במוקד: מהרגל השמאלית של מוחמד סלאח עבר הפוקוס בדקה ה־30 של גמר ליגת האלופות לכתף של הכוכב המצרי. מצבה הרפואי של החוליה המחברת בין הגפה העליונה לגו הכניס מדינה שלמה לפאניקה ואת סרחיו ראמוס לרשימה השחורה של אותה המדינה. הפציעה הותירה שתי אפשרויות בלבד לעונה ההיסטורית של מלך שערי הפרמייר ליג בכל הזמנים: או שהיא מבשרת על הסוף, או שהיא התחלה של סיפור גדול נוסף.
בשלושת השבועות האחרונים מיטב הדוקטורים עושים מאמצים כדי שהאפשרות השנייה תהיה הנכונה, וכמו שזה נראה כרגע, כבר מחר (ו', 15:00, כאן11) אנחנו אמורים לראות הכוכב הענק שוב על הדשא, מול אורוגוואי. השאלה היא האם בשנה שבה עשה כל כך הרבה ניסים, יש למוחמד מקום לעוד נס אחד?
בשוליים: לא ברור איפה, אבל באורוגוואי יש מפעל סודי לייצור שחקני כדורגל מעולים. חייב להיות. הרי 3.5 מיליון תושבים בלבד חיים במדינה הדרום־אמריקנית, שזכתה פעמיים בגביע העולמי ו־15 פעמים באליפות דרום אמריקה. באותו מפעל שמיקומו לא ידוע, ושהוציא את לואיס סוארס, אדינסון קבאני, דייגו גודין ואחרים, שחררו לאחרונה את הסדרה החדשה, הצעירה והמרגשת.
רודריגו בנטנקור שהגיע עד יובנטוס, נהיתן נאנדס שזכה עם בוקה ג'וניורס באליפות, ג'יורג'יאן דה ארסקאטה שמככב בקרוזיירו, לוקאס טוריירה שפרץ לתודעה בסמפדוריה, ומקסי גומס שלא הפסיק לכבוש בסלטה ויגו. כולם בני 20־23, עם אותה תווית תכולה־לבנה על הגב ועם התשוקה לכדורגל שמאפיינת את יוצאי המפעל.
בואו נידחף: יש מונדיאל? ברוסיה? בלי נבחרת ישראל ובלי ישראלים? אז מה. ודאי שנידחף. בכמויות.
היכן אורוגוואי מייצרת את כל הכשרונות שלה? // צילום רויטרס
תחזית: כשרוסיה הגישה את ההצעה לארח את הגביע העולמי, היא בדיוק העפילה לחצי גמר יורו 2008 עם חוס הידינק על הקווים וכוכבים דוגמת רומן פבליוצ'נקו ואנדריי ארשבין. אלא שבמקום למנף את הרגע, המארחת עשתה רוורס חזק. מאז אותו הישג שיא רוסיה לא הצליחה לעבור שלב בתים בשום טורניר בינלאומי ונחלשה משמעותית.
לטורניר בביתה היא מגיעה עם מאמן חסר ביטחון, סטניסלב צ'רצ'סוב, סגל נטול שחקנים ופחד מהדחה מוקדמת נוספת.
אורוגוואי האיכותית נראית כמועמדת הראשית לסיים בראש הבית, והכתף של סלאח נראה כאיבר שיכול להפריד בין הדחה רוסית למקום בשמינית הגמר. סעודיה, שהחליפה שני מאמנים מאז שהבטיחה את העלייה, מסתמנת כנבחרת החלשה.
