כמעט לכל מקום שאליו קבוצת סייקלינג אקדמי מגיעה בג'ירו, היא מרגישה מעט חסרת ביטחון בעקבות האיומים האפשריים על קבוצה מישראל. בעקבות כך הוצבו בצמוד לאוטובוס הקבוצה לאורך כל המרוץ שני מאבטחים, המספקים לה את המעטפת הביטחונית הדרושה.
באופן דומה, גם לגיא שגיב, הרוכב הישראלי של הקבוצה, תחושות דומות. אמש, לאחר הקטע ה־11 של המרוץ, שהתפרס לאורך 156 ק"מ, גם הוא נשמע מעט חסר ביטחון כאשר מדברים איתו על הג'ירו האישי שלו עד כה: "אחד הדירקטורים אמר לי שכולם רוצים להגיע למרוצים הכי קשים, אבל במהלך המרוץ הם לא רוצים להיות בתוכו. שלשום היה לי היום הכי קשה עד עכשיו".
"היית על הקצה", ממשיך שגיב, אחרי שסיים את הקטע, "זה בא אחרי שבוע קשה. לפני לא ידעתי שאני יכול להגיע למקומות כאלו. כל יום אני נזכר מחדש כמה הספורט הזה אכזרי". למרות הקושי, שגיב נותר מעודד: "אחרי הכל, אני שמח שאני פה לייצג את המדינה ואת הקבוצה" .
שגיב בירושלים. "מוכן ליום הרע שיגיע" // צילום: אי-פי-איי
מעבר לתהליך המפרך ששגיב עבר כדי להגיע למרוץ, נראה שהוא עובר תהליך גם תוך כדי. מחצית מהדרך כבר נמצאת מאחוריו: "מצד אחד זה מעודד, מצד שני אני נזכר ביום הראשון ואומר, 'מה? זה רק חצי?' זה נראה לי נצח. אתמול היה היום הכי קשה והיו רגעים שאמרתי לעצמי, 'מה זה החרא הזה'. אחרי זה אתה חוזר למציאות שאתה אוהב, ואומר, 'אני בחרתי בזה, אף אחד לא מכריח אותי להיות פה'. ברוב הימים אני מצליח להשכיח את הסבל".
שגיב מדורג במקום ה־148 מתוך 169 רוכבים. על הקושי המנטלי להיות בקצה הדירוג הוא מספר: "הראש הישראלי זה ישר להסתכל על דף התוצאות, אבל בפועל התוצאות הן לא הדבר שמשנה. מהמקום העשירי ומטה זה לא משנה. ככה כולם מסתכלים על זה.
"אופניים זה ספורט עם תוצאה אישית, אך הספורט עצמו הוא קבוצתי וכל עוד אנחנו עושים את העבודה ועוזרים אחד לשני לנצח, זה מה שמשנה. לא חשוב אם אני מסיים מקום אחרון או מקום 35, אין לזה שום משמעות. אני יודע שאני לא הרוכב הכי חזק פה, אני בתחתית. אם אני יודע שאני חוסך לעצמי כוח כל יום, יותר טוב".
נסה להסביר איך זה לעבור סבל כזה בכל יום.
"בגרנד טור התפקיד הכי משמעותי זה העייפות המצטברת. יום אחרי יום, קצבים מטורפים, נורא קל ליפול למחשבות עם עצמך ולהמציא תירוצים וסיבות, אבל אם אתה אומר לעצמך שוויתרת באיזשהו קטע, זה נכנס לראש ומבאס. יש ימים שאני אומר לעצמי 'למה?', אבל אני בוחר את זה בכל יום מחדש".
למרות חוסר הביטחון ששגיב מפגין בכנות כשהוא מדבר על הקושי הגדול, בדבר אחד הוא דווקא בטוח מאוד, מתברר - האם יצליח לסיים את התחרות? "כן, כן. אני יודע ואני מוכן ליום הרע שיגיע, אני יודע שהוא יגיע מתישהו. אם לא יקרה משהו חריג, אני ברומא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו