אחרי יממה של התלהמות וקריאות מצד שרים בכירים לכבוש את הרצועה ולהוביל מדיניות של הכרעה במקום הכלה, הגיעו שרי הקבינט לישיבת ועדת השרים לענייני ביטחון, שעות אחרי שהטיל האחרון מרצועת עזה נורה לעבר יישוב ישראלי, ושמעו מראשי הצבא על המכה האנושה שהנחיתה ישראל על חמאס, ועל האיומים המפורשים של צה"ל נגד הנהגת ארגון הטרור, שגרמו להם להתקפל ולהרים דגל לבן.
זה נכון שישראל פגעה בחמאס ומן הסתם גם האיומים השפיעו והביאו לסיום סבב הלחימה. אולם העובדה שהלחימה בעזה היתה ונותרה במסגרת של "סבב", וכי השקט שהופר עתה יופר שוב בעיתוי שעליו יחליטו ראשי ארגוני הטרור, מקשה על תחושת הניצחון להתפרץ במלוא עוזה. כי כבר מזמן החלטנו שאת עזה אנחנו לא מנצחים אלא מכילים. לכן היא ממשיכה לרדוף אותנו. ותמשיך. עד שנחליט לנצח שם.
הסבב הקצר בעזה סיפק לשרים, כמו גם לדוברי האופוזיציה, אתנחתה קלה מהעיסוק בהבלים הרגילים כמו מעמד בית המשפט, מלחמה בשחיתות והתוכנית המדינית של איתן כבל, ולעבור לעסוק בנושא שאמנם לא הרבה מבינים בו אבל לכולם חשוב להצטייר כמי ששוחים בו כמו דג במים - הנושא הביטחוני.
שניות אחרי שהדי הקריאה המצמיתה "צבע אדום" נגוזים לתוך הלילה השחור בשמי שדרות, מתמלא הטוויטר באינספור מילים וגיבובים של בכירי וזוטרי המערכת הפוליטית, שממהרים להשמיע את דבריהם ולחלוק עם העולם את תובנותיהם.
באופן מוזר, או שלא, גם ההדלפות מחקירות נתניהו נעלמו להן ליממה או שתיים עד יעבור זעם חמאס. בכלל, קשה שלא להבחין כיצד משתלב לו"ז החקירות וההדלפות בלו"ז התקשורתי. כי הסימביוזה בין השניים כמעט מוחלטת: בימים מעוטי חדשות, עולות וצפות ההדלפות על כל פרט ודבר שמתרחש בין כותלי החקירה. עדויות שלמות של עדי המדינה השונים נפרשות לעין כל, מסרים של גורמי אכיפת החוק מועברים לעורכי הדין של הנחקרים ובמקביל לאולפני הטלוויזיה, גם חוות הדעת השונות של ראשי הפרקליטות מועברות און־ליין.
עוטף עזה, השבוע. תחושת ניצחון מוגבלת // צילום: אי.פי.אי
גם מסמך ההמלצות המשטרתי קיבל את הבמה הראויה לו בזמנו, בשעה שמונה במהדורות הערב. כאילו מדובר בפוליטיקאי בכיר המתזמן את מסריו לשעת הפריים־טיים.
ואילו בימים שבהם מהדורות החדשות נפתחות במערכה בעזה, בהעברת השגרירות האמריקנית לירושלים או בהחלטה של נשיא ארה"ב לפרוש מהסכם הגרעין האיראני, פתאום לא שומעים דבר מהמשטרה ומהפרקליטות. כאילו בימים שבהם נתניהו נמצא על הגל - החקירות יוצאות לחופשה. הרי לא היה בולט יותר מזה השבוע - מייד כששככו שלושת השבועות הטובים של נתניהו, שבהם כיכב בכותרות חיוביות מדי יום כשאירועים חיוביים רודפים זה את זה, החלו לצוץ פרטים על חקירות ביבי ושרה. ואיך שהתפוצצה עזה, אותם קולות לפתע נדמו.
כפי שזה נראה כרגע, שקט ברצועה. אנחת רווחה לתושבי הדרום. אנחת רווחה גם לאוכפי החוק, שיוכלו להמשיך במלאכת ההדלפות ללא הפרעה.
