היה שעבר במקום אמבולנס שפינה אותי מיד והציל את חיי. אם לא הוא, בכלל לא בטוח שהיינו מדברים היום".

חייו של כהן אומנם ניצלו, אבל המחיר היה כבד. פגיעה בעמוד השדרה גרמה לשיתוק חלקי בגופו ומאז הוא נאלץ להתנייע בכיסא גלגלים. "קיבלתי מתנה מאוד גדולה, אבל כידוע אין מתנות חינם", הוא אומר. הוא עבר שיקום, והחל ללמוד להתנהל מחדש, ללא אפשרות ללכת, אך כבר בתחילה הבהיר לעצמו שאין לו הנחות. "החלטתי שאומנם נפצעתי, אבל שאמשיך את החיים שלי כמו שרציתי, בלי קשר למוגבלות. לכן הגיוס היה מאוד חשוב".

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

בדצמבר האחרון החל את שירותו הצבאי, בהתנדבות, בחיל התקשוב והסייבר. הוא הוצב במחנה גדעונים כמר״ם- מנהל רשת מחשוב. "הייתי אחראי על כל המחשבים בבסיס ועל ביטחון מידע", אך לא הסתפק בתפקידו כחייל פשוט, והחליט לצאת לקורס קצינים. "אמרתי שאם אני מתנדב אני נותן מעצמי את המקסימום, וזה כולל גם קורס קצינים".

הקורס, שהחל ביום ראשון האחרון, נמשך כחודש, ולאחריו השלמה חילית של שלושה וחצי חודשים. כהן חתם לצורך כך על שנה וחצי נוספות בצה"ל, והוא מבהיר כי מבחינתו לא מדובר בסוף פסוק, ושייתכן בהחלט שימשיך בצבא אם יתאפשר לו.

"ההתנדבות היא מבחינתי חובה", הוא מדגיש. "אני לא צריך ולא יכול – אני חייב. זו המדינה שלי ואני חייב לתרום. אם היו שואלים אותי לא הייתי נותן פטור מגיוס לבעלי מוגבלויות. כל אחד צריך להתנדב ולתת מעצמו למדינה, אם לא בצבא אז במקום אחר. הצבא יכול לקבל כמעט כל אחד ואין סיבה לוותר. אין סיבה שאדם עם כיסא גלגלים לא ישרת בצבא. אפשר לעשות עם המגבלות הפיזיות הכל. גם אם נפצעת או נפגעת, אין סיבה שלא תתרום".

בסוף הקורס, מקווה כהן לחזור לבסיס גדעונים ולשרת שם כקצין. הוא מודה מאוד למפקדיו שגיבו אותו, ביניהם מפקד הבסיס שדחף אותו כל הדרך לקורס היוקרתי. "בהתחלה היו קצת קשיי התאקלמות מבחינת נגישות, אבל מפקד הבסיס רצה אותי ועשה הכל כדי להנגיש כל מדרגה קטנה. קיבלתי את כל התמיכה שיכולתי, וגם כשעשיתי את הקורס לקראת התפקיד הקודם, הבה"ד עשה הכל כדי שלא יהיו לי בעיות", הוא משבח.