"אני אוהב שני דברים – צה"ל וצילום", מספר אורן כהן, שהציג לאחרונה תערוכה שמתבוננת בצבא הישראלי בראי האמנות. התערוכה, "THE SPIRIT OF THE IDF", הוצגה במספר מקומות בארצות הברית והגיעה גם לישראל, שם הוצגה במבואת הכניסה של מרכז המבקרים באתר מצדה. בתערוכה נראים חיילים ישראלים בתמונות אומנתיות שונות, שרחוקות מהתמונה המאולתרת הסטנדרטית ומציגה אותם באור אחר.
"את השירות שלי עשיתי ביחידה מובחרת, ולאחר שהגעתי לדרגת סרן התלבטתי אם להמשיך בקריירה צבאית במשרד הביטחון או ללכת על האהבה לאמנות הצילום. בסופו של דבר הצלחתי לשלב בין שני הדברים", הוא מחייך.
לאחר לימודי קולנוע וצילום במכללת הדסה בירושלים עבד כהן כצלם אופנה בארצות הברית ובאירופה, שימש כצלם של המגזין "מסע עולמי" של אייל פלד ולאחר מכן במשך שש שנים כצלם עיתונות במקומות שונים בארץ ובעולם. בשלב מסוים החל לצלם משלחות ומשפחות של תיירים שמגיעים לבקר בארץ ואז הגיע הרעיון לצלם לוחמים.
"הצבא הכי יפה אבל אף אחד לא מראה את זה" // צילום: אורן כהן
"כשעברתי לצלם בבסיסי צה"ל הבנתי כמה ההסברה הישראלית לוקה בחסר. הרי זה אבסורד: יש לנו את הצבא הכי יפה עם החומר האנושי הכי מדהים שקיים אבל אף אחד לא מראה את זה. לכן פניתי לאחד הקצינים וביקשתי תן לי לצלם את החיילים ולשמחתי הוא הסכים. מאז עברתי בין עשרות בסיסים בכל הארץ מסוגים שונים והפכתי בעצם לצלם האמנות הראשון של צה"ל".
את המסעות שלו בעולם, הצילומים והפקת התערוכות, הוא מימן בעצמו בהתנדבות. הסיבה היא תחושת שליחות ואהבה לצה"ל ולמדינה. מדובר על צילומים בלי פוליטיקה ובלי קונפליקטים של ימין או שמאל. "אין בצילומים שלי ילד פלשתינאי שבוכה עם חיילי צה"ל ולא תראו חובש קרבי שמטפל בפצוע פלשתינאי. אני מתמקד רק בגוף ובפנים כדי לקלוט את נקודת המבט האמנותית והאנושית של חובש במהלך מילוי תפקידו בלי שתהיה התייחסות לקונטקסט הפוליטי של זה".
"רציתי להמחיש את הגבורה המדהימה" // צילום: אורן כהן
צילום אותנטי // צילום: אורן כהן
אחד הדברים שבולטים בצילומים שלו זה הדגשת ערכי האומץ, אחוות היחידה ואחוות הלוחמים. הצילומים שלו לוו לעיתים גם במחיר אישי. "כשאשתי הייתה בחודש התשיעי החל מבצע צוק איתן והייתי חייב לעזוב את הכול ולנסוע לצלם את המנהרות. רציתי להמחיש את הגבורה המדהימה שעמדה מאחורי המבצע. חשבתם פעם איזה אומץ נדרש מחייל כדי לקפוץ לתוך מנהרה ממולכדת? שאני מצליח לתפוס את הרגע האנושי הזה שבו החייל אוזר אומץ ונכנס לתוך המנהרה, זה הרבה יותר חזק מכל פוליטיקה".
ז'אנר צילומי המלחמה הפך לנפוץ ברחבי העולם במאה העשרים. בסגנון הזה אפשר למצוא צלמים כמו רוברט קאפה, רוג'ר פנטון, פליצ'ה באטוז'אנר ואחרים. אבל בישראל התחום הזה הוזנח כמעט לגמרי. "מדובר למעשה למשל על צילום אותנטי של ההתרחשות תוך כדי שהצלם לוקח חלק פעיל באירוע עצמו. זה קורה גם במחיר של חלילה סכנה ממשית לחייו. הצילום נעשה ללא התערבות, מעורבות או השפעה על מהלך האירועים. אני חושב שצלם מלחמה טוב הוא כזה שרואה ואינו נראה. הוא נוכח כחלק אינטגרלי מהאירוע אבל לא יוצר עליו שום מניפולציות".
"השתתפתי במסעות של מאות קילומטרים" // צילום: אורן כהן
לדוגמה, הוא מספר, "כשהגעתי למסע כומתה המג"ד אמר לי "יאללה תעלה על הג'יפ". אמרתי לו "בשום פנים ואופן, אני רוצה לצעוד את כל המסע ברגל יחד איתם" זה מה שעושה את הצילומים לאותנטיים מיוחדים ומרגשים בעיניי. השתתפתי כצלם במסעות של מאות קילומטרים. אם תשאל את החיילים הם יגידו לך שלמרות שהייתי צמוד אליהם כל הזמן הם כמעט לא הרגישו שהייתי שם. אשתי לפעמים רוצה להרוג אותי בגלל שאני מתעקש גם לישון איתם בלילה באוהל ולקום איתם בבוקר, והכל זה במטרה כדי להיות חלק מתוך החוויה וההתרגשות של תחילת המסע. במקרה הזה למשל גם יצאה לי את אחת התמונות המיוחדות של חיילים דתיים מניחים תפילין בשטח, וגם תמונה ייחודית כשצעדנו יחד בבוץ ברגליים קפואות. שנה אחר כך אחד החיילים אמר לי: התמונה שלך כל כך מוחשית שממש החזירה אותי בזמן. אני רק מסתכל עליה ושוב קופאות לי הרגליים".
"צעדנו יחד בבוץ ברגליים קפואות" // צילום: אורן כהן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו