טהרן בצומת דרכים: להתעקש על מעמדה או לסגת

"אם תדע את האמת, תהיה אדם חופשי". זו הסיסמה הבלתי רשמית של ה־CIA, סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב, שמקורה בבשורה על פי יוחנן בברית החדשה. המוטו הזה הפך השבוע בפעם הראשונה גם למוטו של ממשל טראמפ, כאשר ראש ה־CIA לשעבר ומזכיר המדינה החדש - מייק פומפאו - נשא את אחד הנאומים התקיפים ביותר שידעה וושינגטון זה שנים, נאום שבו הפציר באיראן להיות גלויה עם העולם ולצאת לדרך חדשה. למעשה, הוא הכריז מלחמה קרה על איראן, לצד איום סמוי בהחלפת המשטר אם היא לא תיענה ל־12 דרישותיו. 

בנאום, תחת הכותרת "אחרי ההסכם: אסטרטגיה חדשה באיראן", נפנף פומפאו בהרבה גזרים ומקלות עבור השליטים בטהרן: תהיו כנים עם המערב ואז נוכל לקבל אתכם לקהילה הבינלאומית; הפסיקו לחלוטין ובאופן בלתי ניתן לשחזור את תוכנית הגרעין, ואנחנו נערוב לכך שתהיה לכם טכנולוגיה מתקדמת לשיפור הכלכלה; הפסיקו את מימון הטרור וערעור היציבות בעולם - ובתמורה אנחנו נכיר במעמדכם הייחודי כרפובליקה שיעית בלב המזרח התיכון. אבל אם תמשיכו לחיות בשקר, הוא אמר לאיראן, אתם לעולם לא תהיו חופשיים. 

פומפאו גם הזהיר שאם איראן לא תשנה דרכיה, היא תיאלץ להתמודד עם "הסנקציות החריפות ביותר בהיסטוריה", ושארה"ב תהיה מוכנה להגיב על כל התגרות "באופן מלא". זה הנאום הראשון של פומפאו בתפקידו הנוכחי, אך מבחינת ממשל טראמפ, מדובר בחותמת רשמית על הלך הרוח השורר בחדר הסגלגל מאז ינואר 2017. 

פומפאו, בתפקיד הסנדק של פירוק הסכם הגרעין, הציע לאיראן הצעה שאי אפשר לסרב לה: להפסיק עם רעיון העוועים של "יצוא המהפכה האסלאמית", על כל המשתמע מכך: ויתור על הגרעין, ויתור על כוח קודס בסוריה ובתימן וויתור על תוכנית הטילים הבליסטיים. בתמורה, איראן תקבל חיבוק בינלאומי ואמריקני חזק. 

מאז הושלם הסכם הגרעין ביולי 2015, טהרן חשבה שהיא תוכל לפסוח על שתי הסעיפים: גם להיות במחנה הטובים ולסחור עם העולם, וגם להמשיך לבחוש במזרח התיכון כאילו מדובר בעוד מחוז בריבונותה. עבור אירופה ועבור ממשל אובאמה, הפיכתו של הסכם הגרעין למקפצה אזורית של איראן היתה חלק ממשנה סדורה. איראן נתפסה ככוח עולה שיכול לשים סדר לתהפוכות שחלו בעקבות האביב הערבי, וההסכם רק ביטא היבט זה. הרי אובאמה הבהיר תחת כל עץ רענן שהמזרח התיכון הוא מקרה אבוד ושצריך לתת לו להתבשל במיצים של עצמו - דאעש למשל - ולאפשר לאיראן ולשאר הכוחות החדשים באזור (ורוסיה) לעשות כרצונם. 

ייתכן שאובאמה רצה ליצור מאבק שיעי־סוני בלתי נגמר כדי "להעסיק" את המזרח התיכון. אלא שמבחינת ממשל טראמפ, הגישה הזאת של אובאמה היא רק מתכון להגברת אי היציבות וליצוא הטרור לעולם, וחמור מכך - מתכון למרוץ חימוש גרעיני באזור. טראמפ סבור שהוואקום שהשאיר אובאמה לרוסיה ולאיראן הוא מחדל שיש לתקן, והפרישה מהסכם הגרעין היא השלב הראשון. 