תהליך מדיני זה לא הכל
טילים הם לא הדבר היחיד שהתפוצץ השבוע בהקשר של עזה. גם מנטרת ישראל המבודדת התרסקה לרסיסים בקול נפץ גדול. תכליתה של אמירה שחוקה זו, שהחלה פחות או יותר עם כניסתו של נתניהו ללשכת ראש הממשלה ב־2009, מבית מדרשם של ציפי לבני, יאיר לפיד, זהבה גלאון ואחרים, היא לעודד את הממשלה לפתוח במו"מ מדיני. יותר נכון לנסות להלך אימים כי אם לא יהיה תהליך מדיני בקרוב - רע ומר יהיה גורלנו. אגב, גם המילים הבלתי מזיקות "תהליך מדיני" טומנות בחובן מהלך מזיק ומסוכן של מסירת שטחים לערבים ועקירת יישובים יהודיים פורחים ביהודה ושומרון.
המשוואה שציירו כל השנים היתה פשוטה: בלי מו"מ על מסירת שטחים, ישראל הופכת למוקצית בעולם ומבודדת מבחינה בינלאומית. האמת, למעשה, הפוכה לחלוטין. ישראל לא היתה מבודדת והיא בוודאי לא מבודדת כעת. היו חילוקי דעות עם ממשל אובאמה, שהתגלה כעוין אמיתי כלפי ישראל, ויש מעת לעת חילוקי דעות עם אירופה. באו"ם אנחנו מפסידים מאז ומתמיד ולא רק מ־ 2009, כולל בימי הוויתורים הרציניים ביותר בממשלות רבין, פרס, ברק ואולמרט. אבל זה לא בידוד. ואם אז לא היה בידוד, על אחת כמה וכמה שאין בידוד היום, למרות שהיעדר המו"מ רק הולך ומעמיק בכל יום שעובר. אחרי השבועות האחרונים אפשר לקבוע ברמה גבוהה של ביטחון שישראל היום מבוקשת יותר מאי פעם.
שיעור במדע המדינה
כשהחל שר המדע אופיר אקוניס להגות את התוכנית לכנס את שרי המדע מהעולם לוועידה בינלאומית ראשונה שתתכנס דווקא בישראל, היו לא מעט שהביעו סקפטיות מוחלטת בנוגע להצלחת האירוע. יבואו לך אולי עשרה, אמרו לו גורמי המקצוע. בכל כוחם ניסו לשכנע את השר שאם הוא כבר מביא שרים, שלפחות לא יקיים את הכנס בירושלים, העיר השנויה ביותר במחלוקת על פני הגלובוס.
התעקש לקיים בירושלים ועידה בינלאומית ראשונה מסוגה של שרי מדע. אקוניס // צילום: אוהד צויגנברג
אבל אקוניס התעקש. השבוע הוכח כי התעקשותו השתלמה. לא פחות מ־25 מדינות שלחו את נציגיהן לאירוע הבינלאומי שיזם, ראשון מסוגו. ראש הממשלה נתניהו ורעייתו שרה השתתפו ונראו נהנים מכל רגע. שעה ארוכה נשארו במקום אחרי שסיים ראש הממשלה את נאומו, סעדו את ליבם ונהנו מההופעה המוזיקלית שליוותה את האירוע. למעשה הם נותרו במקומם עד לתום האירוע - מחזה נדיר למדי בסיטואציות דומות. וכל זה כאשר כל העת עומדים בתור ארוך שרי המדע ונציגי המדינות שהגיעו לאירוע כדי לזכות בהיכרות קצרה עם ראש הממשלה, להחליף איתו מילה או שתיים ולפנות את המקום לבא בתור.
כי זה האופן שבו מתקבל ראש הממשלה בעולם. נתניהו הוא אחת הדמויות הפופולריות ביותר בקרב מנהיגי הגלובוס, כשכל ביקור שלו בכל מדינה מסוקר בעמודים הראשונים. וכל זה בלי לוותר על שטחים ישראליים, בלי משא ומתן מול הפלשתינים ובלי יוזמות שלום מסוכנות.
שוב שולפים מחשבונים
גם מצבו הפוליטי של נתניהו נראה טוב מאי פעם. החקירות בתיקים השונים, שנראו כאיום הגדול ביותר על ממשלתו ובאופן כללי על גורלו, נראה שהולכות ודועכות עם הערכה הולכת וגוברת במערכת הפוליטית ששום דבר רציני לא ייצא מהן.
אפילו חוק הגיוס - שנחשב רק לפני זמן לא רב לאיום המשמעותי ביותר על שלמות הקואליציה - נראה שעומד להתכנס לקראת פתרון שיביא חוק חדש וממשלה שצולחת את מושב הקיץ ולמעשה את שנת 2018 בלי בחירות באופק.
בשיחות האינטנסיביות שמתקיימות בקרב הח"כים החרדים, יו"ר הקואליציה דודי אמסלם, השר יריב לוין והשר אביגדור ליברמן, משדרים כולם כי פניהם לא למשבר אלא לפתרון. כולם מספקים את התחושה שהוועדה המקצועית שמינה השר ליברמן במשרד הביטחון תניב תוצאות שהחרדים יוכלו פחות או יותר לחיות איתן, שיהיה ריב כזה או אחר על פרטים וסעיפים שונים בחוק ובסוף הסכמה וחקיקה שתושלם עד סוף המושב.
מבחינת נתניהו אפשר גם ללכת לבחירות. אין כבר הרבה הבדל מבחינתו אם הבחירות יהיו בנובמבר 2018 או במארס 2019. מה שכן מלחיץ אותו זה גורל מפלגות הימין בבחירות.
ירוויח מהקרב על חוק הגיוס? ליברמן
בערב הבחירות של 2009, עמדה ציפי לבני להיכנס למטה מפלגת קדימה לשאת את נאום הניצחון. אחרי הכל, היא השיגה מנדט אחד יותר מהליכוד בבחירות - 28 לעומת 27. בעודה מכינה את הנאום, הפתיע נתניהו כשנכנס למטה הבחירות של הליכוד והקדים אותה עם נאום ניצחון משלו. "שוחחתי בדרך עם יו"ר ש"ס אלי ישי", אמר נתניהו, "ועם יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, וסיכמנו על תחילת המגעים לכינונה של ממשלה המבוססת על המחנה הלאומי".
לבני לא הבינה על מה הוא מדבר. הרי היא ניצחה בקלפי עם מספר המנדטים הגבוה ביותר. בניגוד לעצת כמה מיועציה, עלתה לבמה ונשאה גם היא נאום ניצחון. התגובות בקהל היו חצויות. חלקן צרחו באקסטזה על הניצחון שהושג, אחרים, מבינים יותר, הביטו בלבני בהשתאות, אולי אפילו ברחמים. על מה היא שמחה, אמרו, היא לא הבינה שהפסידה?
גם עכשיו חושב נתניהו על הגוש, על מחנה הימין, ולא רק על הליכוד. אבל במקום לשמוח הוא מתמלא דאגה. יותר מדי מפלגות במחנה נמצאות על סף אחוז החסימה. ליברמן ודרעי מגרדים את הנתון בסקרים כבר זמן רב. גם כחלון לא בדיוק יציב ואין לדעת איך יסיים. ראש הממשלה סבור כי אם אחת מהמפלגות האלה, או חס וחלילה שתיים מהן, לא יעברו את אחוז החסימה - אין לו קואליציה.
החשש מפני נפילתה של אחת ממפלגות הימין עשוי ליטול ממנו את הכלי היעיל ביותר שיעמוד לרשותו אם אחת ממפלגות המחנה היריב, יש עתיד או המחנה הציוני, תתחיל לצמוח על חשבון האחרות, מה שיאלץ אותו לנסות להגדיל את הליכוד ולהעמיד את יתר מפלגות המחנה בפני סכנת הכחדה.
לכן הוא רוצה להוריד את אחוז החסימה, דבר שביטחון עצמי מופרז ואגו לא ברור של ראשי המפלגות מונעים מהם לזרום איתו. לכן הוא גם מייחל בשיחות סגורות שהקרב על הגיוס יהיה קשה ועקוב מדם. הוא יודע שליברמן עשוי להרוויח מנדט או שניים מעמידה עיקשת שלו מול החרדים, ואין לו שום בעיה לאפשר לו זאת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו