את זה שכרמי רמת הגולן וארץ הגליל מניבים יינות ברמה גבוהה כבר למדנו. חלקנו הספיק אף להבין שגם הרי השומרון ויהודה מספקים קרקע נוחה - תרתי משמע - ושאר תנאים אופטימליים לגידול ענבי יין מצוינים. אבל הדיבור החדש הוא דווקא המדבר - מתברר שאפשר, ואפילו מומלץ, לעשות יין איכותי במדבר, לא פחות.
לא בטוח שאפילו בן־גוריון הרחיק כל כך בחזונו, אבל כל מי שביקר במצפה רמון, ממש ליד בסיס בית הספר לקצינים, נחשף לכרמים העצומים שניטעו שם וכבר כיום אחראים לענבים מובחרים המשמשים חומר גלם ליקבים רבים, כאלו הממוקמים אף הם בדרום הארץ, אבל - וזה אבל גדול - גם ליקבים צפוניים יותר. כמה צפוניים? בואו נגיד שיש יקבים מרמת הגולן שקונים ענבים מהנגב. אמיתי לגמרי.
מי שלא פחד למתג את היקב שלו בשם הלא מתחכם "מִדבר" היה איציק וולף, איש עסקים תל־אביבי, שהגיע לאזור לפני כשש שנים ומאז מגדיל את כמות הייצור מדי שנה ביקבו הממוקם בכניסה לערד. וולף מספר על האזור: "הנגב הוא אזור לא מנוצל שמדינת ישראל לא משכילה להשתמש בו, יש כאן שטחים עצומים שמתאימים לחקלאות מאוד מסוימת של כרמי ענבים וזיתים, אבל אף אחד לא בא להשקיע כי השם נשמע הרבה פחות אטרקטיבי מהצפון, ומקבלי ההחלטות גם לא מעודדים את זה מספיק. חבל. מבחינה שיווקית, גם יופי של סיפור שיכול למכור הרבה בעולם".
לפני כשנתיים צירף לצוותו את שחר לנדמן, צעיר רענני שחזר מלימודי יינות בפירנצה, שהספיק להתמחות ולעבוד בשני יקבים טוסקניים ואחד ניו־זילנדי. תוך כדי ביקורנו ביקב הופעל קו המילוי החדש שהובא במיוחד מאיטליה - ושחר שוחח בטלפון באיטלקית שוטפת עם היצרן שמעבר לים המלווה את התהליך. "ידיעת השפה האיטלקית היתה תנאי קבלה למשרה לא פחות מידע ביין", מחייך וולף.
"מתברר שזנים כמו ויוניה ושנין בלאן הלבנים, וסירה, גרנאש ופינו נואר האדומים מתאימים מאוד לגידול בנגב הישראלי", מספר לנדמן. וכשהוא מבחין בהרמת הגבה הוא מוסיף: "כשהייתי בניו זילנד, עבדתי ביקב שגודלו פי כמה מהיקבים הישראליים הגדולים, ושם רוב העיסוק היה בפינו נואר. הפינו שלנו לא דומה לזה הצרפתי אבל הוא נקלט היטב במצפה רמון והתוצאות שהוא נותן מזכירות במידה מסוימת את אלו הניו־זילנדיות.
"הגובה של הכרמים הוא 900-800 מטר מעל פני הים, הבדלי הטמפרטורה בין היום ללילה גבוהים ואת מה שחסר מבחינת משקעים אנחנו משלימים בהשקיה. הרבה השקיה. והתוצאות מדברות בעד עצמן".
מי שאחראי למעשה על התפעול השוטף של היקב הוא יוסי פנר, שמתגורר בערד. פנר, רחובותי במקור, שצבר קילומטראז' לא מבוטל ביקבי כרמל לפני שהעתיקו את מקומם מראשון, עיר היין, לא נח לרגע - הוא מחבר צינורות, שוטף מיכלים, מוזג יין ומגלגל חביות. שיתוף הפעולה בינו לבין שחר מעורר השתאות - האחד חסיד חב"ד, האחר לא חובש כיפה, אבל לפעמים נדמה שהתפקידים שלהם הפוכים. שחר דואג שיוסי ילווה את המבקרים שנכנסים לחדר החביות וישגיח עליהם, ויוסי מעדכן את שחר אילו תהליכים עבר היין שבמיכלים ומה עוד נותר לעשות.
יקב מדבר // צילום: כרם מדבר
"בשלב הזה אני לא מחפש להרוויח כסף מהיקב", מסכם איציק, "התחלתי בזה בתור תחביב וברור לי שבתחביב צריך להשקיע כסף. אני נמצא פה כי אני נהנה מהעשייה ומהציונות ומקווה שעוד רבים יבואו לכאן. הנגב גדול ויש מקום לכולם. בסופו של דבר, כשהעוגה עצמה תגדל - כולם ירוויחו. גם אנחנו, גם המדינה".
זמן לטעום
שנין בלאן 2016, יקב מדבר - זן צרפתי לבן שעושה קאמבק ביקבי ארצנו לאחרונה. כחמישית מהתירוש שהה חמישה חודשים בחביות עץ לא חדשות להעצמת הגוף ותחושת שמנוניות. הארומה שלו מיוחדת ומפתיעה של פריחת לוונדר, פרי הדר לימוני וגוף קל־בינוני, לצד פירותיות קלילה בחלל הפה. בהתיישנות של שנתיים־שלוש הוא יפתח עוד מגוון טעמים מורכבים. מקסים! (90 שקלים).
ויוניה 2016, יקב מדבר - גוון היין ירקרק ובהיר, והוא מדיף ניחוחות אפרסק לבן, משמש ואשכולית עם נגיעת דבש. אחוז האלכוהול הגבוה יחסית (14%, ככה זה במדבר) לא מורגש והיין מאוזן ונגיש. יופי! (90 שקלים).
סירה 800 2017, יקב מדבר (טעימה מוקדמת) - בוקה של סיגליות, שזיפים ופטל לצד מעט פלפל ירוק, קפה ותיבול מפולפל, שנוסף לו מהיישון המתון בחביות - שמונה חודשים בלבד. אף על פי שהוא צעיר מאוד, הטאנינים שלו כבר מאוזנים ונעימים. החרפרפות שבו תפנה את מקומה עם הזמן והגוף הפירותי יבוא לידי ביטוי נוסף (90 שקלים).
פינו נואר 2017, יקב מדבר (טעימה מוקדמת) - איזה יופי של יין! צבע אדמדם דהוי במקצת כיאה לזן, ארומות של פרי אדום צעיר וליקריץ. חמיצות נהדרת עם טאנינים רכים וסיומת מעט מינרלית. מי שמתעקש על אדום בקיץ הישראלי - זה היין בשבילו! (מחיר 90 שקלים).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו