האם מגיע לרופאים למות “על מזבח המקצוע”?

בשיתוף ברק רום

המספרים בשאר ארצות המערב- דומים.

בכנס האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה שהתקיים לאחרונה, הוצגו נתונים שמהם עלה כי שיעורי אובדנות רופאים עמדו על 28-40 מקרים ל-100,000; בעוד שבאוכלוסיה הכללית, שיעורי האובדנות עמדו על 12.3 מקרים ל-100,000 אנשים. כלומר, בקרב רופאים שיעורי אובדנות גבוהים כפליים ויותר, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.

נתונים מארצות אחרות בעולם המערבי, דומים.

ידוע ששחיקה ממושכת מובילה לדכאון וכי דכאון לא מטופל מעלה סיכון לאובדנות.

לפי דו”ח הלמ”ס האחרון, רופאים ואחיות בישראל, הם גם “שיאני שחיקה” ולפי מחקרים שונים, רמות השחיקה שלהם עומדות על פי 1.5 עד פי 2.5 משיעור השחיקה באוכלוסיה הכללית, כך שיש סיבה להניח כי גם הרופאים הישראלים נמצאים בסיכון מוגבר.

גורמי השחיקה רבים, אך מדובר בעיקר בפער בין הציפיות הגבוהות של האדם מעצמו לבין היכולת לעמוד בציפיות ובריבוי משימות. כאשר עומס המידע העצום מלווה בעומס עבודה בתנאים בלתי אפשריים, מצוקה פיסית הנובעת מחסך שינה ומשימות בו זמניות, רבים וטובים מוצאים עצמם במורד המדרון החלקלק.

נוסיף לכך את האלימות המופנית כלפי צוותי רפואה בשל ההמתנה הבלתי נסבלת לשירות (הנובעת מחוסר כוח אדם סביר), את החשש מפני תביעות עקב רשלנות רפואית, המתרבות כפטריות אחרי הגשם, ונקבל תוצאה עגומה: רבים וטובים מבין הרופאים (והאחיות) המסורים, שנשבעו לעשות כל שביכולתם על מנת להקל על סבלם של המטופלים, מוצאים עצמם נוטשים את המקצוע או את החיים.

למרות שאירגון הבריאות העולמי הצביע, כבר לפני שנים, על שחיקה בקרב רופאים ואחיות כעל בעיה חמורה המחייבת התערבות דחופה של אירגוני הבריאות, טרם הפנימו מנהלי המערכת הרפואית את השלכות הממצאים הללו ועדיין לא ננקטו צעדים משמעותיים או שינויים אירגוניים המתחייבים על מנת למנוע את האסונות המצטברים הללו.

בשורה חיובית ראשונה, בדמות יוזמה נרחבת של משרד הבריאות פורסמה באביב 2018 בעת שהמשרד הפיץ סקר שחיקה בקרב מקצועות הבריאות, מדובר בסקר הנרחב ביותר שבוצע בנושא זה בארץ ואחד הנרחבים בעולם. הסקר הוא פרי יוזמתן של רמ”ד תיכנון - ד”ר שגית ארבל-אלון, גב’ ורד מדמון קויתי, מנהלת אגף משאבי אנוש, וגב’ איילת גרינבאום, מנהלת אגף שירות, משרד הבריאות - בשיתוף כל אירגוני הבריאות.

הסקר, שהופץ בקרב כ-150,000 עובדי בריאות, מהווה שלב ראשון בתכנית הלאומית לחיזוק עובדי מערכת הבריאות ומניעת שחיקה, המכוונת בשלב הבא לכלול התערבות המכוונת לטיפול מונע בשחיקה וטיפול בנפגעי השחיקה.

לצערינו, רבים מדי מבין עובדי הבריאות נמנעו ממילוי השאלון, ייתכן כביטוי לשחיקה או חוסר אמון במערכת, אבל אם לצטט את הסיסמא שליוותה את הסקר “אם לא תספר - איך נשפר?”

חשובה גם המודעות הציבורית לבעיה חמורה זו שקורבנותיה הם לא רק צוותי הרפואה אלא גם מטופליהם!לכן אחת המטרות של הסקר הינה יצירת תודעה ציבורית להיבטים הייחודים של העבודה בארגוני בריאות ולעומס העבודה הפיזי והנפשי עימם מתמודדים עובדי הבריאות.

מדי יום חשופים הצוותים הרפואיים לתיסכול הולך וגובר של מטופלים ומלוים, התיסכול מובן לאור מצבים בלתי סבירים הנוצרים בחדרי המיון ובמחלקות האישפוז, אבל הכעס המופנה כלפי הצוותים הרפואיים פוגע עוד יותר ביכולתם להעניק טיפול נכון וראוי שיופנה לאפיקים שיובילו לתיקון המצב ולא להחמרתו.

הגיעה שעתה של החברה הישראלית לעשות חשבון נפש, האם להמשיך לעבור לסדר היום על נתונים מדאיגים המצטברים מכל הכיוונים בהקשר למצבה העגום של מערכת הבריאות שלנו, או שהגיע הזמן להתעורר ולהתגייס לתיקון.

האם נמשיך “לקטר” או שנהפוך לקטר המניע שינוי?

כל מי שהנושא נוגע לליבו ומוכן להתגייס - מוזמן להכנס לאתר המסע החברתי להבראת הרפואה ולהצטרף אלינו.

ד”ר אביבה אלעד – המסע החברתי להבראת הרפואה

http://www.cure-medicine.co.il/

https://www.facebook.com/masa.hevrati

בשיתוף ברק רום