 

ארה"ב שומרת על עמדת כח. מייק פומפאו // צילום: אי.אף.פי

 

כל מדינה אחרת שהיתה נמצאת במצוקות שאיראן חווה, היתה קופצת על העסקה שהציע פומפאו, אך איראן היא לא מדינה רגילה. היא עדיין סבורה שארה"ב לא באמת מתעניינת בדריסת רגל של ממשל במזרח התיכון, ושהאירופאים יצילו את הסכם הגרעין. הנאום של פומפאו הוביל כצפוי לגינויים ולהתרסות מכיוון טהרן. שר החוץ, מוחמד ג'וואד זריף, אמר כי ארה"ב שוב חוזרת "לדפוסי הדיפלומטיה הכושלים שיניבו שוב פירות באושים". הנשיא חסן רוחאני הגיב גם הוא בביטול מוחלט על עצם הניסיון להשפיע על איראן: "מי אתם שתגידו לעולם ולאיראן מה לעשות?" 

למרות העמידה האיתנה של טהרן, דווקא ניכרים בה סימני לחץ מהנחישות האמריקנית למחוק כל זכר מהסכם הגרעין. זריף עצמו הודה לפני כמה ימים שאירופה היא למעשה משענת קנה רצוץ. הוא התלונן ש"היא לא עושה די להצלת ההסכם". במקרה או לא במקרה, לאחרונה צצות שוב הפגנות עממיות בנקודות שונות באיראן, וגם המטבע הלאומי, הריאל, בשחיקה. 

 

שלום עושים מתוך עוצמה

בין שלל דברי התוכחה שהטיח פומפאו במשטר האייתוללות ובאדריכלי הסכם הגרעין בממשל הקודם, התחבאה לה פסקה קטנה ומהפכנית, שבה ממשל טראמפ מושיט ענף של זית למשטר השנוא עליו. "אנחנו נשמח לכונן מחדש יחסים דיפלומטיים מלאים וקשרי מסחר מקיפים עם איראן, ואנחנו מוכנים לאפשר לאיראן לקבל טכנולוגיה מתקדמת, לעזור לה להפוך למודרנית יותר ולשלב את הכלכלה האיראנית שוב במערכת הכלכלית הבינלאומית", אמר פומפאו. קשה לזכור מקרה אחד שבו ממשל אובאמה, הממשל שטראמפ סבור שנתן לאיראן את המזרח התיכון על מגש של כסף, הציע באופן פומבי לעשות שלום עם המשטר. 

כאן טמון כל ההבדל בגישות בין שני הנשיאים: אחד - אובאמה, שעשה הסכם עם איראן כי חשב שכך יחזק את "המתונים" וייצור דינמיקה שתוביל את איראן לוותר מרצונה על כל המרכיבים הבעייתיים שלה בתוך עשור. השני - טראמפ, שסבור שההסכם יעשה בדיוק הפוך, ומוכן להפעיל לחץ כבד על מנת להביא את איראן לנקודה שלא תהיה לה ברירה אלא לשנות את דרכיה. שני הנשיאים היו מוכנים להתפייס עם איראן, אך בעוד הראשון שם את מבטחו על רפורמות בתוך איראן, השני גורס ששלום עושים מתוך כוח. 

אחרי שהחליף כמעט את כל הצוות הבכיר שלו, כולל מזכיר המדינה, היועץ לביטחון לאומי ויו"ר הסגל, טראמפ צועד בנתיב שתמיד רצה לצעוד בו: הנתיב של "אמריקה תחילה" ולא של "אמריקה מובילה מאחור". זה לא מפתיע. כפי שניהל את קמפיין 2016 בהצלחה יתרה באמצעות טוויטר והפך על פיהן את כל התיאוריות על ניהול מסרים, כך מקווה טראמפ לשנות מהיסוד את הדרך שבה מתנהל העולם מול איראן. לא לחינם טראמפ רצה שהשיר "בדרכי שלי" יתנגן שוב ושוב בנשפי ההשבעה שלו.

קשה להאמין שאיראן תקבל את כל התנאים שהציב פומפאו או אפילו חלקים מרכזיים בהם. אך טהרן יודעת שהנאום שם אותה במגננה, ושמעתה והלאה היא תהיה בקרב בלימה כדי שאירופה לא תנטוש אותה. טהרן נמצאת בפני צומת דרכים שרק היא יודעת איך לחצות. את הצלחתו או אי הצלחתו של נאום פומפאו יהיה אפשר להעריך רק לאורך חודשים ושנים בשטח. אם איראן תקצה יותר משאבים פנימה במקום בלחימה בסוריה ובתימן, הנאום יצליח. אם תבקש לנהל מו"מ על הסכם חדש ומשודרג - זה יהיה נוקאאוט לטראמפ. אם תתחיל לחדש את תוכנית הגרעין ולהתגרות בארה"ב - טראמפ יראה בזה עילה לתקיפה. אחרי הנאום של פומפאו, אי אפשר להגיד שטראמפ לא הזהיר את טהרן מראש. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו