על הספקטרום, yes VOD
אחרי צפייה בשני פרקי הסדרה החדשה של yes "על הספקטרום" יימרח גם על פרצופכם חיוך. היא כתובה בצורה כל כך כנה ואותנטית, ונותנת פרספקטיבה שונה ומיוחדת מבעד לעיניהם של גיבורי הסדרה - שלושה שותפים המאובחנים על הספקטרום האוטיסטי, החולקים דירה ברמת גן ומנהלים חיים רגילים עד כמה שאפשר.
הסדרה נכתבה על ידי התסריטאית דנה אידיסיס בהשראת אחיה האוטיסט וחבריו. היא רצתה לחשוף כיצד נראים החיים מנקודת מבטם, עם כל השונות שלהם והיעדר הפוליטיקלי קורקט, דבר שמוביל לסיטואציות יומיומיות עם טוויסט קומי וביקורתי על החברה "הרגילה" - מה שהופך את הסדרה לחכמה ומצחיקה.
עוד בטרם עלתה לשידור ב־yes, הסדרה כבר היכתה גלים כשהיתה לסדרה הישראלית הראשונה שהתקבלה לפסטיבל טרייבקה בניו יורק, ואפשר להבין מדוע. הבחירה של היוצרים היתה יכולה ללכת בקלות לכיוון שאליו בדרך כלל הולכות דרמות מהסוג הזה - קושי, עצב, חוסר אונים ואווירה מלנכולית כבדה שתעצים את הסיפור, ובעיקר תעורר רחמים. אבל באומץ רב בחרו היוצרים להביא את סיפורם של צעירים החיים בעיר הגדולה, המתמודדים עם חלק מהדברים שעימם מתמודדים צעירים בגילם שאינם על הספקטרום. הנטייה של האדם הרגיל מהרחוב היא לרחם על אנשים כאלה, ואילו כאן, בזכות הדרך הכל כך מיוחדת שבה מובאים הדברים, הסדרה מעוררת סקרנות, הזדהות ואמפתיה עם הגיבורים שלה.
תמיד בסדרות שעוסקות באנשים עם צרכים מיוחדים יש נטייה להתבונן בעדשת מיקרוסקופ במשחק של הדמויות. האם זה יהיה משחק מוגזם? האם זה ייראה אמין? שלושת השחקנים בדמויות הראשיות, נעמי לבוב (זוהר), בן יוספוביץ' (עמית) וניב מג'ר (רון רון) עושים עבודה נפלאה. אין מניירות, אין משחק מוגזם, אתה מאמין להם מהרגע הראשון וניכר שנעשתה פה עבודת הכנה מקצועית מאוד. זה מתבטא במשחק בגובה העיניים, במימיקות קטנות, בהרמות קול פתאומיות, בתנועות גוף ובמבט שהופך את מה שמקבל הצופה לאמיתי מאוד.
שלושת השותפים חיים בדירה ולכל אחד מהם חיים משלו. זוהר עובדת במטבח בסניף של ארומה. השאיפה שלה היא לעבוד על הדלפק מול אנשים ולכרוז במיקרופון. היא נואשת לאהבה ולמגע של גבר ומתחילה עם המטפל שלה. בפרק השני היא יוצאת לפגישה עיוורת עם בחור, שמבריז לה ברגע שהוא מבין שהיא "לא רגילה". אחיה אשר (אורי גת) אחראי לה והוא מנסה לגונן עליה מפני העולם האכזר שבחוץ, ובעיקר מפני גברים.
רון רון הוא בחור עם אספרגר ואובססיבי לערוץ הקניות ולניקיון. רוב היום הוא מסוגר בבית ועסוק עם ה־iRobot שלו. יש לו ידע נרחב במחשבים, אבל בראיון עבודה הוא שוטח את כל המגרעות שלו, כולל העובדה שהוא לא אוהב שאומרים לו מה לעשות או להיות עם עוד אנשים בחדר.
עמית הוא אוטיסט שבגלל תפקודו הגבוה הוא משולב בחברה "רגילה". הוא יושב בבית קפה קבוע ואוכל אותו קרואסון בכל יום. הוא מתאהב במלצרית ליאור ומחזר אחריה בדרכו המאוד מיוחדת.
"על הספקטרום" פותחת לנו צוהר לעולם שרובנו לא מכירים וגם לא טורחים להתקרב אליו. היא מצליחה לגרום לצופה להתעניין, לנסות להבין ולקבל את השונה. סדרות כמו "על הספקטרום" הן יצירות שצריך להראות בפריים טיים גם בערוצים מרכזיים יותר, כדי שכמה שיותר אנשים יוכלו להיחשף אליהן. אולי זה עוד יקרה. בינתיים, רוצו לראות.